עמותת "ידיד", המסייעת לשכבות חלשות באוכלוסייה, טענה שהזמן בו מטפלים סיעודיים עוברים ממטופל אחד למשנהו באותו היום הוא "זמן עבודה". לאחרונה, בית הדין האזורי לעבודה נענה לבקשתה ואישר תובענה ייצוגית נגד חברות הסיעוד וביטוח לאומי שתדון בנושא.
לפני כחמש שנים פנתה "עמותת ידיד" לביטוח לאומי בבקשה שיחל לתקצב את שעות המעבר של המטפלים הסיעודיים בין מטופל למטופל. העמותה מחתה על כך שהמטפלים כלל לא מקבלים שכר עבור הזמן שהם נאלצים "לבזבז" במעבר בין המטופלים.
לשאלות על זכויות עובדים:
פנו ל-עורך דין עבודה
ביטוח לאומי השיב כי על פי החוזה שנחתם עם חברות שירותי הסיעוד הוא התחייב לשלם רק עבור שעת טיפול, ולא יותר מזה.
בעקבות זאת, פנתה העמותה ל-20 חברות ועמותות שזכו במכרז של ביטוח לאומי ודרשה מהן לשלם למטפלים עבור זמן המעבר. בקשתה לא נענתה בחיוב, כצפוי, ו"ידיד" החליטה לפעול נגדן במישור הייצוגי.
בשנת 2011 היא הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברות הסיעוד לבית הדין לעבודה בירושלים, בטענה שיש לראות בזמן המעבר ממטופל למטופל כ"זמן עבודה" גם אם לא ניתנים במהלכו שירותי סיעוד. לטענתה, בדרך כלל המטפלים עוברים ביום עבודה אחד אצל מספר מטופלים, כך שאין להם ברירה אלא לעבור ממקום למקום ולבזבז זמן.
העמותה העריכה את הפרשי השכר למטפלים בשבע השנים האחרונות בסכום של 588 מיליון שקל.
בדיון מוקדם שהתנהל בבקשה, צירפו החברות המשיבות את ביטוח לאומי כנתבע נוסף, בטענה שהן אינן מוסמכות לשנות תנאי העסקה שנקבעו במכרז של המוסד.
המשיבות אף ביקשו לדחות את הבקשה, מהטעם ש"ידיד", לטענתן, אינה עומדת בתנאים להגשת תובענה ייצוגית. כך, לדבריהן, העמותה לא הוכיחה שהיא פועלת למען מטרות ציבוריות, והיא אף לא מצאה מטפל או מטפלת סיעודיים שישמשו כתובעים ייצוגיים בעלי עילת תביעה אישית.
שאלה פרשנית
השופטת דיתה פרוז'ינין הפריכה את הטענות נגד "ידיד" וקבעה שהוכח כי מדובר בעמותה ציבורית פעילה, שבין היתר מעניקה סיוע משפטי לנזקקים, ובמסגרת זו היא רשאית להגיש תביעה ייצוגית בשם המטפלים של אותם נזקקים.
השופטת לא התעלמה מכמה פגמים שנפלו בבקשת, בהם העדרם של מטפל או מטפלת שישמשו כתובע ייצוגי וסכום התביעה שהצטמצם לאחר שמיעת הראיות בתיק לסך של 105 מיליון שקל בלבד.
ואולם, השופטת התרשמה שמדובר בבקשה חשובה שנועדה לייצג קבוצה שלמה של מטפלים שתנאי העבודה הזהים שלהם נקבעו במכרז מוכתב מראש. השופטת הסכימה עם טענת "ידיד" כי בהרבה מקרים מטפלים שנותנים שירותי סיעוד נאלצים לנסוע ממטופל אחד לאחר מבלי לקבל שכר על זמן המעבר הבלתי נמנע.
השופטת פרוז'ינין הסבירה כי יש להשוות את מעמדם של עובדים שעתיים שנמצאים בדרכם ממשימה אחת לאחרת, למעמדם של עובדים גלובאליים, שמהם הרי לא יעלה על הדעת לנכות שכר כשהם יוצאים לישיבה שנערכת מחוץ למשרד, גם אם הם עוצרים לשתות ולאכול בדרך.
עם זאת, השופטת הזכירה שמאחר שהחוק והפסיקה לא התייחסו לנושא זה במפורש, השאלה אם המשיבות מפרות את חוקי העבודה תצטרך להיבדק ברמה הפרשנית במסגרת ההליך הייצוגי.
השופטת החליטה לאשר את הבקשה בשם קבוצת המטפלים הסיעודיים שבשבע השנים האחרונות טיפלו ביותר ממטופל אחד ביום, וזמן המעבר בין המטופלים עלה על 5 דקות.
כל אחת מהמשיבות חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 2,500 שקל.
- ב"כ המבקשת: עו"ד אסף פינק
- ב"כ המשיבים: שמות ב"כ המשיבים מצוינים בפסק הדין
* עורכת דין נטלי צרף-רביב עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין