ביהמ"ש קבע כי הסופרת נעמי רגן שילבה בספרה "עקדת תמר" קטעים שלמים מתוך סיפור שכתבה סופרת חרדית ופורסם עוד ב-1991. טענותיה של רגן שהשתמשה בסיפור כהשראה בלבד – נדחו.
הסופרת סודי סינטיה רונגרטן, שחיברה עשרות סיפורים, פרסמה ב-1991 את סיפורה "שידוך משמיים" – המגולל את סיפור השידוך של בנה – בלקט סיפורים קצרים שהופץ בארה"ב. אגב, במסגרת ההסכם עם העורכת, ויתרה על זכויות היוצרים שלה בסיפור.
לכתבות נוספות בנושא:
בשנת 2007 נגנבה לאוזני הסופרת שמועה, לפיה קטעים מיצירתה הועתקו לאחד מספריה של הסופרת הנודעת נעמי רגן.
משנוכחה לראות כי יש אמת בשמועות, וכי הקטעים הועתקו לספר "עקידת תמר", שהוציאה רגן ב-1994, היא הגישה נגד רגן והוצאת "כתר" תביעה באמצעות עו"ד גלעד קורינאלדי לביהמ"ש המחוזי בירושלים.
לטענתה, פרק 24 בספרה של רגן, דומה באופן מהותי בתוכן, במבנה הספרתי, בלשון ובדפוסי ההתנהגות של הדמויות. היא טענה, כי אף שוויתרה על זכויות היוצרים לשם פרסום הסיפור בלקט, עדיין זכויותיה הופרו באמצעות ההעתקה הבוטה.
רגן, שהכחישה כל קשר להעתקה, טענה באמצעות עוה"ד תמיר גליק וירון חנין, שמדובר בשתי יצירות שונות לחלוטין, הן מבחינת הז'אנר הספרותי והן מבחינת העלילה, הדמויות והמוטיבים. לדבריה, למוסד השידוך ישנם מאפיינים קבועים ומוכרים, ואפשרויות התיאור של שידוך במגזר החרדי הן מצומצמות מאוד וכוללות שימושי שפה ומינוחים ייחודיים.
עם זאת, רגן הודתה שבמהלך עבודת המחקר שערכה לצורך כתיבת ספרה, היא נעזרה בין היתר בסיפור של התובעת, אולם לדבריה, כמקור השראה בלבד.
לא מחקר – העתקה
השופט עודד שחם קבע, שהשוואת שתי היצירות מלמדת כי חלקים ממשיים ומהותיים הועתקו מהסיפור של התובעת לספרה של הנתבעת, עד כדי הפרת זכויות יוצרים.
השופט דחה את הטענה כי הדמיון נובע מהעיסוק בהליך השידוך וקבע, כי רגן העתיקה מסיפור התובעת פרטים ייחודיים, תפניות ותהפוכות שמאפיינות את הסיפור המסוים שהיא כתבה. לשיטתו, גם אם יש מאפיינים דומים בשידוכים, כל סיפור הוא יחיד ומיוחד כשם שכל אדם הוא עולם ומלואו.
לפי השופט, הצטברות נקודות הדמיון הרבות מראה כי לא מדובר במקריות או השראה בלבד, אלא בהעתקה. הנתבעת שילבה בספרה חלקים מהותיים מהסיפור של התובעת, מבלי שטרחה אפילו לבקש רשות. בהיותה סופרת ותיקה היה עליה לדעת על ההכרח לבקש רשות להשתמש בחומר שכתב אדם אחר.
עם זאת, קבע השופט כי טרם פרסום הסיפור ויתרה התובעת על זכויותיה בו לטובת עורכת הלקט, ולכן אינה זכאית לפיצוי על הפרת זכויות יוצרים שכבר אינן בבעלותה. ואולם, מאחר שזכותה המוסרית ביצירה נפגעה ולנוכח היקף ההעתקה הגדול, חויבו רגן וההוצאה לשלם לתובעת פיצויים של 60 אלף שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 10,700 שקל.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין