ההורים התגרשו מזמן והילד היה במשמורת האם. ב-2014 היא הועברה בהסכמה לאב. לאחרונה ההורים שוב הסתכסכו בעניין. ביהמ"ש ביטל את ההסדר הקודם, החליט שלא לקבוע הורה משמורן לנער בן ה-16, והבהיר כי מה שחשוב הוא לראות את הילד.
ההורים התגרשו לפני שנים, ומאז הילד היה במשמורת האם. בעקבות ירידה בלימודים ובעיות התנהגותיות שלוו בהתקפי אלימות, החליטו ההורים לשלוח אותו לפנימייה, ולהעביר את המשמורת לאב.
לייעוץ בתחום דיני משפחה
עורך דין משפחה
בתחילת 2014 ניתן פסק דין שבו הועברה המשמרת לאב בהסכם, ונקבעו לאם הסדרי ראייה פעם בשבוע וכל סוף שבוע שני. כשלושה חודשים אחר כך, הגישה האם בבימ"ש לענייני משפחה בטבריה תביעה ל-"שינוי הסדרי ראייה", בה ביקשה להחזיר את בנה למשמורתה.
האם טענה שהיא ההורה הדומיננטי בחייו של הנער, והסכימה להעביר את המשמורת בעקבות שכנועים של האב, שהבטיח כי המהלך הוא לטובתו של הבן. בדיעבד, לדבריה, האב רצה משמורת משיקולים כלכליים, כמו הנחות בעמידר מכוח היותו אב חד הורי ואי חיובו במזונות.
בפועל, לטענת האם, בחופשות מהפנימייה הבן היה בביתה ולא אצל אביו.
האב הכחיש וטען כי מה שמניע אותו הוא טובת בנו. לדבריו, לבנו היו בעיות התנהגות קשות בלימודים, ומאז שהוא התערב חל שיפור ניכר בהתנהגות הבן ובהישגיו.
לטענתו, מאחר שהאם עובדת במשמרות עד שעות מאוחרות בלילה, לא הייתה לה שליטה על הבן, שהעביר את הזמן בשתייה ובעישון עם חברים שליליים.
עוד טען כי מאז חופשת הפסח הבן לא שב לפנימייה אלא נשאר אצל אמו שאפשרה לו להיעדר בעזרת אישורי מחלה.
האב הוסיף, בין היתר, כי תביעתה של האם נובעת מרצונה לקבל את הזכות להורה חד-הורי לקנות דירה מעמידר, ומאז שהגיש בקשה להנחה, היא החלה לאיים עליו.
הנער בחר שלא לנקוט עמדה. פקידת הסעד התרשמה שהוא נתון ללחצי הוריו במאבקם, וחווה מצוקה בגין "התפקיד" שהם נתנו לו להכריע במחלוקת. פקידת הסעד המליצה לתת את המשמורת לאם, תוך קביעת הסדרים עם האב. עם זאת, הפקידה אישרה שמעורבות האב בחינוך אכן שיפרה את מצבו.
להיות ערים לרצונותיו
השופט מחמוד שדאפנה תיאר את הבעיות מהן סובל הנער, את היחסים הבעייתיים וחוסר שיתוף הפעולה של ההורים ואת השלכות הסכסוך שלהם עליו.
כשמדובר בקטין בן 16 שיכול לבחור היכן להתגורר, שאלת המשמורת פחות משמעותית, הבהיר השופט. במקרה הזה, לאור גילו של הקטין והעובדה שהוא בחר להישאר ניטרלי בשאלת המשמורת, השופט החליט שהמשמורת לא תוענק לאף אחד מההורים ושניהם יצטרכו לפעול בהתאם לסמכויותיהם כאפוטרופסים משותפים על בנם.
בהקשר זה השופט העיר שהכותרת להגדרת סוג המשמורת היא עניין משני יחסית, ומה שחשוב הוא חלוקת הזמן ההורי והסדרי הראייה שיש לקיים בפועל בין הקטין להוריו.
בהתאם, השופט ביטל את פסק הדין שבו אושר ההסדר הקודם, וקבע שחלוקת הזמן בין בתי ההורים תהיה כמעט שוויונית. לצורך חלוקת זמן מאזנת, השופט העניק לפקידת הסעד סמכויות לקבוע, לשנות ולפקח על ההסדרים בין ההורים, למשך שנתיים.
"אני תקווה שיצומצמו הקונפליקטים בין ההורים אשר ידאגו לפיתוח, קידום הקטין, ויפעלו לטובתו ולרווחתו של ילדם בכל המישורים. על ההורים להפעיל שיקול דעת ולהיות ערים לרצונותיו של ילדם", סיכם השופט.
לא נפסקו הוצאות.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אילן יעקבוביץ עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין