חקלאי מהצפון גילה לתדהמתו שעדר בקר, ששוטט בשדה שלו, השמיד את היבול. בעל העדר טען שמדובר בטעות בזיהוי, אך ביהמ"ש לא האמין לו, וחייב אותו לשלם 25 אלף שקל.
חקלאי מהצפון, שהחזיק בשטח חקלאי סמוך ליישוב לוטם, זרע שיבולת לייצור חציר. במאי 2002, באחד הביקורים השגרתיים שלו בשדה, הוא נדהם לגלות שעדר בקר משוטט במקום, רומס את הצמחים ואוכל מהם. כתוצאה מכך, הושמד היבול שעליו טרח ועמל, ולטענתו נגרמו לו נזקים של כ-25 אלף שקל.
לכתבות נוספות בנושא:
החקלאי ההמום הזעיק מיד שוטרים למקום, עקב אחרי העדר עד ששב למכלאתו וזיהה, לטענתו, את בעליו. אז הוא הגיש נגדו תביעת פיצויים בבימ"ש השלום בקריות.
הנתבע, לעומת זאת, טען כי מדובר בטעות אחת גדולה. לדבריו, הוא כלל אינו בעל העדר שפלש לשדהו של התובע, כיוון שלא היה לו עדר בזמנים הרלוונטיים, ואין לו קשר לנזקים שנגרמו לו.
התובע טען, כי הוא בטוח שהנתבע הוא בעל העדר, שכן הוא ערך מעקב וסיורים באזור, ונוכח לדעת כי הנתבע הוא בעל העדר היחיד באזור, מה גם שראה אותו רועה את העדר.
התנהלות בעייתית וטענות שקריות
השופטת פנינה לוקיץ' קבעה, שמכלול הראיות בתיק מספיק כדי לקבוע שעדר הבקר המזיק שייך לנתבע. השופטת הסבירה קביעתה, בין היתר, בכך ששוטרים שהוזעקו למקום ראו, יחד עם התובע, כי הנתבע מוביל את העדר. כמו כן, הסתייעה השופטת בעדות אחיו של הנתבע, שלדבריה הייתה מתחמקת ומגמתית, וניכר בה הניסיון להתאימה לגרסת הנתבע כדי לסייע לו.
עוד הוסיפה השופטת, שהתנהלותו הבעייתית של הנתבע, שלא התייצב לדיון שבו אמור היה להיחקר על עדותו, תרמה גם היא להטיית מאזן ההסתברויות לרעתו. השופטת גם ציינה כי טענת הנתבע לפיה לא החזיק בעדר באותם זמנים, התבררה כשקרית, כיוון שקיים רישום במשרד החקלאות המלמד כי ביקש לחסן עגלים ופרות בסמוך לאותה תקופה. אמנם הדבר לא מוכיח כי היה בעל העדר, אך הדבר סותר באופן ברור וחד-משמעי את טענותיו.
משקבעה כי הנתבע הוא בעל העדר, הבהירה לו השופטת, כי הוא חב חובת זהירות כלפי בעלי קרקעות בסביבה בה העדר רועה. משכך, היה עליו לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע מהעדר להיכנס לשדות פרטיים או להגבילו לאזור שלגביו ניתן רישיון הרעה (אם יש לו כזה).
לפי השופטת, מאמציו של הנתבע להכחיש כל מעורבות למקרה, מעידים על כך שלא נקט באמצעים כלשהם כדי למנוע את כניסת העדר לשדה של התובע, ונראה שאף הוביל אותו לשם. משכך, השופטת חייבה את הנתבע בנזקי התובע – 24,600 שקל, בשכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל והוצאות משפט.
לפני סיום, הביעה השופטת את מורת רוחה מהתנהגותו של עורך דינו של הנתבע, שהנחה את אחיו של הנתבע בעת מתן עדותו בשפה הערבית, תוך ניצול העובדה שביהמ"ש אינו מבין את הנאמר. השופטת הבהירה, כי מדובר בהתנהגות לא אתית שאף דבק בה רבב של שיבוש הליכי משפט.
* עו"ד מרדכי וסרטייל עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק. שמות באי הכוח לא אוזכרו בפסק הדין.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין