סוכני מכירות של מותג מסגרות משקפיים ידוע חויבו לשלם ליצרנית המותג פיצוי של כ-420 אלף דולר משום שמכרו מסגרות מזויפות ללקוחות. הסוכנים ערערו לעליון בטענה שסכום הפיצוי אינו הוגן.
יצרנית מותג מסגרות המשקפיים "Ronit Furst" תבעה בשנת 2007 שני סוכני מכירות של המותג בארה"ב בטענה שמכרו מסגרות מזויפות של המותג. התביעה התקבלה בדצמבר 2013 ונפסק כי הסוכנים ביצעו עוולות של גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט והם חויבו בפיצוי של 418,332 דולר ליצרנית, שחושב בדרך של אומדן – הערכה, מאחר שהיה קושי לחשב את הנזק המדויק.
לשאלות בנושא קניין רוחני וזכויות יוצרים:
כנסו ל- פורום קניין רוחני
במרץ 2013 ערערו הסוכנים על פסק הדין לבית המשפט העליון, כשעיקר טענתם הייתה שלא היה מקום לפסוק פיצוי מוערך – שאין לו בסיס – שעה היצרנית לא הוכיחה את גובה הנזק שנגרם לה בפועל. עוד הם טענו כי גובה הפיצוי – שחושב לפי ההכנסות ולא לפי הרווחים – אינו הגיוני או צודק.
היצרנית טענה שבנסיבות התיק בהחלט היה זה נכון לקבוע את הפיצוי באמצעות אומדן, ולגבי הסכום היא טענה כי ביהמ"ש איזן בין טענות שני הצדדים ואף הניח מספר הנחות שהיטיבו עם המערערים.
רק במקרים חריגים?
השופט ניל הנדל התייחס לסוגיה העקרונית של פיצוי על דרך האומדן, וקבע כי לדעתו פיצוי שכזה צריך להיפסק רק במקרים חריגים במיוחד, כשיש קושי ממשי בחישוב הנזק מחד ומאידך הוצגה תשתית ראייתית איתנה לקיומו.
בפסק הדין נכתב: "... יש לזכור כי מדובר בכלי חריג, אשר השימוש בו נועד לפתור קושי נקודתי. להשקפתי יש להוסיף מעין תמרור אזהרה: מוטב כי בית המשפט יפרט את אמות המידה העיקריות שהנחו אותו בעריכת האומדנא. אמות מידה אלו צריכות להיות מבוססות על היגיון מעשי, ולהתיישב עם נסיבותיו הפרטניות של התיק. יש להימנע ממצב בו אומדנא תביא לתוצאה 'קלוטה מהאוויר'...".
באשר למקרה הנוכחי, סבר השופט כי מדובר במקרה גבולי ולכן אין להתערב בבחירת ביהמ"ש המחוזי לפסוק על דרך האומדן. בין היתר בהתחשב בכך שבאמת נגרם נזק למשיבה ובאמת היה קשה לכמת אותו בשל התנהלות המערערים.
עם זאת, השופט קיבל את הטענה שהחישוב היה צריך להתבסס על הרווח שהמערערים הפיקו ממכירת המשקפיים המזויפים ולא על כלל ההכנסות, ולו משום שהמשיבה עצמה ביקשה בתביעתה פיצוי על הרווחים עצמם. פיצוי שמתבסס על ההכנסות הכוללות מבלי לקחת בחשבון את הוצאות המערערים עלול להוביל לעשיית עושר ולא במשפט, הוסיף השופט.
לנוכח הקושי בחישוב הרווחים עצמם וכדי שלא לסרבל את ההליך עוד יותר, החליט השופט לפסוק גם הוא על דרך ההערכה והציע לנכות 40% מסכום הפיצוי שנפסק למשיבה במחוזי.
השופטים חנן מלצר ונעם סולברג הסכימו עם תוצאה זו, אם כי השופט סולברג הסתייג מקביעתו של הנדל בכל הנוגע לשימוש באומדן. לשיטתו, פסיקת פיצוי בדרך זו מקובלת בתחומים משפטיים שונים, ובמיוחד בתחומי הקניין הרוחני.
בסיכומו של דבר הפיצוי למשיבה הופחת מ-418,332 דולר ל- 251,000 דולר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לא נפסקו הוצאות.
מדובר בקביעות חשובות שינחו את בתי המשפט בעתיד: קביעה על דרך האומדנא מתוך צורך להגיע לתוצאה קרובה למציאות ככל שניתן, וקביעה לגבי רווחי המפר כבסיס לפיצוי ללא התחשבות בכלל הכנסותיו מהמוצרים המזויפים. לו היה ביהמ"ש מתעמק בגובה הרווחים, יתכן שהיה מוצא כי הרווח מהמוצר המזויף גדול מהרווח על המוצר המקורי עקב עלויות הייצור, הפירסום, המוניטין, טיב החומרים ועוד.
- ב"כ המערערים: עו"ד אריאל מנור, עו"ד שי חן
- ב"כ המשיבה: עו"ד אוריאל גניהר, עו"ד נחמי מייזליש
* עו"ד יעקב מנור עוסק בקניין רוחני.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין