מתווכת ניסתה להוציא מזוג דובר רוסית עמלה שלא הגיעה לה

מתווכת של ״Re/Max מקצוענים״ הבחינה בשלט למכירה על ביתם של הזוג ונכנסה כדי להציע את שירות החברה. היא החתימה אותם על הסכם בלעדיות בעברית אותו לא הבינו. בהמשך היא וחברת התיווך הגישו נגד בני הזוג תביעה לתשלום העמלה אף שבסופו של דבר הנכס נמכר עצמאית

התנהלות מקוממת של מתווכת מטעם חברת ״Re/Max מקצוענים״ נחשפה לאחרונה בפסק דין של השופט יעקב גולדברג מבית משפט השלום בחדרה. החברה והמתווכת תבעו מבני זוג שמכרו את ביתם הפרטי באור עקיבא דמי תיווך של כ-55,000 שקל. הן טענו כי הנתבעים הפרו הסכם בלעדיות עליו חתמו מולן כשמכרו את הנכס באופן עצמאי. השופט דחה את התביעה וכתב שהמתווכת והחברה ניסו את מזלן וביקשו לקבל תגמול כספי שלא הגיע להן.

המתווכת סיפרה שבאוגוסט 2019 חתמו מולה הנתבעים על הסכם תיווך והזמנה לקבלת שירותי תיווך בבלעדיות למשך ששה חודשים. לטענתה, היא פעלה לפרסום הנכס לצורך מכירתו והציגה אותו למספר רוכשים פוטנציאליים. היא אף מצאה רוכשים שהסכימו לרכוש את הנכס ב-2.3 מיליון שקל, אך העסקה לא יצאה לפועל עקב אי הסכמה על המחיר. 

עוד נטען בתביעה כי בתחילת פברואר 2020 נודע לתובעות שהנתבעים מכרו את הנכס במחיר של 1.8 מיליון שקל. לטענתן, במכירת הדירה שלא באמצעותן ושלא בידיעתן בתוך תקופת הבלעדיות הנתבעים הפרו את ההסכם ועליהם לפצותן ב-2% ממחיר המכירה האחרון שבו הוצע הנכס (2,350,000 שקל), סך של 55,283 שקל. 

הנתבעים טענו מנגד כי הם אנשים מבוגרים, שעברית אינה שפת אמם וכי הם לא יודעים לקרוא או לכתוב בעברית. 

הם הדגישו כי לא פנו אל המתווכת אלא היא זו שהגיעה לביתם והציגה עצמה כמי שתוכל לעזור במכירת הבית. המתווכת, כך נטען, לא הסבירה להם את מהות ההסכם, את משכו, לא הצביעה על תניית הבלעדיות ולא הסבירה את מהותה.

לדבריהם, סוכם עם התובעת שאם היא מוכרת את הבית היא מקבלת את דמי התיווך ואם הם מוכרים אז היא לא תקבל אותם.

עוד לטענתם, הנכס נמכר לקרוב משפחתם והתובעת לא הייתה הגורם היעיל בהתקשרות בין הצדדים.

ניסו את מזלן

השופט יעקב גולדברג קיבל את גרסת הנתבעים ודחה את התביעה. הוא כתב כי המתווכת התדפקה על דלתם של הנתבעים, העלתה מיוזמתה את עניין שירותי התיווך שהציעה והציגה להם טופס חוזה אחיד בשפה העברית, ביודעה כי אינם יכולים לקרוא אותו. בנסיבות אלה, לא מתקיים הכלל לפיו אדם מוחזק כמבין וכמסכים למסמך שעליו חתם.

השופט הוסיף כי התובעות לא עמדה בנטל להראות שפרטי ההתקשרות, לרבות עמלת התיווך ותקופת הבלעדיות הוסברו לנתבעים. 

עוד הוא כתב כי מהראיות עלה כי לנתבעים לא היה תמריץ להעניק לתובעות בלעדיות, לבטח לא לתקופה ממושכת כל כך של ששה חודשים.

השופט קבע בנוסף כי התובעת לא עמדה בנטל הראייה גם בסוגיית הגורם היעיל, והיא אף העידה שאינה מכירה את רוכש הנכס.

"תביעת התובעות אינה מוצדקת ומעוררת את הרושם שבהגשת התביעה הנוכחית התובעות ניסו את מזלן וביקשו להפיק תגמול כספי שלא הגיע להן", סיכם השופט והוסיף: "התנהלות התובעות כלפי הנתבעים מעוררת רושם של נסיון לגרור את הנתבעים להתקשרות שלא היה להם עניין בה, תוך הפרת חובות התובעות לספק לנתבעים את המידע שהם זכאים לו מכח הדין ומכח חובת ההגינות."

התובעות חויבו בשכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל ובהוצאות בסך 2,000 שקל. 

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין