לפסק הדין בעניין בלומנטל נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל
עו"ד הגיש תביעה לפיצוי של 375,000 שקל נגד משטרת ישראל, בטענה כי ניהול הליך פלילי מיותר בעניינו, גרם לעיכוב הסמכתו בלשכה. בימ"ש השלום בי-ם, שקבע כי התנהלות המשטרה הייתה רוויית מחדלים רשלניים, חייב את המשטרה לשלם לעוה"ד 95,000 שקל.
בשנת 2005 אירעה קטטה בין מאבטחים למספר צעירים שניסו להתגנב למועדון האומן 17 בירושלים, ובגינה נפצע אחד הצעירים. בעקבות זאת הוגשו כתבי אישום כנגד המאבטחים, ובהם האחראי, שהואשם בעבירות של תקיפה וחבלה חמורה, זאת למרות ששב וטען כי כלל לא נכח במקום בעת האירוע, וטענותיו חוזקו בידי יתר המאבטחים. בסופו של יום, ולאחר שנוהל בין הצדדים הליך גישור פלילי, חזרה בה המדינה מכתב האישום בהמלצת ביהמ"ש, והאחראי זוכה.
בתביעה לפיצוי של 375,000 שקל שהגיש נגד המשטרה, טען כי ההליך הפלילי שהתנהל נגדו גרם לו לנזקים ובהם עיכוב הסמכתו לחברות בלשכת עורכי הדין.
התובע, שכיום הינו עו"ד, טען כי מחומר החקירה ניתן להבין בנקל כי לא הייתה כל סיבה להגיש נגדו כתב אישום, ומדובר ברשלנות גרידא. עוד טען, כי המשטרה והתביעה התעלמו מטענותיו, כי לא נכח באירוע ולא היה מעורב בו, והתעלמו מעדויות המאבטחים האחרים, שאיששו את דבריו, וחלף זאת העדיפו את גרסתו השקרית של המתלונן, וזאת גם כשהבהיר שהוא מוכן להיבדק בפוליגרף. לטענתו, כל עוד התנהל בעניינו ההליך הפלילי, לא יכול היה לגשת למבחני ההסמכה של לשכת עורכי הדין, כך שהקריירה המקצועית שלו עוכבה אך ורק נוכח מחדלי המשטרה.
המשטרה טענה מנגד, כי כתב האישום הוגש כנגד התובע כדין, באשר היה סיכוי סביר להרשעתו, ואין בכך שחזרה בה מן האישום כדי להצביע על רשלנות, שכן עשתה כן בהמלצת ביהמ"ש ובהתחשב בשיקולי יעילות וחסכון, ואין להענישה בשל כך מתוך 'חכמה שלאחר מעשה'. לחילופין טענה, כי גם אם התרשלה, אין הצדקה לחייבה בפיצוי, בפרט כי כל עוד לא הורשע, יכול היה התובע לגשת לבחינות ההסמכה בלשכה גם בעת שהתנהלו נגדו ההליכים.
השופטת תמר בר-אשר צבן קיבלה את התביעה בחלקה, לאחר שקבעה כי מחומר החקירה עולה בבירור, כי לא היה מקום להגיש כתב אישום כנגד התובע, וחמור מכך, הוצגו בו עובדות שגויות שאין להן כל בסיס בחומר הראייתי- בהן הצגת טענת המתלונן כי התובע תקף אותו כעובדה קיימת ומאוששת, הגם שהודעתו במשטרה הייתה לא מהימנה ומלאת סתירות בלשון המעטה, ולמרות שעדויות מאבטחים אחרים אישרו כי התובע כלל לא נכח במקום.
"כתב האישום מציג עובדות שגויות אשר חוטאות לעובדות אשר עולות מחומר החקירה. משום מה, בכתב האישום ישנה התעלמות מוחלטת ממכלול הראיות, והפיכת גרסת המתלונן לעובדות המקרה.", כתבה השופטת והוסיפה כי כתב האישום טועה ומטעה.
עוד נפסק, כי רשלנות המשטרה והתביעה מתבטאת בין היתר, בהגשת כתב האישום מבלי שנחקרו עדים מהותיים, ובהם מספר מאבטחים שנכחו באירוע, ובהתעלמות גורפת מפניות התובע. אילו היו המשטרה והתביעה מבררות ובודקות את התיק כשדבעי, הייתה מגלה התביעה כי אין בידה ראיות המצדיקות נקיטת מהלך מרחיק לכת כהגשת כתב אישום, בפרט מקום בו מדובר במקרה של מאבטחים שניסו לבצע את עבודתם, ולהרחיק מסיגי גבול מתפרעים במועדון, ועובדה היא- כי אף לא אחד מכתבי האישום שהוגשו בתיק הוביל להרשעה.
לפיכך נפסק, כי המשטרה והתביעה התרשלו בתפקידן, וכי אין חולק כי הייתה להן יד בעיכוב הסמכת התובע לחברות בלשכת עורכי הדין, וזאת הן נוכח הפסיקה אשר קובעת כי כל עוד מתנהלים הליכים פליליים כנגד מועמד לא יכול הוא לגשת לבחינות ההסמה, וגם לאור מכתב מסמנכ"ל לשכת עורכי הדין שבו אישרה הסרת המניעה לאישור מועמדות התובע לחברות בלשכת עורכי הדין, נוכח הכרעת הדין המזכה בעניינו.
באשר לנזק נפסק, כי על דרך האומדנה, תפצה אותו המשטרה ב 95,000 שקל, מתוכם 80,000 שקל בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע, 14,000 שקל בגין שכר הטרחה ששילם עבור הייצוג בהליך הפלילי, ו1,000 שקל נוספים עבור הוצאות, נסיעות, צילומים וזמן. כמו כן חויבה לשלם לתובע הוצאות של 20,000 שקל.
לפסק הדין בעניין בלומנטל נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין