האיש הגיש תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בה ביקש להכיר בדיכאון שלו כ"תאונת עבודה". בית הדין גילה רגישות ופסק לטובת התובע.
בשנת 1998 הוא החל לעבוד במועצה המקומית גן יבנה. עד 2004 עבד במחלקת גינון ושימש כאב בית בבתי ספר. בשנת 2004 הוא הועבר לתפקיד פקח עירוני. העבודה לא הייתה קלה, בלשון המעטה. הוא נאלץ לספוג איומים והתנכלויות קשות של תושבים. למרות זאת, הוא מעולם לא חשב לעזוב, ולאורך השנים ביצע את עבודתו נאמנה ואף קיבל תעודות הוקרה.
לשאלות על תאונות עבודה:
פורום דיני עבודה
כשקיבל בתחילת שנת 2011 זימון לשימוע הנוגע לפיטוריו, היה זה בשבילו כרעם ביום בהיר. מרגע שיקבל לידיו את המכתב הוא היה בלחץ ובמתח בשל עננת הפיטורין שרבצה על ראשו.
כמה ימים לאחר מכן הוא ביקש לשוחח עם נציג ועד העובדים בניסיון למנוע את פיטוריו, אך האיש לא היה פנוי לשיחה. לפתע הרגיש התובע שהכל סביבו נופל, ואיבד את הכרתו. במשך תקופה ארוכה הוא היה מאושפז עם דיכאון קשה וטופל במחלקת בריאות הנפש. כשבוע לאחר שנפל, הוא קיבל הודעה בה נמסר שהוחלט לפטר אותו.
האיש ביקש כאמור להכיר בכך שתנאי העבודה שלו לאורך התקופה הם שגרמו לו לדיכאון. מומחית מטעם בית הדין לעבודה סברה כי "גורמי דחק" בעבודה – כגון איומים או התנכלויות – "אינם גורמים סיבתיים לתחלואה הנפשית הדיכאונית", וגם לא גורם להחמרת מחלה דיכאונית קיימת.
סגן הנשיא השופט שמואל טננבוים הסכים למנות מומחה נוסף, "בהתחשב במהות המחלה".
בניגוד למומחית הראשונה, המומחה הנוסף העריך שלתנאי עבודתו של התובע יש "משקל משמעותי מאד" בהחמרת מצבו הנפשי.
התובע ביקש להעדיף את חוות הדעת של המומחה הנוסף, וטען, בין היתר, כי עמדתה של המומחית הראשונה מנוגדת לפסיקות בתי הדין לעבודה, בהן נקבע שגורמי דחק יכולים לגרום למחלה דיכאונית או להחמרתה.
בנוסף, התובע הצביע על כך שהמומחה הנוסף אף נפגש איתו, בעוד שחוות הדעת הראשונה ניתנה על סמך תיעוד רפואי בלבד.
ביטוח לאומי טען כי חוות דעת המומחה הנוסף אינה מנומקת כהלכה. המומחה העריך תחילה שייכות לעבודה בכ-50%, ולאור שאלות הבהרה שינה את עמדתו לאור ואמר כי הסבירות שתנאי עבודתו של התובע גרמו להחמרה במצבו הנפשי גבוהה להערכתו בהרבה מ-50%. משכך, טען ביטוח לאומי, יש לדחות את התביעה, או לפחות למנות מומחה רפואי נוסף.
ביטחון סוציאלי
סגן הנשיא השופט שמואל טננבוים הסביר כי באופן כללי, כאשר שני מומחים שמונו על ידי בית הדין סותרים זה את זה, וכיוון שמדובר בתחום הביטחון הסוציאלי, יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה התומך בעמדת המבוטח.
בנוסף, המשיך השופט, בחוות דעתו של המומחה הנוסף לא נפל פגם כלשהו. כבר בחוות דעתו הראשונה קובע המומחה הנוסף כי האירועים בעבודה השפיעו על ההפרעות הנפשיות של התובע, "השפעה משמעותית מאד".
כמו כן, ציין השופט, בניגוד לעמדתו הנחרצת של המומחה הנוסף, המומחית הראשונה לא סיפקה מענה ישיר וברור לשאלה האם אירועי דחק, כמו האירועים בעבודתו של התובע, יכולים לעורר או לגרום להחמרת מצבו של התובע ומחלתו הדיכאונית.
לפיכך, בסופו של דבר, השופט קבע אנו כי מחלתו של התובע היא תוצאה של תאונת עבודה. כיוון שהתובע יוצג על ידי הסיוע המשפטי, לא נפסקו הוצאות לטובתו.
- ב"כ התובעים: עו"ד משה שלום
- ב"כ הנתבעים: עו"ד משה אהרון
* עורך דין ד"ר אריאל בוכניק עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין