נהג משאית עזב את מקום עבודתו אחרי 7 שנים עקב מחלוקת בקשר לתלושי השכר. הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, כדי שיחייב את המעסיקה לשלם לו עבור זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים. תביעתו התקבלה באופן חלקי.
הנהג נחל לעבוד בשנת 2005 בחברת ההובלה "שח שנוע ולוגיסטיקה", כשבע שנים לאחר מכן התלונן הנהג על מבנה תלושי השכר השלו, בטענה שאינם משקפים את שכרו האמיתי. הוא שוחח על כך עם מנהלו ואמר כי אינו מוכן להמשיך בתנאים אלו. לאחר שהתפטר, פנה האיש לבית הדין בדרישה לקבל, בין היתר, פיצויי פיטורים, דמי כלכלה וקרן השתלמות.
לשאלות בנושא פיטורים
פנה ל - פורום דיני עבודה
לטענתו, כאשר החל לעבוד בחברה הוחתם על חוזה עבודה על פי שכר בסיס של 3,500 שקל, אף שהמשכורת עליה סוכם בעל פה עמדה על 5,000 שקל.
לדבריו, במהלך השנים הועבר לעבוד במשאיות גדולות בהדרגה. בכל פעם שעבר למשאית גדולה יותר, הנתבעת העלתה את שכרו. בסופו של דבר השכר עמד על 7,300 שקל בתוספת של 1,000 שקל שקיבל במזומן אך לא התבטא בתלושי השכר, ולכן ביקש לחשב את פיצויי הפיטורים והזכויות הסוציאליות בהתאם לשכר של 8,300 שקל.
בנוסף, טען התובע כי מנהל החברה הבטיח לו שיקבל פיצויי פיטורים, ואף נענה לבקשתו והדפיס לו מכתב פיטורים. בסיכומו של עניין ביקש התובע פיצויים של למעלה מ-460 אלף שקל.
הנתבעת טענה, לעומת זאת, כי התובע ביקש שתפטר אותו כדי לקבל פיצויי פיטורים ודמי אבטלה, ומשסירבה, הגיש את התביעה הנוכחית. לטענתה, הוא יודע היטב שבמשך השנים קיבל את כל זכויותיו כדין.
באשר לשכרו של התובע, טענה הנתבעת כי השכר הכולל שסוכם עמו עמד על 4,390 שקל ברוטו, ומטוב ליבה נענתה לבקשתו וכתבה בתלושי השכר כי הוא משתכר 5,000 שקל, כאשר התובע ידע שסכום זה כבר כולל את כל הזכויות הסוציאליות שלו.
בנוסף, היא טענה שהתובע ניסה להחתים את המנהל בחוסר תום לב על מכתב פיטורים שהכין מראש, וכי המנהל מחק ממנו את המילה "פיצויים", והודיע לו שישחרר לו את הכספים שאמורים להיות מופרשים לקופת הפיצויים בלבד.
לא זכאי
במהלך הדיון אישר התובע את גרסת הנתבעת, לפיה המנהל מחק את המילה "פיצויים" והשופט צבי פרנקל התרשם שהתובע פעל שלא בתום לב כשניסה לקבל מכתב פיטורים לצרכיו.
לאור התנהלות התובע והעובדה שלא הודיע מבעוד מועד על כוונתו להתפטר, קבע השופט שהוא לא זכאי לפיצויי פיטורים, מעבר לאלה שהיה על הנתבעת להפריש לקופת הפיצויים.
השופט קיבל את הסברי הנתבעת לגבי דרך חישוב רכיבי השכר של העובד, וקבע כי העובד לא הוכיח שקיבל מדי חודש סכום כלשהו במזומן.
עם זאת, לאחר שהנתבעת הודתה שלא פתחה לעובד קרן השתלמות, ומאחר שלא עדכנה את שכר היסוד לו לאחר הגדלת השכר ואף ניכתה משכרו 3,300 ללא הסבר, הבהיר לה השופט כי עליה לפצות את התובע.
השופט, שבחר להעמיד את שכרו של התובע על 5,000 שקל בהתאם תלושי השכר והדו"חות הרשמיים של הנתבעת, פסק כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום כולל של 101,052 שקלים.
מפני שהתובע קיבל בפסק הדין פחות מ25% מהסכום שתבע, קבע השופט שהנתבעת תישא בהוצאות מופחתות של 1,000 שקל ובשכ"ט עו"ד בסך של 4,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד סימה טל
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רפי סגל
* עו"ד עליזה מזא"ה עוסקת בדיני עבודה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין