בפסק דין שהכריע בשורה של מחלוקות בין זוג שנפרד ב-2010 ולו 3 ילדים, סגן הנשיא נפתלי שילה העיר שהמונח משמורת לא תמיד מובן כראוי ולעיתים גורם להורה המשמורן לטעות כי הוא רשאי להחליט החלטות בקשר לילדים ללא היוועצות עם ההורה הנוסף.
בני הזוג חיו כידועים בציבור משנת 1998 ונולדו להם בן ושתי בנות, כיום בני 16, 14 ו-12. ב-2008 עזב האיש את דירת הצדדים, ושנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם פירוד שקיבל תוקף של פסק דין.
לייעוץ בענייני משמורת:
עורך דין דיני משפחה
בהסכם נקבע, בין היתר, כי הילדים יהיו במשמורת האם והאב יקיים הסדרי ראייה וישלם 2,000 שקל מזונות עבור כל ילד.
בשנה שעברה הם הגישו מספר תביעות זה כנגד זה בענייני משמורת, כספים ורכוש.
האב ביקש, בין היתר, להעביר את הילדים למשמורתו. הוא טען שהם בוחרים לישון אצלו גם בימים שאינם "שלו", וטען כי האם "מכניסה אותם לקונפליקט קשה של נאמנויות" ופוגעת בהם נפשית, ואף עברה דירה והעבירה את אחת הבנות לבית ספר אחר ללא הסכמתו.
האב הוסיף, בין השאר, כי הבן הבכור ביקש לעבור למשמורתו ושוהה עמו "באופן כמעט בלעדי". לדבריו, האם התעללה בו, נעלה אותו בחדרו והוא סבל אצלה קשות.
לעומת זאת, האם טענה בהרחבה כי האב הגיש את התביעה בשביל להתחמק מתשלום מזונות. לטענתה, היא הורה מצוין והילדים צריכים להיות במשמורתה.
עובדת סוציאלית שהעידה במשפט המליצה לקבוע משמורת משותפת, בכדי לגרום לאם להפנים את העובדה ששני ההורים שווי זכויות וחובות, ואין לה שום עדיפות בקבלת החלטות ביחס לילדים.
"אחריות הורית משותפת"
"בכל הכבוד לעמדת העו"ס, אני לא סבור כי התרופה למצב בו אחד ההורים פועל באופן עצמאי בקבלת החלטות הקשורות לקטינים, היא באמצעות הכרזה על שני ההורים כמשמורנים משותפים", כתב סגן הנשיא השופט נפתלי שילה.
השופט הבהיר כי לצורך קביעת משמורת משותפת צריכים להתקיים בדרך כלל שני תנאים מרכזיים: מגורים קרובים ותקשורת טובה בין ההורים.
"במקרה דנן, הסכסוך הוא עמוק ורווי במתח. אין כמעט כל תקשורת בין ההורים. חוסר תקשורת כזה, אינו מאפשר משמורת משותפת אשר דורשת מידה רבה של שיתוף פעולה בין הצדדים".
השופט ציין באופן כללי כי המונח משמורן מתאר רק מצב עובדתי – היכן מקום המגורים העיקרי של הילדים, ולא אף עניין אחר. ביתר הדברים האפוטרופוסות – המשותפת כמובן – היא הקובעת. "נראה לי כי לצורך העברת 'המסר המחנך' והדגשה להורים כי שניהם 'שווים' בזכויות והחובות כלפי הילדים, רצוי להשתמש במונח 'אחריות הורית משותפת' ולא משמורת משותפת", כתב השופט שילה.
בהתאם לדברים אלה, השופט הבהיר כי הדרך לגרום לאם להפסיק להתעלם מעמדת האב היא באמצעות הפנמה והסברה שאין לה שום זכויות יתר ביחס לילדים.
בסיכומו של דבר, השופט קבע כי הבנות יישארו במשמורת האם ואילו הבן יעבור למשמורת האב, וזאת לנוכח דברי העו"ס, כי הוא שוהה זמן רב יותר אצלו. השופט הפציר בשניים, ובעיקר באם, לא לדבר בצורה פוגענית ליד הילדים אלא לשתף פעולה למענם, והפנה את הצדדים למתאם הורי באופן מיידי.
בנוסף, השופט הכריע בשורה של תביעות נוספות (בעיקר מצד האב), ובהן תביעת האב להפרת הסכם מכר דירה ותביעת האם לחיוב מדור ודמי שימוש בדירה. השופט פסק לאב פיצוי של כ-180,000 שקל, אולם תוך קיזוז הכספים מתביעות האישה שהתקבלו.
* עורכת דין רויטל טלי מגל עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין