המועצה המקומית דלית אל כרמל השליכה פסולת בשטח פרטי. כשביהמ"ש דרש לפנותה, היא הטמינה את הפסולת באדמה וזיהמה אותה. התחכמות זאת תעלה למועצה מאות אלפי שקלים.
בשנת 2009 החליטה המועצה המקומית דלית אל כרמל להקים תחנת מעבר לאשפה. בעל חלקה בכפר טען, כי את הפסולת שהיה על המועצה לפנות לצורך הקמת התחנה, היא השליכה במגרשו, ללא הסכמתו.
עוד הוא טען, כי פניותיו למועצה המקומית לא הועילו, וכי הפסולת, בגובה של יותר מ-3 מטרים, כיסתה את המגרש וזיהמה את אדמתו. מומחה ששכר קבע, שעלות פינוי הפסולת והחזרת השטח לקדמותו עומדת על 621,000 שקל.
לכתבות נוספות בנושא:
לפיכך הגיש בעל החלקה לבימ"ש השלום בחיפה תביעה נגד המועצה המקומית לפיצוי בסכום זה.
הנתבעת טענה בתחילה, כי היא מעולם לא השליכה פסולת למגרש התובע, וכי הפסולת שנערמה במגרשו הושלכה ככל הנראה ע"י גורמים שונים שאינם בשליטתה. עוד טענה, כי מאחר שמדובר בקרקע פרטית של התובע, הוא היה צריך לגדר את שטחו ולמנוע את המעשה.
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה באפריל 2012, לאחר שהתברר כי המועצה אכן שפכה פסולת באדמת התובע, השופטת אילת דגן הורתה למועצה לפנות את הפסולת ולהחזיר את המצב לקדמותו. כשנה וחצי לאחר מכן, המועצה הודיעה כי הפינוי כבר מתבצע ע"י קבלן מטעמה. אלא שהתובע טען, כי כלל לא מפנים משם את הפסולת וביקש להמשיך בתביעתו.
באוקטובר 2014, במהלך דיון ההוכחות, מהנדס מטעם המועצה הודה כי היא שפכה פסולת על אדמת התובע שלא כדין, אך נטען כי כל הפסולת פונתה על ידה, וצורפו צילומים שלכאורה מוכיחים זאת.
אלא שחוו"ד משלימה שהגיש המומחה מטעם התובע הראתה שהפסולת נגרסה ונטמנה בעומק של 3 מטרים באדמה. התובע הוסיף, כי הקבלן מטעם העירייה שביצע את הפינוי, הודה בכך.
נסיון הטיוח לא צלח
השופטת אילת דגן קבעה, כי התובע הוכיח שהנתבעת השליכה את הפסולת בחלקתו, והוסיפה, כי היא שוכנעה שהמועצה המקומית הטמינה את הפסולת באדמה וזיהמה אותה, במקום לפנות אותה, ככל הנראה בניסיון לטייח את מעשיה.
השופטת ציינה, כי אמנם התובע ביסס את סכום התביעה על הצורך לפנות את הררי הפסולת שאינם קיימים יותר, אולם בפועל, עלות העבודה שיש לעשות כעת על מנת להוציא את האדמה המזוהמת ולהחליפה באדמה חדשה זהה. השופטת הוסיפה, כי הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית לחוות דעתו של המומחה מטעם התובע, ולכן הוא זכאי לקבל את מלוא סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
לפיכך, השופטת חייבה את המועצה המקומית לשלם לפצות את התובע ב-640,700 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל, והחזר הוצאות האגרה ושכ"ט המומחה.
* עו"ד אליהו ידיד עוסק בדיני נזיקין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין