חברת בנייה קיבלה מהמדינה מגרש בלי מכרז. במקום לקיים את התחייבותה ולבנות במקום מפעל לצינורות, היא הקימה אולם אירועים. השופט סולברג שם סוף לחגיגה וקבע: החברה צפצפה על המינהל, על בתי המשפט ועל הציבור.
ב-2002 קיבלה חברת חברת אמ. די. הי. בניה ותעשיה בע"מ מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מגרש באזור התעשייה פורייה בפטור ממכרז. על פי החוזה שנחתם בין השתיים, החברה התחייבה להקים במגרש מפעל לייצור צינורות. לימים התברר שהחברה הקימה שם אולם אירועים. בעקבות הפרת החוזה, בשנת 2006 הודיעה רמ"י על ביטולו.
לייעוץ בענייני קרקעות:
עו"ד דיני מקרקעין
רמ"י הגישה תביעה בבימ"ש השלום בנצרת בה ביקשה את סילוקה של החברה מהמגרש וכן תשלום פיצויים. ביהמ"ש קיבל את התביעה והורה לחברה להרוס את המבנה, לפנות את המגרש ולמסור אותו לרמ"י. ביהמ"ש המחוזי אישר את הפסיקה ודחה את ערעורה של החברה.
השופט אליקים רובינשטיין מבית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של החברה וכתב על החברה כי "מדובר בהתנהלות חמורה, המתקרבת, אם לא למעלה מכך, לפלישה לקרקעות מדינה".
אלא שהחגיגה נמשכה – החברה המשיכה להפעיל את אולם האירועים ולנקוט בהליכים משפטיים במקביל. הפעם היא הגישה עתירה מנהלית בביהמ"ש לעניינים מנהליים בנצרת. עתירה זו נדחתה על הסף, והחברה ערערה לביהמ"ש העליון וביקשה להורות על אי הריסת המבנה.
המערערת טענה כי רמ"י מבקשת הרס לשם הרס, למען יראו ויראו, ללא מטרה מלבד נקמה.
לטענתה, במקרים דומים העניין הוסדר על ידי כך שפורסם מכרז חדש לגבי הקרקע והמבנה שעליה, כאשר בין תנאי המכרז נקבע כי על הזוכה לשפות את בעל המבנה על השקעתו.
לדבריה, הריסה זו תפגע באופן קשה ובלתי מידתי בקניינה ובהשקעותיה הרבות, ואינה מתיישבת עם חובתה של רמ"י לפעול בסבירות ובשוויון.
מנגד, רמ"י טענה שמן הראוי להותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו, ואין להכשיר הפרת חוזה שנמשכת שנים ארוכות ובניגוד לפסקי דין שהכריעו בעניין.
רמ"י הוסיפה כי היא מעוניינת לשווק את המגרש במכרז פומבי, מבלי שהזוכה יהיה כבול למבנה שעליו.
עוד נטען כי המסר הציבורי חשוב מאד. אם יוטל על המדינה לערוך מכרז כפי שביקשה המערערת, המשמעות היא שכל אחד יוכל לעשות כרצונו בלי לקחת שום סיכון, שהרי אם יבוטל הסכם הפיתוח, יוכל לתבוע ולקבל את שווי המבנה.
לא נקמה אלא סדר
השופט נועם סולברג הטיח ביקורת קשה במערערת. ראשית השופטת הסביר שאין עילה כלשהי מתחום המשפט המינהלי להתערב בהחלטת רמ"י או לשנות את פסיקתו של בית המשפט המחוזי.
"רמ"י נהגה במערערת במתינוּת. במקום להשתלח ברמ"י, מוטב היה למערערת לנהוג ביושר. במשך 10 שנים הפיקה ממון רב מהפעלת אולם האירועים שלא כדין. סוף דבר מעיד על תחילתו. על פני הדברים נראה כי בעורמה זכתה המערערת לקבל את המגרש בפטור ממכרז, כאשר כּלה ונחרצה עמה עוד מלכתחילה לבנות ולהפעיל אולם אירועים, במקום מפעל לייצור צינורות", כתב השופט.
אין כאן נקמנות מצדה של רמ"י, העיר השופט, אלא הבטחת סדרי השלטון והמשפט.
"המערערת נהגה בעזות פנים, כביכול "לית דין ולית דיין". ב'צפצוף' קולני, נמשך ובוטה, 'צִפצפה' המערערת על רמ"י, על בית המשפט, על הציבור", סיכם השופט סולברג את פסק הדין ודחה את הערעור, בהסכמתם של השופטים חנן מלצר וניל הנדל.
עוד נקבע כי המערערת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד דוד בסון, עו"ד יהושע יצחקי
- ב"כ המשיבה: עו"ד תדמור עציון, עו"ד ראובן אידלמן
* עו"ד אבישי אוסטרייכר עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין