לפסק הדין בעניין עדי בר לביא נ' ספארק נטוורקס (ישראל) בע"מ ואח'
אדם שקיבל הודעות דוא"ל מאתר ג'יידייט טען, כי מעולם לא נרשם כחבר באתר, וכי למרות שביקש להסירו מרשימת התפוצה, המשיך לקבל הודעות כאמור. ג'יידייט טענה, כי לא קיבלה את בקשות ההסרה, ובכל מקרה מדובר בהודעות תוכן ולא בפרסום. מה קבע בית המשפט ?
התובע טען, כי קיבל מאתר היכרויות בשם ג'יידייט הודעת דוא"ל המודה לו על הצטרפותו כחבר באתר , בה הוזמן להפעיל את חברותו באמצעות לחיצה על קישור והקלדת קוד ולאמת את כתובת הדוא"ל שלו על מנת שג'יידייט תוכל לשלוח לו התראות על הודעות מחברים אחרים . לטענתו, הוא מעולם לא נרשם כחבר באתר ולא היה מעוניין לקבל הודעות דוא"ל מסוג זה, אך למרות שלא ביצע את הפעולות הנדרשות להפעלת החברות ואף לא אימת את הדוא"ל שלו, המשיך לקבל הודעות דוא"ל פרסומיות נוספות.
התובע הוסיף וטען, כי משנוכח כי אין טעם לנסות וללחוץ פעם נוספת על הכפתור להסרה מרשימת התפוצה, השיב להודעת הדוא"ל האחרונה שנשלחה אליו בה ביקש פעם נוספת להסירו מרשימת התפוצה, וכן התריע כי משלוח הודעות הדוא"ל הפרסומיות מנוגדת לדין, אך משלוח ההודעות לא פסק. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, טען האיש כי בסך הכל עד למועד הגשת כתב תביעה קיבל 13 הודעות דוא"ל פרסומיות, ודרש פיצוי לדוגמא ע"פ חוק ה'ספאם'. עוד טען, כי הדברים שנטענו כלפיו בכתב ההגנה שהגיש האתר, מהווים הוצאת לשון הרע.
בעלת האתר טענה, כי התובע הצטרף ביוזמתו לשירותיה במסגרת אתר ג'יידייט , וציינה כי הצטרפות לאתר אינה כרוכה בתשלום ומתאפשרת רק לאחר הרשמה באמצעות מחשב ביתי .לטענתה, רישום התובע לאתר נעשה באמצעות פתיחת פרופיל פיקטיבי - דבר המהווה הפרה בוטה של תנאי הסכם השרות, וכי התובע מעולם לא שלח אליה כל הודעה או התראה כפי שנטען על ידו. עוד טענה, כי ההודעות שנשלחו לתיבת הדוא"ל של התובע אינן בגדר פרסומת, כי אם הודעות תוכן המהוות חלק אינטגראלי משירותיה, ובסך הכל קיבל התובע חמש הודעת 'התאמות' והודעת מערכת אחת.
כל הודעת פרסומת היא הודעה אינפורמטיבת
השופטת חנה קלוגמן קיבלה את התביעה באופן חלקי, לאחר שקבעה כי אמנם לא ברור כיצד נוצר הקשר הראשוני בין כתובת הדוא"ל של התובע לבין האתר, אך מאידך גם לא ניתן הסבר מדוע לא הופסק משלוח ההודעות לאחר שהתובע לא אישר את הצטרפותו ואף ביקש במפורש להסירו מרשימת התפוצה.
בנוסף, דחתה השופטת את טענת בעלת האתר לפיה לא מדובר בהודעות פרסומיות אלא בהודעות אינפורמטיביות.
"למעשה" כתבה השופטת "כל הודעת פרסומת היא הודעה אינפורמטיבית , אך לא כל הודעה אינפורמטיבית מהווה פרסומת. במקרה הנדון ההודעות שנשלחו לתובע יש בהם משום צריכת שירות היכרויות אותו מספקת הנתבעת ושכזה היא עונה להגדרה שבסעיף 30 א. לחוק התקשורת".
עם זאת, נקבע כי בנסיבות המקרה, בהן חברותו של התובע הוסרה מהאתר לאחר זמן קצר, הרי שיש לחייב את בעלת האתר לפצות את התובע ב 2,000 שקלים . השופטת הוסיפה, כי לאור החסינות על דברים הנכתבים במהלך ניהול הליך משפטי, אין לדון בטענת התובע בנוגע להוצאת דיבה.
לפסק הדין בעניין עדי בר לביא נ' ספארק נטוורקס (ישראל) בע"מ ואח'
למדור: קניין רוחני
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין