"אליה וקוץ בה": החלטת השר משה כחלון בעניין התגמולים ליוצאי עדות המזרח

לאחרונה החליט משרד האוצר להעניק מענק שנתי גם לעולי עירק, מרוקו ואלג'יר, עבור סבלם במלחמת העולם השנייה. בפועל, מדובר במהלך המעורר תהיות רבות מבחינה משפטית ומוסרית.

בחגיגיות רבה, הודיע לאחרונה הודיע שר האוצר, משה כחלון, כי יוצאי עדות המזרח שעלו מעירק, מרוקו ואלג'יר, יזכו גם הם במענק שנתי על הסבל אשר עברו בזמן מלחמת העולם השנייה. הצהרת השר התקבלה ברעש תקשורתי ובהתרגשות רבה, אולם בדיקה מעט מדוקדקת יותר מראה כי השמחה הייתה מוקדמת ואף ייתכן כי יצא שכרה של אוכלוסייה זו בהפסדה.

לייעוץ בעניינים מנהליים:

עורך דין חוקתי ומנהלי  

הטבת האוצר ליהודים אלו מצומצמת ביותר, שלא לומר זעומה. מדובר ב"תגמול שנתי" בסך צנוע של 3,600 שקל (שלוש מאות שקלים לחודש), וכן פטור מתשלום בעד של תרופות הכלולות ב"סל". האוצר אף הקפיד לייצר לעצמו "שכבת הגנה" מפני הליכים משפטיים בכך שהודיע כי קבלת הזכויות המדוברות מותנית בוויתור על הזכות לניהול הליכים משפטיים לקבלת זכויות נוספות.

נזיד עדשים עלוב למדי

כשמביטים "מעבר לכביש", מבינים את מידת הבעייתיות שבהחלטת האוצר. קבוצות דומות  שזכו להכרה, דוגמת עולי לוב (שרובם הוכרו גם מכוח "החלטה מנהלית"), עולי טוניס ועולי רומניה ובולגריה, מקבלות תגמול חודשי בסך של 2,200 שקל לכל הפחות.

נתון זה מעיד ללא כל צל של ספק כי עולי עירק, מרוקו ואלג'יר "זכו" ב"נזיד עדשים" עלוב למדי, ואף זאת, רק במידה שיוותרו על זכותם החוקתית לנהל הליך משפטי למיצוי זכויותיהם. יש לציין כי ההתניה המדוברת מציבה סימן שאלה לגבי מידת החוקיות שבה – האם המדינה מוסמכת להתנות קבלת תרופות בחינם ותשלום שנתי זעום בוויתור על זכותו של אדם להוכיח זכאות על פי חוק נכי רדיפות הנאצים לתגמול חודשי?  

ניתן אף לתהות האם "ההתניה" אינה מהווה ניסיון ציני ושקוף, לחסום את דרכם של עולי עירק ומרוקו, שנאבקים כבר שנים בבתי המשפט להכרה בזכאותם לתגמולים חודשיים, וזאת במחיר זול למדי לקופת המדינה.

החל מ-2011 הגישו אלפי עולים מעירק ומרוקו תביעות נגד משרד האוצר, על מנת שיוכרו כזכאים לתגמולים חודשיים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים. תביעות עולי עירק הסתמכו על מחקרים היסטוריים עדכניים שהצביעו על עומק המעורבות הגרמנית-נאצית בהסתה נגד יהודי עירק ובהתרת דמם, שהובילה  לאירועי ה"פרהוד" – אותו טבח מחריד אשר בוצע במאתיים מיהודי בגדאד, ביוני 1941.

תביעותיהם של עולי מרוקו מצביעות על הגזירות הקשות שהוטלו עליהם על ידי משטר וישי (משטר החסות הנאצי בצרפת). משטר זה הטיל על היהודים גזרות רבות, ובהן דחיקתם חזרה ל"מלאח" (הוא ה"גטו" המסורתי), איסור על עבודה במקצועות חופשיים, פיטורי יהודים מהמגזר הממשלתי, הגבלות על רכישת השכלה, הקצבת תלושי מזון מועטה ועוד.

כיום, כשאנו עומדים ערב הכרעה משפטית  בעניין זכאות עולי עירק, לאחר מאבק בן שנים בו מסרב משרד האוצר להכיר בזכויות וערב פתיחת דיוני ההוכחות בעניין עולי מרוקו, משרד האוצר דורש למעשה מכל עולי עירק, מרוקו ואלג'יר, לוותר על זכותם להליך משפטי להוכחת זכאותם לתגמול חודשי, וזאת כתנאי לקבלת תשלום שנתי צנוע בסך 3,600 שקל ותרופות בחינם.

 ניסיון לא ראוי

אין מנוס מהתחושה שמשרד האוצר מבקש לחסוך מקופתו סכומים גבוהים, שאפשר והיו מגיעים לעולי ארצות ערב עקב סבלם מידי הנאצים ושותפיהם, באמצעות הצעה "מפתה" של סכום שנתי פעוט ותרופות בחינם. ייתכן שרבים מעולי ארצות ערב – שחלק ניכר מהם סובל מבריאות לקויה וקשיים כלכליים – אכן יעדיפו לוותר על זכויותיהם.

ובכל זאת נשאלת השאלה: האם למדינת ישראל הזכות המשפטית לחייב עשרות אלפי עולים קשישים מארצות ערב, לוותר על "יומם בבית המשפט", על זכותם החוקתית להליך משפטי הוגן להוכחת זכות המגיעה להם בדין, כנגד קבלת תשלום שנתי פעוט ותרופות בחינם?

כלל לא ברור אם דרישה זו תעמוד במבחן בג"ץ. זכות כל אדם לקבל יומו בבית המשפט  היא זכות יסוד במדינת ישראל. ניתן לטעון שהמדינה אינה יכולה להגביל זכות זו על ידי התניה אפריורית.

מעבר למישור המשפטי, גם מבחינה מוסרית, האם אין המדינה חוטאת כאן בניסיון לא ראוי, לנצל מצוקה של עשרות אלפי קשישים עולי ארצות ערב, על מנת לחסוך מעצמה הליכים משפטיים שהיא חוששת מתוצאותיהם?

* עורך דין דוד ידיד – ממובילי המאבקים להכרה בזכויות יהודי עירק, מרוקו ועובדי הכפייה

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין