מאת: עוה"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי
לפסק הדין בעניין עזבון המנוח בורקאן ואח' נ' עיריית ירושלים
ילד בן 10 יצא לשחק בסמוך לביתו ולא שב מעולם: הוא נפל לבאר וטבע למוות. הוריו הטילו את האחריות על עיריית ירושלים, שמצדה הטילה את האחריות על בעלי הבאר. מי יפצה את ההורים על אבדן בנם?
בשנת 2002 יצא ילד כבן 10 משכונת ראס-אל-עמוד לשחק עם אחיו הצעיר ובן דודו בשכונה. תוך כדי מרדף אחרי כלב נכנסו השלושה לאזור המוגדר כאזור בניה. בתמימותו דרך הילד על קרש עץ, שהסתבר שכיסה את פתחה של באר מים, והוא נפל לתוכה וטבע למוות.
בעקבות הטרגדיה שפקדה אותם, הגישו הוריו של הילד תביעת רשלנות כנגד עיריית ירושלים. לטענתם, העירייה לא טיפלה במערכת הניקוז והביוב שקרסה כשבוע קודם לכן, והביאה לזרימת המים לבאר, שעמקה חמישה מטרים.
עוד הוסיפו, כי העירייה התרשלה בחובתה לאטום את הבאר או למנוע גישה לאזור, מה שהוביל, בסופו של דבר, למותו של בנם.
העירייה, שדחתה את טענות המשפחה, הפנתה אצבע מאשימה לבעלי המבנה. לטענתה, הבאר נמצאת בבעלות פרטית והיא כלל לא ידעה על קיומה. לדברי העירייה, בעלי המבנה הם ששיפצו אותו והתרשלותם היא שגרמה לטרגדיה.
בנוסף, טענה העירייה, יש להטיל על הורי המנוח אשם תורם כיוון שלא השגיחו על בנם כראוי ואפשרו לו לשחק באזור מסוכן.
בעלי המבנה, שהעירייה טענה כי הם הנושאים באחריות, טענו כי העירייה לקחה על עצמה את האחריות על הבתים לאחר תקופה של שיטפונות רבים, שהביאו לקריסת הכביש ולפינוי הדיירים בשכונה. משום כך, טענו, העירייה צריכה הייתה למנוע את הגישה לתוך הבניין.
לדבריהם, במהלך בניית הבניין הייתה הבאר ריקה ממים משום שלא הייתה מחוברת אליה צנרת ולא נעשה בה שימוש. הם הוסיפו שחסמו את הכניסה לחדר הבאר עם מיטה ואבנים וציינו שהעירייה ידעה על קיומה, אך לא עשתה דבר כדי למנוע את הגישה אליה.
בנוסף, טען אחד מבעלי הבניין, בינו לבין הורי המנוח נערך הסכם "עטווה", סולחה, במסגרתו פטרו ההורים את בעלי הבניין מכל אחריות שהיא.
אשם תורם להורים
השופט עבאס עאסי קבע, כי אמנם צריך היה להטיל את האחריות על בעלי הבניין, אך לאור מעורבותה של העיריה והפיקוח שהטילה על הבתים באזור בעטיים של השיטפונות, הרי שהאחריות נחלקת בין העירייה לבין בעלי המבנה באופן שווה.
השופט מצא שגם הורי המנוח נושאים באחריות למות בנם משום שלא השגיחו עליו כנדרש ולא מנעו ממנו לשוטט לבדו באזור מסוכן. העדויות העלו, כי ההורים ידעו על הסכנות במבנה וסביר היה לצפות מהם להזהיר את בנם ממשחק באזור. משום כך הוטל על ההורים אשם תורם בגובה שליש מגובה סכום הפיצויים.
נקבע, כי ההורים יפוצו על ידי העיריה ובעלי המבנה בסך של מיליון וארבע מאות אלף שקל, שמתוכם יקוזז שליש בגין האשם התורם של ההורים. בסופו של דבר, כך נקבע, יקבלו ההורים פיצוי בגובה 933 אלף שקלים בגין נזק לא ממוני, הפסדי השתכרות של הבן וכן הוצאות קבורה. לזה התווספו עוד 23% עבור שכ"ט עו"ד.
נראה, אם כך, כי בית המשפט ביצע חלוקה ראויה והוגנת של האחריות לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע סכנה מן הסוג שאירע. יש לזכור, כי רשות עירונית עשויה לחוב גם בשל הפעלה רשלנית של סמכותה, כדוגמת אי פיקוח ואי אכיפת החוקים הרלוונטיים המיועדים לשמירה על ביטחונם של התושבים.
לפסק הדין בעניין עזבון המנוח בורקאן ואח' נ' עיריית ירושלים
* הכותבים הינם עורכי דין העוסקים, בין היתר, בדיני נזיקין.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין