לפסק הדין בעניין עוידאת ואח' נ' אלגד פיצה בעמ
בית משפט השלום בת"א קבע כי זכיין של רשת 'דומינוס פיצה' זכאי להשבת חלק מהכספים ששילם עבור הזיכיון, וזאת למרות שהוא זה שהפר את ההסכם.
בין הצדדים נחתם הסכם זיכיון להפעלת סניף של רשת דומינוס פיצה במרכז מסחרי בנצרת עילית. הזכיינים החלו להפעיל את הסניף ואף שילמו לבעלת הרשת סכום כולל של כ- 600,000 ש"ח עבור הציוד המצוי בו ועבור דמי הזיכיון, אולם מספר שבועות לאחר מכן עלתה ההתקשרות בין הצדדים על שרטון, והתובעים - הזכיינים, מסרו לבעלת הרשת מכתב בדבר אי כניסתו של ההסכם לתוקף וכן דרישה להשבת הכספים אשר שילמו, ואף השיבו את הסניף לחזקת הרשת, אולם זו סירבה לדרישתם להשבת הכספים.
לטענת התובעים, ההסכם לא נכנס כלל לתוקף, מאחר ולא התקיים התנאי המתלה הקבוע בהסכם, לפיו ייחתם בינם לבין בעלי הנכס הסכם שכירות חדש, וזאת באחריות בעלת הרשת. בנוסף טענו, כי בעלת הרשת הפרה את חובות הגילוי ותום הלב כשלא גילתה להם אודות התנכלויות והטרדות חוזרות של חבורת נערים עבריינים, אשר שיבשו את הפעלתו התקינה והסדירה של הסניף. בכל מקרה, לטענת התובעים, משהשיבו את הסניף והציוד לידי הרשת, הם זכאים להשבת הכספים ששילמו.
בעלת הרשת טענה, כי לפי ההסכם היה על התובעים להתקשר עם בעל הנכס ישירות ולא להמתין שהיא תקדם עניין זה עבורם, וכי התובעים מגזימים בתיאור בעיית התנכלויות הנערים שכן מדובר בתופעה מקומית מוגבלת בהיקפה. בנוסף, הגישה בעלת הרשת תביעה נגדית בגין הנזקים שלטענתה נגרמו לה עקב הפרת ההסכם ע"י התובעים.
השופטת שרון גלר קיבלה חלקית את התביעה. ראשית, דחתה השופטת לגופו של עניין את טענות התובעים בעניין זכאותם לבטל את ההסכם, ולפיכך קבעה כי התובעים הם אלו שהפרו את הסכם הזיכיון בכך שמסרו לבעלת הרשת הודעה בדבר ביטולו וחדלו להפעילו את הסניף.
עם זאת, נקבע כי מהראיות שהובאו עולה, כי למרות שבעלת הרשת לא קיבלה את טענות התובעים, הרי שהיא השלימה בפועל עם עובדת סיום ההסכם בין הצדדים, ומשכך, הלכה למעשה, הקשר החוזי בין הצדדים נכשל והסתיים.
לגבי זכאות התובעים להשבה בנסיבות אלה, נקבע כי יש לאמץ את הגישה לפיה במקרים בהם הצד הנפגע אכן השלים בפועל עם הפרת החוזה וויתר על דרישה לאכיפתו, יש לראות את ההסכם כהסכם שבוטל ולהכיר בחובת השבה הדדית.
"אכן, נקודת המוצא הינה תמיד, כי הסכמים יש לקיים, וכאשר הם מופרים, הברירה על פי הדין הינה של הצד הנפגע, האם ברצונו לבטל ההסכם או לעמוד על אכיפתו. ואולם, נקודת מוצא זו איננה חזות הכל, ומי שנפגע מהפרת הסכם, אינו יכול להינות מכל העולמות - גם להשלים בפועל עם ביטול ההסכם ולקבל לידיו חזרה את מה שנתן על פי ההסכם, וגם לשלול השבה מן הצד המפר ולהותיר בידיו את מה שאותו צד מפר הספיק לשלם או למסור לו מכוח ההסכם" כתבה השופטת, ופסקה כי במקרה הנדון משקיימו התובעים את חלקם בביצוע חובת ההשבה, הרי שיש לחייב את בעלת הרשת להשיב להם את הכספים ששילמו עד לאותה עת.
נפסק, כי לאחר קיזוז הוצאות שוטפות ותמלוגים, הרי שהתובעים זכאים להשבת סכום של 493,000 ש"ח, ולאחר שנקבע כי בעלת הרשת זכאית לפיצוי כולל של 65,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לה, הרי שעליה לשלם לתובעים 428,000 ש"ח.
להחלטה בעניין עוידאת ואח' נ' אלגד פיצה בעמ
למדור: דיני חוזים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין