התאונה התרחשה ב-2011, בעקבותיה הגיש מזמין הסחורה תביעה בבימ"ש השלום בחיפה נגד החברה, שטענה כי הוא בכלל פגע בעצמו. השופטת קבעה: הנהג התרשל, החברה אחראית.
במסגרת עבודתו כעצמאי, צעיר בן 29 הזמין מחברת ר.ו.ס. ברזל תעשייתי בע"מ, לוחות "איסכורית" לשם כירוי מחסן. מה קרה אחר כך? מנקודה זו תלוי את מי שואלים.
לייעוץ בנזקי גוף:
עורך דין דיני נזיקין
המזמין, שהגיש נגד החברה תביעה בבימ"ש השלום בחיפה, סיפר שהוא כיוון את נהג המשאית לאחור כדי לחנות ברברס. לאחר שסיים לחנות הנהג ירד מהרכב ועלה לארגז מאחור. התובע נעמד קרוב בכדי להגיד לנהג היכן להניח את הלוחות. לפתע, סיפר התובע, הנהג זרק את האיסכורית מהארגז והיא נחתה על הרגל שלו, גרמה לחתך והוא החל לדמם. לדבריו, הנהג ראה מה קרה, נבהל וירד מהמשאית. הוא עזר לתובע להתיישב אמר לו שכדאי לו ללכת לבית חולים, ועזב את המקום.
התוצאה הייתה קרע בגיד, ניתוח בהרדמה מלאה, גבס לשלושה שבועות, ואי כשירות למשך חודשיים. לאחר מכן הוא עבר פיזיותרפיה, אולם הוא המשיך לסבול מכאבים.
ביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע לצעיר נכות קבועה בשיעור 10%.
הנתבעת הכחישה והציגה גרסה שונה לגמרי. הנהג העיד וטען כי לאחר שסיים את פריקת הלוחות והחל לנסוע לאחור במטרה לצאת מחצר התובע, ראה את התובע מושך את הלוחות לכיוונו מהרצפה, ואז נפגע ברגל. לטענתו, הוא עצר, ירד והציע עזרה אולם התובע אמר שהכל בסדר.
משכך, לטענתה, התובע נפגע ברגלו לאחר שהנהג סיים לפרוק את המטען עקב רשלנותו של התובע, שנעל כפכפים ולא הגן על עצמו וגרם במו ידיו לתאונה.
כותרת
סגנית הנשיא, השופטת אילת דגן, העדיפה את גרסת התובע על פני עדותו של הנהג, שעוררה רושם לא אמין. הנהג סיפר, בין היתר, כי לא דיווח למנהל שלו על האירוע, והדבר נודע למנהל רק אחרי שהתובע הגיע למשרדי הנתבעת.
השופטת ציינה כי "קשה להאמין שאדם שנוכח בתאונה עם איבוד דם רב של אחר, שוכח את עצם התרחשותה תוך ימים ספורים".
השופטת אף סברה שלנהג היה אינטרס להסתיר את המקרה אם הוא התרשל, הואיל וגם אם יש ביטוח לעסק, בכל זאת הנהג עלול היה להינזף או להיענש על ידי מעבידו.
לעומת זאת, הנתבע עשה רושם אמין, וכך גם רעייתו, שהייתה עדה לתאונה. השופטת ניתחה את מיקום הפציעה, אופן הפריקה, והדרך שבה המשאית נכנסה ויצאה מהחצר, וכל אלה גם התיישבו בעיניה עם גרסת התובע וגם עם השכל הישר.
השופטת השתכנעה שהנהג התנהל ברשלנות, באופן בלתי צפוי ובניגוד לכל נוהל בטיחות, ועל כן קבעה כי על הנתבעת לשאת באחריות לנזקים שגרם נהג מטעמה.
בתוך כך השופטת דחתה את הטענות בדבר אשמת התובע בשל היותו עם כפכפים. "אדם סביר לא צריך היה לצפות כי הנהג ינהג באופן כה נמהר חפוז ורשלני תוך שישליך את החבילה מהמשאית מיד עם סיום הכוונתו ע"י התובע שעומד סמוך למשאית, ללא שיוודא כי השטח פנוי", כתבה השופטת.
בסופו של דבר, השופטת קבעה כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך 182,000 שקל, בין היתר עבור הפסדי השתכרות וכאב וסבל. בנוסף, לזכות התובע נפסקו גם הוצאות משפט בסך כ-40,000 שקל.
* עורך דין ויסאם ג'ורג' אסמר עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין