אזרח ארה"ב השקיע מכספו הפרטי 1.5 מיליון דולר בפרויקט להקמת כפר נופש. לאחר שנדרש שוב ושוב להשקיע עוד כסף, הופתע לגלות שיזם הפרויקט השתמש בכספים לצרכיו הפרטיים. ביהמ"ש קבע: יש להשיב לו את הכספים.
בסוף 2005 אזרח ארה"ב קיבל הצעה מיזם ישראלי להשקיע כספים בפרויקט בנייה של כפר נופש סמוך לקריית שמונה, תמורת 10% מחלקו של היזם בפרויקט, שלימים יהפכו למניות. המשקיע קיבל את ההצעה, חתם עם היזם על הסכם וכך הוקמה חברת "שלום כפר נופש צפון". בין השנים 2006-2008 השקיע מכספו הפרטי סכומים שהגיעו ל-1.5 מיליון דולר (6.35 מיליון שקל).
לכתבות נוספות בנושא:
במרץ 2009 היזם ביקש מהמשקיע כספים נוספים, שכן לדבריו ללא מימון נוסף עתיד הפרויקט לא ידוע. המשקיע חשש לגורל הפרויקט, ושכר יועץ פיננסי שיבדוק את מצב החברה והפרויקט. כך התברר לו, שהכספים שהשקיע שימשו את היזם לרכישת בית פרטי בחיפה.
הוא הגיש תביעה בביהמ"ש המחוזי בחיפה נגד היזם, החברה ועורך דין המחזיק ב-90% ממניות החברה בנאמנות, וביקש להשיב לידיו את מלוא הכספים שהשקיע, תוך שטען לקיפוח. לטענתו, ההשקעה הכספית ניתנה על בסיס תרמית, מצג שווא וחוסר תום לב משווע ולמעשה היזם הוליך אותו שולל. עוד טען, כי לא זכה במניות ההולמות את סכומי הכספים שהשקיע וכי רק 20% מכספו באמת שימש לקידום הפרויקט.
היזם הציג את הדברים באופן שונה: לדבריו, התובע לא היה משקיע, אלא רכש ממנו 10% מהשותפות בכפר הנופש, ולכן הוא היה רשאי לעשות בכספים שקיבל ממנו ככל שראה לנכון. לא צוין בשום מקום שהכספים יועברו באופן בלעדי לפרויקט או לחברה. לדבריו, התובע מנסה להציג עצמו כחלש ומרומה, אך בעצם הוא ניסח את ההסכמים והיה מעורב בכל הנעשה בפרויקט. עוד טען, כי התובע הגיש את התביעה בחוסר תום לב, משום שראה שהפרויקט צובר תאוצה ודורש השקעה כספית נוספת, והוא מנסה להתחמק מתשלום נוסף.
קיפוח המיעוט
השופט ד"ר עדי זרנקין דחה את פרשנות היזם וקבע, כי התובע היה גם היה משקיע. לשיטת השופט, אין ממש בטענת היזם, לפיה לא הייתה כל מניעה שיעשה שימוש פרטי בכספים, שכן כספי התובע היו אמורים להיות מושקעים בחברה לצורך קידום הפרויקט.
השופט קבע, שהשימוש בכספי התובע לפעילויות שאינן קשורות לפרויקט מהווה הפרת חוזה המצדיקה את ביטולו.
עוד קבע השופט, שהתובע – כבעל מניות מיעוט בחברה – גם הוכיח את טענת הקיפוח. לכן נקבע כי עד פירוק החברה – ככל שתפורק בעתיד – הנתבעים לא יהיו רשאים לפעול בשמה או להשתמש בכספיה, והכספים הנמצאים בקופת ביהמ"ש, בשל הליכים אחרים בעניינה, יוקפאו עד לפירוקה.
משהורה על ביטול החוזה, השופט חייב את היזם והחברה להשיב לתובע את כספי השקעתו, בתמורה להחזרת מניותיו לחברה, והודיע לתובע שהוא גם רשאי להגיש בקשה לפירוק החברה.
היזם והחברה ישיבו לתובע 6.35 מיליון שקל, בנוסף להוצאות ושכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל.
לדברי עו"ד רון אבן ארי, העוסק בדיני תאגידים ובעל תואר שני במשפטים ומנהל עסקים, אמנם לאחר שהתגלתה התרמית החל התובע, עו"ד אמריקאי, לפעול במרץ באמצעות עורכי דין מקומיים תוך שימוש בהליכים שונים וטענות רבות, אך נראה כי את כל התלאות יכול היה לחסוך מעצמו לו היה מלווה מלכתחילה בעורך דין מקומי ומיומן. כך, יכול היה למנוע את הניסוח האומלל של ההסכם וליצור מנגנוני הגנה, ביקורת ופיקוח שהיו מונעים את מעללי היזם או חושפים אותם מיד. אכן, הסנדלר הולך יחף...
*המגיב לא ייצג בתיק
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין