בתביעה שהוגשה כנגד חברת "טבע טק", שבבעלות "טבע", טען העובד כי ב-2006 נפגע בעיניו כשחומר רעיל התפרץ עליו ממשאבה. החברה טענה כי האשם היחיד בתאונה הוא העובד אך השופט קיבל את התביעה וציין כי ראוי שחברה בממדיה תעסיק מפקח בטיחות.
ב-2006 התבקש עובד חברת "טבע טק" (חברת בת של "טבע") לשטוף את משאבת האוויר שבמפעל הייצור.
לייעוץ בתחום:
עורך דין תאונות עבודה
השטיפה הסתבכה לאחר שהמים לא יצאו מהעבר השני של המשאבה והעובד החליט לפתוח "קליפס" מהצד הסתום. כתוצאה מכך, תכולת הצינור התפרצה על פניו. לרוע המזל, החומר אליו נחשף, "סודה קאוסטית", גרם לו לפגיעה בעין אחת, לעיוורון בשנייה ולנזק נפשי.
בכתב התביעה, שהוגש לפני כשמונה שנים, טען העובד כי החברה התרשלה בכך שלא סיפקה לו את ההדרכה והציוד הדרושים למשימה. הוא הוסיף כי הפעולה הייתה חדשה עבורו אך הוא לא קיבל לגביה "חפיפה" ולא הוסברו לו הסיכונים.
התובע הדגיש כי לאחר האירוע הוציאה החברה הנחייה מחייבת לפיה יש להרכיב משקפיים מיוחדים בביצוע פעולת השטיפה. לדבריו, הדבר מוכיח כי הנהלים בזמן התאונה לא היו מספקים וראוי היה להוציא את ההנחיה קודם לכן.
החברה טענה מנגד כי לאחר שנתקל בתקלה היה על התובע לפנות לאדם בכיר ממנו ולא לנסות לפתור אותה בעצמו. היא הוסיפה כי במפעל יש נהלים מסודרים והתובע עבר הדרכות בטיחות ובכלל זה תדרוך המורה להרכיב משקפי מגן כשעובדים עם חומרים מסוכנים.
החברה סיכמה כי אין להטיל עליה אחריות והוסיפה כי במידה שייקבע אחרת, יש להטיל על התובע אשם תורם משמעותי.
"עיוור חשוב כמת"
השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין מבית משפט השלום בתל אביב הדגיש את חובת המעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ובכלל זה, החובה לפקח באופן "יעיל ורציף" אחרי מילוי הנחיות הבטיחות. "מעביד אינו רשאי להניח, כי העובדים ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות", כתב השופט.
לקביעת השופט, הנתבעת התרשלה בכך שלא חידדה את נהלי הבטיחות ביחס לפעולה שביצע התובע. לדבריו, "חברה בממדיי התובעת, המעסיקה עובדים רבים, ראוי לה למנות, מעבר למנהל בטיחות הממונה על ההדרכה, מפקח שתפקידו לוודא שהעובד אינו מתרשל ואינו מסכן את עצמו".
מנגד, קיבל השופט את טענת הנתבעת כי העובד לא נזהר וניסה לפתור בעיה שהוא לא מבין בה, ולכן יש לייחס לו אשם תורם. עם זאת, השופט התחשב בכך שביחסי עובד-מעביד קיים תמיד רצון מצד העובד "להרשים" ולכן ייחס לעובד אשם תורם נמוך יחסית.
השופט קבע כי התובע נותר עם נכות של כ-40%. הוא פסק כי על הנתבעת לפצות את התובע ב-680,000 שקל עבור הפסדי השכר שלו ב-8 החודשים בהם לא עבד אחרי התאונה.
ביחס לעתיד נקבע כי הנתבעת תפצה על הירידה הצפויה בשכרו של התובע עקב מוגבלותו בסך כולל של 1,250,000 שקל.
עוד נפסקו לתובע פיצויים עבור עזרת צד שלישי והוצאות. לתובע נפסק פיצוי גבוה יחסית עבור כאב וסבל (250,000 שקל) ובהקשר זה השופט ציין כי "פגיעה בעין הינה פגיעה בעלת משמעות "מיוחדת" בחייו של אדם, עד כדי כך שכתבו חז"ל כי "עיוור חשוב כמת".
בסך הכל ולאחר ניכוי של 20% אשם תורם פסק השופט כי הנתבעת תפצה את התובע ב-1,864,000 שקל. לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי הנתבעת תשלם לו 370,432 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
*עורך דין יגאל וידאל עוסק בתאונות עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין