התובע הוא עורך-דין, שזוכה מהליך פלילי שנוהל נגדו בטרם עמד בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין, וזאת לאחר שהמאשימה חזרה בה מכתב האישום. בתובענה הנדונה עותר התובע לפיצוי בסך של 375,000 ש"ח בגין נזקים שלטענתו, נגרמו לו בשל ההליך הפלילי והתמשכותו, ובין השאר, נזקים שלטענתו נגרמו לו בשל כך שקיומו של הליך פלילי עיכב את יכולתו לגשת אל בחינות ההסמכה במשך תקופה ארוכה, וממילא שגם עיכב את הסמכתו לעריכת-דין.
הנתבעת (להלן גם - המדינה, המאשימה או התביעה, לפי העניין) טענה שכתב האישום הוגש כדין וכי לא הייתה כל רשלנות בהגשתו, ולכן אין בתוצאת ההליך או בבחינת העובדות בדיעבד, כדי להצביע על רשלנות. לפיכך לטענתה, יש לדחות את התביעה. לחלופין טענה, כי אפילו ייקבע שהייתה רשלנות מצדה, אין הצדקה לחייבה במלוא סכום הפיצויים הנתבעים, או בחלקם.
א. ההסדר הדיוני, ההליך והשאלות השנויות במחלוקת
2. טענותיו העובדתיות של התובע נתמכו בתצהיר מטעמו ובנספחים שצורפו אליו, וטענותיה העובדתיות של המדינה נתמכו בתצהיר מטעם מי שהייתה בתקופה הרלוונטית ראש יחידת התביעות המחוזית של משטרת ישראל בירושלים, בדרגת סגן ניצב (להלן גם - ראש יחידת התביעות). לתצהיר זה צורף צילום של תיק החקירה, של פרוטוקולים רלוונטיים וכן תרשומות ומסמכים שונים.
3. בדיון שהתקיים ביום 26.2.2012 הסכימו הצדדים להסדר דיוני שהציע בית המשפט, שלפיו יסכמו הם בכתב על סמך כל המסמכים המצויים בתיק בית המשפט, בכפוף לכך שהתובע ייחקר על תצהירו בעניין ראש הנזק של הפסד השתכרות, כפי שביקש בא-כוחה של הנתבעת. כן נקבע, שהנתבעת תגיש לבית המשפט את תיק החקירה המקורי, שעל בסיסו הוגש כתב האישום.
בהתאם לכך, התובע נחקר על תצהירו כאמור, בדיון שהתקיים ביום 2.4.2012.
סיכומי טענות התובע הוגשו ביום 17.6.2012 וסיכומי טענות הנתבעת הוגשו ביום 25.7.2012.
4. השאלה הראשונה השנויה במחלוקת היא, אם אמנם כטענת התובע, המדינה התרשלה בהגשת כתב האישום נגדו. אם התשובה לכך תהיה חיובית, כי אז נדרש לשאלה השנייה, שהיא, אם עלה בידי התובע להוכיח את הנזק שנגרם לו. אם גם לכך נשיב בחיוב, כי אז נדרש לשאלת גובהו.
ב. דיון בשאלה אם הייתה רשלנות בהגשת כתב האישום
(1) עיקרי טענות הצדדים והמסקנה מניתוח חומר החקירה
5. כל אחד מהצדדים ניתח במסגרת סיכומי טענותיו, את חומר החקירה שעמד לנגד עיני התובע בעת שהגיש את כתב האישום נגד התובע בתיק הנדון ונגד שלושה אחרים.
בא-כוחו של התובע ביקש להראות כי ניתוח חומר החקירה מעלה, שלא היה כל מקום להגשת כתב האישום נגד התובע, כי מטעם זה ביקשה המאשימה לבטלו, וכי המדינה התרשלה בעצם הגשתו.
מנגד ביקש בא-כוחה של הנתבעת להראות, וזאת בין השאר גם על יסוד האמור בתצהירה של ראש יחידת התביעות, כי היה מקום להגשת כתב האישום וכי לא הייתה כל רשלנות בהגשתו. עיקרי טענות הנתבעת בעניין זה הן שכתב האישום הוגש לאחר בחינת חומר החקירה ובין השאר גם לאור גרסתו המתחמקת של התובע. עוד נטען, כי חזרת המאשימה מכתב האישום נעשתה בין השאר בהמלצת נשיא בית משפט השלום דאז, כבוד השופט אמנון כהן (להלן - כבוד הנשיא כהן), שלפניו התקיים הליך גישור פלילי, לאחר בחינה מחודשת של חומר החקירה, שקילת שיקולי יעילות בהקצאת משאבי התביעה תוך קביעת סדרי עדיפויות ביחס לתיקים אחרים, חסכון בזמן שיפוטי וחלקו המצומצם יחסית של התובע באירוע. יחד עם זאת, לפי טענת הנתבעת, כתב האישום הוגש מאחר שלפי הערכתה היה סיכוי סביר שהתובע יורשע, וכי למרות הסיכוי סביר שהיה להרשעתו, החליטה לחזור בה מכתב האישום בשל הטעמים האמורים. מכל מקום, לטענת הנתבעת, אין בחזרה מכתב האישום כדי להעיד על רשלנות בהגשתו, וכי בכל מקרה, אין לבחון את הדברים בדיעבד וב"חוכמה לאחר מעשה". עוד טענה, שדווקא חזרתה מכתב האישום בטרם נשמעו עדים, תוך חסכון במשאבים ציבוריים ובזמן שיפוטי, צריכה להיזקף לזכות הנתבעת ולא לחובתה.
6. אין חולק, שבחינת השאלה אם היה מקום להגשת כתב האישום, נעשית בשים לב לחומר החקירה שעמד בפני התובע בעת הגשתו. כך גם אין חולק כי העובדה שבסופו של דבר ההליך הסתיים בזיכוי התובע לאחר שהמאשימה חזרה בה מכתב האישום נגדו, אין בה די כדי ללמד על כך שלא היה מקום להגשתו או כי הייתה התרשלות בעצם הגשתו.
בחנתי את חומר החקירה תוך מתן משקל והתייחסות לטענות הצדדים בעניין חומר החקירה שעמד לנגד המאשימה בכל שלב - שלב הגשת כתב האישום, שלב מתקדם שבו נוסף חומר חקירה ושלב החזרה מן האישום - ומסקנתי היא, כי בכל אותם שלבים, עמד בדיוק אותו חומר חקירה, וכי לא היו די ראיות כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת התובע. לא זו בלבד, אלא שכתב האישום גם לוקה בהצגה מטעה של העובדות, כפי שעלו מחומר החקירה. בנוסף לכך, ובניגוד לטענת הנתבעת, ספק אם ניתן לומר שכתב האישום התבסס על עדות אובייקטיבית, ובכל מקרה, אותה עדות לא הייתה חפה מקשיים וזאת בלשון המעטה. לכל אלו גם מצטרפת העובדה, שכתב האישום הוגש מתוך ידיעה שעדים מהותיים לא נחקרו, ומתיק החקירה עולה שלא נעשה דבר, ובוודי לא מאמץ סיר כדי לזמנם לחקירה. כל זאת מן הטעמים שעליהם אעמוד עתה.
(2) עיקרי העובדות כפי שהן עולות ממכלול חומר החקירה
7. הראיות המצויות בתיק החקירה (תיק פ"א 4920/2005-6130, תחנת מוריה ירושלים) מתייחסות לאירוע שהתרחש בליל שבת, 2.4.2005 לאחר חצות. לשם הנוחות, ההפניה אל חומר החקירה תיעשה תוך ציון אותיות הנספחים שצורפו אל התצהיר שהוגש מטעם הנתבעת.
ממכלול הראיות עולה, כי שבחור צעיר ניסה להיכנס אל מועדון "האומן 17" בשכונת תלפיות בירושלים (להלן - המועדון), שלא דרך הכניסה, אלא בדרך של התגנבות תוך טיפוס על גדרות וקפיצה מהגדר אל הרחבה שבכניסה אל המועדון. המאבטחים שהיו במקום, תפסו את אותו בחור והחלו להובילו אל מחוץ לשטח המועדון. חבריו החלו לתקוף את המאבטחים והם ביחד עם חברם, שהתגנב בקפיצה מעל הגדר, החלו להתנגד ולהשתולל ולתקוף את המאבטחים. כתוצאה מכך התפתחה תגרה, שבמהלכה נפלו המאבטחים ואותם בחורים על הרצפה. במהלך אותה תגרה, בעוד שחלק מהצעירים ניסו לתקוף את המאבטחים ובין השאר גם מאבטח בשם מרדכי גיאת (להלן - מוטי), שחש במישהו המנסה לתקוף אותו מאחור, הכה אותו מוטי בראשו באמצעות נונצ'קו שהיה בכיס מכנסיו. רק לאחר שאותו צעיר יצא משטח המועדון, הבחינו הוא וחבריו כי הוא נפצע בראשו והוא פונה באמבולנס שעבר במקרה במקום, אל בית החולים הדסה עין-כרם. שם טופל, אולם חשוב להדגיש כי ממכתב השחרור מחדר המיון לא עולה כי היה זה מעבר לפצע בקרקפת, שאינו חמור. עם הגעת השוטרים, השליך מוטי את הנונצ'קו אל פח האשפה, אך הוא נתפס בידי אחד השוטרים.
8. נקדים ונאמר, כי אין מחלוקת שהאירוע התרחש כאמור ברחבת הכניסה אל המועדון, המצויה בין הכניסה החיצונית, אשר כונתה גם "החסימה הראשונה", לבין הכניסה אל המועדון עצמו, אשר כונתה גם "החסימה השנייה". מכאן שגם לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמאבטחים אשר טיפלו באירוע היו מחוץ למועדון עצמו. בשל התפקיד שמילאו, אף כונו בחלק ניכר מההודעות בכינוי "דורמאן", שזהו כינוי השמור למאבטח המוצב בכניסה המשגיח על הבאים.