לפסק הדין בעניין גסלר נ' עירית ירושלים
האם עצם הטלת עיקול על חשבונות בנק מהווה פרסום לשון הרע ? בית המשפט המחוזי בירושלים קבע, כי עקרונית הטלת עיקול יכולה להוות פרסום לשון הרע, וכי גם במקרה הנדון, בו העיקול שהוטל עמד על סכום נמוך וצוין כי הסיבה לו הינה אי תשלום דו"ח חניה בודד, יש בכך משום לשון הרע.
התובע הינו עורך דין שטען כי במשך 12 שנים, שלחה עיריית ירושלים התראות לתשלום דו"ח חניה בסכום של 70 שקלים משנת 1997 לכתובת שאינה נכונה, כאשר הסיבה לתקלה נעוצה ככל הנראה בכך שבשגגה נכתב בשמו הסימן 'שטרודל', דבר אשר מנע את עדכון הכתובת במשרד הפנים, וכתוצאה מכך, הדרישות שנשלחו במהלך השנים חזרו תוך ציון "לא נדרש", עד שלבסוף הוטל עיקול על חשבונותיו בסכום של 441 שקלים לאחר תוספות הפיגורים שהצטברו.
לטענתו, משנודע לו על העיקול וסיבתו, הוא שילם מיד את החוב, והגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפיצוי של 50,000 שקלים בגין פרסום לשון הרע כלפיו עקב הטלת העיקול. לטענתו, ניתן לאתר אותו בקלות ב 144 או במשרד הפנים, שכן הוא עורך דין יחיד עם שם כזה.
בית משפט השלום דחה את התביעה, לאחר שפסק כי אמנם באופן עקרוני הטלת עיקול על חשבונות בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע, אך לא כך במקרה של המערער, כאשר העיקול הוטל בגין חוב קטן של דו"ח חניה בודד, וקבע כי גם אם נהגה העירייה ברשלנות בכך שלא בדקה את כתובתו המדויקת של המערער, עומדת לה הגנת תום הלב. על פסק דין זה, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
עיריית ירושלים טענה כי היא פעלה כדין, ולא ניתן לצפות ממנה, שתבדוק את פרטיו של כל חייב באופן אישי, וכי הטלת העיקול אינה מהווה פרסום לשון הרע, ומכל מקום, מאחר שפעלה לפי סמכותה שבדין ובתום לב לפי הכתובת שקיבלה ממשרד הרישוי, עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק.
השופט אמנון כהן קיבל כאמור את הערעור, לאחר שקבע כי הוא מסכים עם קביעתו של בימ"ש קמא לפיה הטלת עיקול על חשבונות בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע, ואולם, בניגוד לעמדת בית משפט השלום, פסק כי למרות שהעיקול במקרה זה עמד על סכום נמוך וצוין כי הסיבה לו הינה אי תשלום דו"ח חניה בודד, עדיין, יש בו כדי להוות לשון הרע כלפי המערער.
"לדעתי, בעצם הצגתו של המערער, כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיניו של בנקאי סביר, ללא כל קשר לגובה העיקול. וזאת במיוחד לנוכח היותו של המערער עורך דין במקצועו, כך שפרסום העיקול היה עלול גם לפגוע במשלח ידו". כתב השופט, וציין כי גובה הסכום המעוקל עשוי להשפיע על גובה הנזק שנגרם לבעל החשבון, אך לא על עצם היותו לשון הרע.
עוד ציין השופט, כי העובדה שהמערער שילם את החוב אין משמעה כי הודה בחוקיותו, וכי בכך שהעירייה לא הצליבה מידע עם מאגרי מידע רשמיים אחרים למרות שדרישות התשלום לא התקבלו ע"י המערער, הרי שיש לראותה כמי שלא נקטה "אמצעים סבירים" לפני הפרסום, ולכן לא עומדת לה הגנת תום הלב.
עם זאת, לעניין הפיצוי נקבע, כי בשים לב לגובה העיקול, לעובדה שצוינה סיבת העיקול ולהיקף הפרסום המצומצם של העיקול, הרי ששמו הטוב של המערער נפגע פגיעה מינורית למדי, ולכן הוא זכאי לפיצוי של 5,000 שקלים. בנוסף, חויבה העירייה להשיב לו את 441 השקלים שגבתה ממנו שלא כדין, ולשלם לו הוצאות משפט של 2,500 שקלים.
לפסק הדין בעניין גסלר נ' עירית ירושלים
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין