עובדת פוטרה בחודש השישי להריונה, בטענה שלא מילאה את תפקידה כראוי והתייחסה בזלזול כלפי שאר העובדים. בתביעה שהגישה נגד מעסיקיה, התבררה התמונה האמיתית: הריון לא מתקבל בברכה בחברה.
בנובמבר 2011 עובדת של חברת הדוודים "שמש חי אחזקות" יידעה את מעסיקיה כי נכנסה להריון. כחצי שנה לאחר מכן, היא שלחה למנהל החברה מועדים בהם תיאלץ להיעדר מהעבודה בשל בדיקות הריון, והוא קלט מחליף במקומה. במקביל, העובדת החלה לחוש ביחס שונה כלפיה והלינה על כך במכתב ששלחה למנהל.
לכתבות נוספות בנושא:
בתגובה, השיב לה המנהל במכתב ובו טרוניות על התנהלותה: לדבריו, היא מחבלת בעבודה, לא מתייצבת בצורה סדירה ומאיימת על שאר העובדים. הוא הוסיף שלמען שלומה ושלום העובדים, אשר חוששים להגיע לעבודה בשל התנהגותה הפוגענית, עליה להשאיר את מפתחות המשרד וללכת הביתה. באותו היום, לאחר כשנתיים וחצי של עבודה, הפסיקה העובדת לעבוד בחברה.
העובדת הגישה תביעה נגד החברה והמנהל בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, וטענה כי סולקה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת ומבלי שהתקבל היתר לפיטוריה מהממונה על חוק עבודת נשים.
לטענתה, פיטוריה היו אך ורק מחמת הריונה, כאשר מעסיקיה תכננו מראש את המהלך, תוך שהקפידו ליצור מסמכים שנועדו להכפיש את שמה ואת עבודתה כדי ליצור עילות המצדיקות את הפיטורים. עוד הוסיפה התובעת שיש לחייב את מנהלה באופן אישי, לנוכח התנהלותו האדישה והמזלזלת.
הנתבעים, לעומת זאת, הציגו את הדברים באור שונה לגמרי: הם טענו שהתובעת הוצאה לחופשה זמנית בלבד כדי להרגיע את המצב בחברה, שהפך לבלתי נסבל בשל התנהגותה. לדבריהם, מעבר לתפקוד הלקוי, היא נקטה כלפי העובדים האחרים באלימות מילולית ובזלזול. התובעת לא שבה לעבודה בתום החופשה והחליטה לנטוש את העבודה ולכן אינה זכאית לפיצויים כלשהם.
על ראש הגנב בוער הכובע?
השופטת איריס רש קבעה, כי במכתב ששלח המנהל לתובעת ביום עזיבתה אין אזכור כלשהו לכך שהוצאה לחופשה או למועד חזרתה. בנוסף, ציינה השופטת, כי במהלך ה'חופשה' שלחו הנתבעים מכתב למינהל ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת בו תיארו את תפקודה הלקוי. מכתב זה, המהווה ניסיון להכשיר את הפיטורים בדיעבד, הוא בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע". על כן, קבעה השופטת, התובעת פוטרה מעבודתה.
עוד קבעה השופטת, שלפי הראיות, המנהל היה מרוצה מאוד מהתובעת ושיבח את עבודתה, ומכתביו על התנהלותה, לאחר שהודיעה לו על הריונה, תמוהים ואינם אופייניים להתנהלותו מולה בעבר. גם סמיכות הזמנים בין המועד שבו הודיעה התובעת על הריונה והיעדרויותיה הצפויות לבין המכתב ששלח המנהל וגיוס המחליף – מלמדים על כך שסיבת הפיטורים הייתה ההיריון.
השופטת הוסיפה, שגם אם היו שיקולים נוספים לפיטורי התובעת, מספיק שההיריון היווה חלק מהם כדי להכתים את ההחלטה בהפליה.
לאחר שהשופטת דחתה את התביעה האישית נגד המנהל, היא חייבה את החברה לשלם לתובעת כ-84 אלף שקלים בגין פיצויי פיטורים, שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצוי לא ממוני. החברה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 8,000 שקל.
לדברי עו"ד רועי הוד, העוסק בדיני עבודה, מעסיק המעוניין להביא לסיום העסקתה של עובדת בהיריון (שעבדה לפחות חצי שנה), זקוק להיתר מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, וכפוף לנטל הוכחה מחמיר לפיו בבסיס הבקשה לפיטורי העובדת אין קשר להיותה בהיריון. "במקרה זה נראה כי גם מעסיק שמנסה בתחבולות ובדרכים יצירתיות לנסות ו"להכשיר את השרץ", יתקשה מאוד להתחמק מהגנות החוק החלות על עובדות בהיריון", מוסיף עו"ד הוד.
**הכותב לא ייצג בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין