מאת: עו"ד דורון זיסו
לפסק הדין בעניין צ'רלטון נ' גליאנוס
חברת צ'רלטון תבעה תחנת טוטו בטענה, שהמסך ששודרו בו ערוצי הספורט היווה פגיעה בזכויות היוצרים שלה, שכן הוא למעשה שידור פומבי של שידוריה ללקוחות. החברה תבעה 100 אלף שקל ללא הוכחת נזק. מה פסק השופט?
חברת צ'לרטון, מפיקת ערוצי הספורט "ספורט 1", "ספורט 2" ו"ספורט HD", הגישה תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים כנגד בעלת תחנת טוטו בחיפה. לטענתה, בעלת התחנה הפרה את זכויותיה כאשר הקרינה לבאי העסק את שידורי ערוצי הספורט, הנהנים מזכויות יוצרים, מבלי שקיבלה היתר לשידור פומבי.
על מנת להוכיח את ההפרות החוזרות ונשנות מצד בעלת העסק, נכתב בכתב התביעה, תועד העסק ע"י חוקר פרטי, שצילם אותו מבחוץ ומבפנים עת שודרו משחקי ספורט מערוצי התובעת על גבי שני מסכי טלוויזיה. עוד נטען, כי מספר מקומות הישיבה בבית העסק במועד התיעוד עמד על 16 מקומות ישיבה.
לטענת התובעת, הקרנה של ערוצי הספורט מהווה אבן שואבת ומושכת אנשים רבים לבית העסק, מתוך מטרה לצפות בשידוריה בחינם. מכיוון שמדובר בהפרת זכויות יוצרים ביצירות מוגנות, הוסיפה התובעת, הרי שהיא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של 100 אלף שקל בלא הוכחת נזק.
הנתבעת, בעלת העסק, הכחישה את טענות התובעת וטענה כי לא הפרה את זכויות היוצרים ביצירה כלשהיא. מלבד זאת, טענה הנתבעת, העסק נסגר בחודש אוקטובר 2011 ואינו פעיל עוד.
לדבריה, אומנם, היו בבית העסק שני מסכי LCD אולם רק המסך שמול הקופאי שידר את ערוצי הספורט, מאחר והמסך האחר לא אפשר צפייה. מי שישבו בתוך בית הקפה לא יכלו לראות את המסך שמול הקופה ממקום מושבם. עם זאת, הודתה התובעת, כי לקוחות שעמדו מול הקופה יכלו להסתובב ולצפות במסך, אולם למספר שניות מועט, שכן אחרת נחסם המעבר החוצה.
הנתבעת ביקשה להדגיש, ששידורי הערוצים לא יועדו לציבור ולא היוו שידור פומבי שמטרתו למשוך לקוחות.
שידורים לקופאי בלבד
השופט נאסר ג'השאן צפה בסרטון הוידאו שהעבירה הנתבעת, בו נראה שמסך LCD שתלוי על קיר בכניסה לעסק אכן משדר את אחד מערוצי התובעת אולם העסק ריק מלקוחות, למעט המנקה. כמו כן, לא נראים כיסאות ליד המסך ולא נראה כל מסך אחר.
לדברי השופט, אין מחלוקת כי הנתבעת לא רכשה את הזכות להציג את ערוצי התובעת באופן פומבי, אלא שבין טענות התובעת לתיעוד המצולם פעורה תהום. כוונת הנתבעת לא היתה להציג משחקי ספורט לקהל הלקוחות ולבאי המקום, כי אם לקופאי בלבד, קבע השופט והוסיף, שלא היה במעשיה של הנתבעת משום "שידור פומבי" של ערוצי התובעת ולא הוכח כי השידור נועד לקדם את העסק. לו היה מוכח כי המסך מהווה תרומה של ממש לקידום העסק - היתה התביעה מתקבלת, ציין השופט, אולם לא כך הוא.
במצב הדברים שנראה, קבע השופט, אין הבדל מהותי בין מצב זה לבין שמיעת מוסיקה בבית עסק להנעמת זמנו של קופאי: גם אם הלקוחות שמעו את המוסיקה בעת התשלום, ואף נהנו ממנה למספר שניות, לא נראה, כי מדובר בביצוע פומבי של יצירה.
על סמך כל אלה נדחתה התביעה, והתובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם יחד) בסך 6,000 שקל.
גול עצמי
בית המשפט החיל על שידור הערוצים את המבחנים שנקבעו בפסיקה קודמת לגבי "ביצוע פומבי" של יצירות מוסיקליות המתנגנות בבית עסק להנעמת זמנו של קופאי: גם אם הלקוחות שמעו את המוסיקה בעת התשלום, ואף נהנו ממנה למספר שניות, הרי שלא מדובר בביצוע פומבי של יצירה.
ניתן לומר שצ'רלטון "הכניסה לעצמה גול עצמי" כשהגישה לבית המשפט את הסרט שצילם החוקר פרטי, שלא תאם את עדותו או את טענות התובעת. המסקנה: כשמוגשת תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים - לא צריך למהר ולשלם אותה מבלי לראות על מה התובע מבסס את טענותיו.
לפסק הדין בעניין צ'רלטון נ' גליאנוס
* הכותב הוא עו"ד העוסק בתחום הקניין הרוחני.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: קניין רוחני
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין