העובד, סוחר בשוק ההון, תבע מהמעסיקה לשעבר כ-80 אלף ש' בטענה שמגיעים לו פיצויי פיטורים ותשלומים עבור עמלות. בית הדין לעבודה קיבל את תביעתו באופן חלקי.
הגבר החל לעבוד בחברת ההשקעות "אר. ג'י. אר. גרופ" בשנת 2009, בתפקיד של סוחר בשוק ההון. בין הצדדים לא נחתם חוזה עבודה, ועל פי הנהוג בחברה, שכרו הורכב משכר בסיס בתוספת 20% מרווחי העסקאות שביצע.
לשאלות בענייני עבודה:
פנו ל - פורום דיני עבודה
כארבע שנים לאחר מכן, הודיע העובד למנהלו האישי על התפטרותו ועזב את מקום העבודה. כעבור חודש שלח העובד הודעת דוא"ל אל מנהלו לשעבר בה הסביר כי עזב עקב הרעת תנאים, וביולי 2013 עתר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כדי שיחייב את החברה לשלם לו פיצויי פיטורים וזכויות נוספות.
לטענתו, בשנה האחרונה לעבודתו החברה שינתה את מבנה השכר כך שהעמלות שקיבל ירדו ל-10% בלבד. כמו כן, החברה ביטלה חלוקת תלושים בחגים והודיעה שתפסיק להעביר לעובדים הפרשות לקרן הפנסיה.
בנוסף, טען התובע כי לא שולמו לו שעות נוספות, הוא לא הוחתם על חוזה עבודה ולא הועברו לו מלוא העמלות להן היה זכאי. בסך הכל הוא העמיד את התביעה על כ-80 אלף שקל.
הנתבעת הודתה כי הפסיקה להעביר הפרשות לקרן הפנסיה של התובע וכי לא חתמה עמו על חוזה עבודה, אך טענה שהשינויים בתנאי העבודה היו ידועים לכל העובדים כשנה קודם להתפטרות התובע.
לדבריה, היא לא דרשה מהתובע לעבוד שעות נוספות, ובמקום התלושים לחג מימנה נסיעה משותפת לחו"ל. כמו כן, ציינה הנתבעת כי לא העבירה לתובע עמלות על רווחי עסקאות, מכיוון שהעסקאות לא הניבו רווחים.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא זו שנגרמו לה נזקים מעזיבתו הפתאומית של התובע, והגישה נגדו תביעה נגדית. בתביעתה היא טענה שהתובע התלונן לראשונה על תנאי העבודה רק לאחר שהתפטר, וביקשה לקזז מכל סכום שיזכה בו, אם בכלל, 7,755 שקל עבור הוצאות שימוש באביזרי החברה ועבור כספים שהפרישה בטעות לקרן הפנסיה שלו.
לא התנגד לשינויים
השופטת אורנית אגסי הבהירה כי עובד שמבקש להתפטר מעבודתו בשל הרעה בתנאים נדרש להודיע קודם למעסיק כי הוא מתנגד לשינוי בתנאי העבודה.
במקרה זה, התובע לא התנגד לשינויים, לא במעשה ולא באמירה, והתפטר רק כעבור שנה מיום שינויים שהחברה הודיעה עליהם. מכאן, שבנסיבות התפטרותו, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, ועליו לפצות את הנתבעת ב- 5,333 שקל, שכרו החודשי הממוצע, מפני שהתפטר ללא הודעה מוקדמת.
כמו כן, השופטת סברה כי התובע אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות, מכיוון שלא הוכיח שהתבקש לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות.
עם זאת, השופטת מתחה ביקורת קשה על התנהלות הנתבעת, שנמנעה מגילוי מסמכים ומזימון עדים רלוונטיים, והקשתה על קיום ההליך.
בהעדר מסמכים וראיות, דחתה השופטת את בקשת הנתבעת לקיזוז, וחייבה אותה לפצות את התובע ב- 6,470 שקל עבור הסכומים שלא הופרשו לקרן הפנסיה של התובע וב-5,000 שקל כפיצוי על כך שלא הוחתם על חוזה עבודה.
לאחר שהשופטת עיינה בדו"חות החברה היא קיבלה את עמדת התובע לפיה לא שולמו עמלות עבור עסקאות שהניבו רווחים לחברה, וחייבה אותה לשלם לו עוד 13,666 שקל.
לבסוף, לאחר קיזוז החובות ההדדיים, תשלם הנתבעת לתובע 19,803 שקל. הנתבעת חויבה בהוצאות של 7,500 שקל בעקבות התנהלותה במשפט.
- ב"כ התובע: עו"ד ארז כהן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דודי בכר
* עו"ד עוזי ערקובי עוסק בדיני עבודה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין