ת"א 9467-05-10 רוזנגרטן נ' רגן ואח'

בפניי תביעה לסעד כספי ולצו מניעה. עילת התביעה היא בעיקרה הפרה של זכויות יוצרים ושל הזכות המוסרית המוכרת בדיני זכויות יוצרים.

1. התובעת 1 היא הגב' סינטיה (סודי) רוזנגרטן (להלן – התובעת או הגב' רוזנגרטן). היא ילידת שנת 1932. במהלך השנים, חיברה התובעת עשרות סיפורים אשר התפרסמו בכתבי עת שונים. כן חיברה שלושה ספרים, אשר יצאו לאור. במרכז התובענה נמצא סיפור אותו חיברה התובעת, בשם"A Marriage Made in Heaven" ׁ ("שידוך משמיים") (להלן – הסיפור). מדובר בסיפור אוטוביוגרפי. בסיפור, מתארת התובעת, מנקודת מבטה, את סיפור השידוך האמיתי של בנה הבכור. הסיפור יצא לאור בשנת 1991 בארצות הברית (הוצאת Targum Press), במסגרת לקט של סיפורים קצרים בשם "Our Lives: An Anthology of Jewish Women`s Writing" (להלן – הלקט). הסיפורים הכלולים בלקט חוברו כולם על ידי סופרות חרדיות.

2. התובעת 2 היא הגב' שרה שפירו (להלן – הגב' שפירו; להלן תיקרא ביחד עם התובעת - התובעות). היא סופרת, מחברת ועורכת ספרים וקבצי מאמרים המופנים לציבור הקוראים הדתיים – חרדיים, דוברי השפה האנגלית. הגב' שפירו היא העורכת של הלקט. בספר בו כלול הלקט אף נכתב, כי זכויות היוצרים בו שייכות לה.

3. הנתבעת 1 היא הגב' נעמי רגן (להלן – הנתבעת או הגב' רגן). היא סופרת, עיתונאית ומחזאית. היא הוציאה מספר רומנים רבי מכר בשפה האנגלית, אשר תורגמו לשפה העברית. בכלל זה, חיברה את הספר "The Sacrifice of Tamar" (להלן – הספר), אשר יצא לאור בשנת 1994 בשפה האנגלית. הספר תורגם לשפה העברית. הוא יצא לאור בישראל על ידי כתר הוצאה לאור בע"מ (להלן – כתר), בשנת 1997 (ביחד עם הנתבעת, ייקראו השתיים להלן – הנתבעות). ביסודה, התביעה סבה על הטענה כי הגב' רגן העתיקה והשתמשה, ללא רשות, בקטעים מהסיפור "שידוך משמיים", במסגרת פרק 24 של הספר (להלן – פרק 24). על פי הטענה, בכך הפרה את זכויות היוצרים בסיפור, ואת הזכות המוסרית שבדיני זכויות יוצרים.

4. מהלך הדיון יהיה כדלקמן. תחילה אדון בשאלה למי שייכות זכויות היוצרים בסיפור. מסקנתי היא, כי זכויות היוצרים שייכות לגב' שפירו. בכל הנוגע לטענות בדבר הפרה של זכויות אלה, הגעתי למסקנה, מטעמים שיפורטו בהמשך, כי הגב' שפירו אינה זכאית לסעד בגדרי הליך זה. בשל כך, דין התביעה, ככל שהיא מבוססת על הפרה של זכויות היוצרים, להידחות. חרף זאת, למען שלמות התמונה, ומטעמי זהירות, יידונו טענות הצדדים שעלו ביחס לחלק זה של התביעה, ובהן טענות התיישנות, שיהוי וויתור; טענות הנוגעות להפרת זכויות היוצרים הכלכליות; להגנות שנטענו בהקשר זה; ולסעדים אשר היו עשויים לצמוח בהקשר זה. בהמשך לכל אלה, ועל רקע הדיון בסוגיית ההפרה של זכויות היוצרים, אדון בטענות הנוגעות לזכות המוסרית. בהקשר זה הגעתי למסקנה, כי הזכות המוסרית בסיפור שייכת לתובעת. הגעתי גם למסקנה כי הוכחה הפרה של זכות זו, וכי התובעת זכאית לפיצויים (אך לא לצו מניעה) בגין הפרה זו.

זכויות היוצרים

5. הבעלות בזכויות היוצרים בסיפור. בטרם אפנה לעובדות הנוגעות למקרה שבפניי, יש מקום להערה מקדמית קצרה לעניין המסגרת הנורמטיבית. בעת שיצאו לאור הסיפור מצד אחד, והספר שנכתב על ידי הנתבעת מצד שני, עמד בתוקף חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן – החוק הקודם). טרם הגשת התביעה, התקבל חוק זכות יוצרים התשס"ח – 2007 (להלן – החוק החדש). בהוראת מעבר בחוק החדש (סעיף 78(א)), נקבע כי הוראותיו יחולו גם לגבי יצירה שנוצרה לפני יום תחילתו, וזאת בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) עד (י) לסעיף 78 האמור. סעיף קטן (ג) קובע בהקשר זה כי על פעולה ביצירה שנעשתה לפני יום תחילתו של החוק החדש, לא יחולו הוראות פרק ח' לעניין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית ולעניין תרופות, וימשיכו לחול לגביה, לעניינים אלה, הוראות הדין הקודם.

6. לעיצומם של דברים, בדיני זכויות יוצרים קיימת הבחנה בין זכות היוצרים ובין הזכות המוסרית. בלא למצות, ביטוייה העיקריים של זכות היוצרים כוללים את הזכות הבלעדית לבצע העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור ופעולות נוספות ביצירה (סעיף 11 לחוק החדש). זכות זו ניתנת להעברה (סעיף 5(1)(2) לחוק הקודם, החל על העברת זכות יוצרים שנעשתה לפני מועד תחילתו של החוק החדש (ראו סעיף 78(ו) לחוק החדש; ראו גם סעיף 37 לחוק החדש)). הזכות המוסרית כוללת בחובה זכויות שונות, ובכללן זכותו של המחבר למנוע פגיעה או סילוף של היצירה (Right of Integrity) (ראו סעיפים 45 – 46 לחוק החדש). זכות זו היא אישית. היא אינה ניתנת להעברה (סעיף 45(ב) לחוק החדש; ראו גם סעיף 6א(1) לאמנת ברן להגנת יצירות ספרותיות ואמנותיות, כתב פריס 24 ביולי 1971 (כתבי אמנה 1552)).

7. על רקע זה, ניתן לפנות לעובדות המקרה שבפניי. כנזכר לעיל, לקט הסיפורים, בגדרו יצא לאור הסיפור נשוא התביעה, הוצא לאור על ידי הוצאת תרגום. מנכ"ל ההוצאה אישר ביום 15.7.08 כי זכויות היוצרים בלקט שייכות באופן בלעדי לגב' שפירו (נ/5). באופן התואם זאת, בכריכה הפנימית של הספר בגדרו יצא הלקט לאור, מופיע הכיתוב Copyright © 1991 by Sarah Shapiro"". מתחת לכיתוב האמור מופיע כיתוב נוסף, "all rights reserved". המדובר בראיות הקודמות בזמן למועד הגשת התביעה. תוכנן עקבי. אכן, מנכ"ל ההוצאה לא הובא לעדות. עם זאת, בנסיבות המתוארות, ובשים לב לכך שהגב' שפירו, לה ידיעה אישית על העניין, אישרה בעדותה את תוכנו של המסמך (בעמוד 27), אני נותן לדברים את מלוא המשקל.