המעשים שיוחסו לנאשם התיישנו על פי החוק האמריקאי, אך לא על פי החוק הישראלי. בימ"ש השלום דן בשאלה ובסופו של דיון ארוך הכריע שהתיישנות העבירות שבוצעו לכאורה בחו"ל, מונעת העמדה לדין בישראל.
בימ"ש השלום בירושלים דן בעניין לאחר שהאישה ניצלה את הגעתו של האב, תושב ניו-יורק, לביקור בארץ והגישה נגדו תלונה. האב התגרש מאשתו הראשונה כשהמתלוננת הייתה תינוקת, ועבר להתגורר במדינת ניו יורק, שם התחתן בשנית והקים משפחה.
המדינה הגישה נגד האיש כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות מין שביצע לכאורה בבתו בת ה-16 בשנת 1997, כשנסעה לבקר אותו בניו יורק.
לשאלות על הדין הפלילי:
כנסו ל: פורום פלילי של אתר פסקדין
על פי הנטען, האב עיסה ומישש את החזה של בתו והכניס יד מתחת לחולצתה, בניסיון "להרגיע" אותה, ומאוחר יותר אף הכניס ידיים לכל חלקי גופה בזמן שנסעו ברכב. כך עשה גם בלילות לפני השינה, תוך שהוא מסביר לה שהוא צריך "להשלים את הזמן האבוד, והמעשים מותרים על פי הגמרא".
הנאשם כפר באישומים, אלא שהדיון לא הגיע לשלב הוכחת העובדות אלא נעצר בשלב שאלת סמכות בית המשפט.
העבירות שיוחסו לאב לא התיישנו בהתאם לחוק הישראלי (בעבירות שבוצעו בקטין מתחילים לספור את תקופת ההתיישנות רק כשהקטין מגיע לגיל 28).
עם זאת, הן כן התיישנו על פי דיני מדינת ניו יורק שבה הן בוצעו לכאורה. מכאן התעורר דיון בנוגע לשאלת הסמכות להעמיד את האב לדין בישראל.
האב טען כי התיישנות העבירה לפי מדינת ניו יורק מהווה "סייג לאחריות פלילית לפי דיני אותה מדינה", כלשון חוק העונשין. ועל כן, לשיטתו, לא ניתן להעמידו לא בניו יורק ולא בישראל.
המדינה טענה שהתיישנות העבירות בניו יורק רק יוצרת חסם "דיוני" להעמדה לדין בניו יורק, אך המעשים המיוחסים לנאשם נותרו בגדר עבירה פלילית גם לפי החוק בניו יורק, ולכן אין מקום לסייג את הדין הישראלי.
מבט רחב
שאלת פרשנות הביטוי "סייג לאחריות פלילית" בהקשר זה טרם נדונה בבתי המשפט, ולכן השופטת דנה כהן-לקח נכנסה לעומק השאלה וכתבה החלטה מקיפה שבה היא סקרה את הדיונים שקדמה לחקיקת חוק העונשין המודרני והשינויים שבוצעו בינו לבין הצעת המלומדים שניסחו אותו.
לעמדתה, גישתה של המדינה מנוגדת לכוונת המחוקק, שביקש להתחשב גם בחוקי המדינה שבה העבירות בוצעו לכאורה. השופטת הסבירה, בין היתר, שאם הנאשם היה מועמד לדין בניו יורק הוא היה מזוכה מחמת התיישנות, ואז גם בישראל הוא לא היה מועמד לדין. משכך, לטעמה, אותם נימוקים צריכים להוביל להתחשבות בחוק הזר, גם בהיעדרו של "מעשה בין דין" פורמלי.
השופטת הצביעה על שיקולים נוספים התומכים בגישה זו, ובהם השיקול הראייתי, במסגרתו קשה לדרוש מנאשמים לשמור ראיות במדינה הזרה, כאשר תקופת ההתיישנות של העבירה הסתיימה לפי הדין החל שם.
העבירות המיוחסות לנאשם מעוררות סלידה, ציינה השופטת, אך מלאכת הפרשנות נעשית בהתאם ללשון החוק ותכליתו ומתוך מבט רחב ועקרוני, ולא לפי נסיבות המקרה הספציפי. בתוךכך השופטת העירה כי אם המדינה מעוניינת לשנות את המצב, הדרך היא על ידי הסבר מפורש בחוק.
בסיכומו של דבר, השופטת כהן-לקח ביטלה את כתב האישום וקבעה כי החוק הפלילי הישראלי לא חל על הנאשם במקרה הזה, ולביהמ"ש אין סמכות לשפוט אותו.
- ב"כ המאשימה: עו"ד ענת ארוסי-כהן
- ב"כ הנאשם: עו"ד יפית וייסבוך
לחצו כאן לקריאת ההחלטה בעניין מדינת ישראל נ' פלוני
* עו"ד מנשה סלטון עוסק במשפט פלילי, צווארון לבן ועבירות מין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין