הצעירה נפגעה מקרס שקפץ בזמן שקשרה את התיק שלה לאופנוע. הצדדים נחלקו לגבי שיעורי הנכות והנזקים. השופט קבע שמדובר בנזק משמעותי.
התאונה קרתה בשנת 2007 כאשר האישה ניגשה אל האופנוע שלה בסיומו של עוד יום עבודה. כבכל יום, היא התניעה את האופנוע, הניחה את התיק שלה על מושב האופנוע והחלה לקשור אותו בעזרת רשת קשירה.
כשניסתה להדק את הקרס האחרון אירעה התאונה המצערת – הקרס המתוח השתחרר ופגע בפניה, ומאז היא איבדה את הראייה בעינה השמאלית.
לייעוץ בענייני תאונות דרכים:
פנו ל- עו"ד תאונות דרכים
המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה. וועדה רפואית קבעה לאישה נכות בשיעור 30%.
האישה הגישה תביעה בבימ"ש השלום בחיפה נגד חברת הביטוח "הפול". בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה האם האירוע מהווה תאונת דרכים.
השופט יחיאל ליפשיץ הכריע בשאלה זו בהחלטה שניתנה ב-2012, שבה הוא קבע כי האירוע אכן נחשב "תאונת דרכים" כיוון שמדובר בחלק טבעי ואינטגראלי מ-"כניסה לרכב". מאחר ששאלת החבות הוכרעה, נותר לדון בשאלת הנזק וגובה הפיצויים.
התובעת טענה כי חודשים ספורים לאחר התאונה היא נאלצה להפסיק לעבוד כאחראית צוות מאבטחים בעקבות החלטת הרופאה התעסוקתית, שקבעה כי בשל פגיעתה היא אינה יכולה להמשיך לבצע תפקידה.
עוד טענה כי בהמלצת אגף השיקום פנתה ללימודים אקדמיים, אך במהלכם חוותה קשיים רבים לנוכח בעיית קשב וריכוז ממנה סבלה עוד לפני התאונה.
בנוסף נטען כי לקראת סיום הלימודים ניסתה לא אחת לשוב לשוק העבודה אך ללא הצלחה. רק בתחילת 2013, ולאחר שהסתירה ממעבידהּ את נכותה, הצליחה למצוא עבודה כפועלת ייצור, ובשכר הנמוך ב-60% מהשכר שהרוויחה לפני התאונה.
לנוכח טענותיה, התובעת ביקשה להעמיד את נכותה התפקודית בשיעור 60%.
הנתבעת, לעומת זאת, ביקשה לקבוע לתובעת מקסימום 15% נכות, בטענה כי לנכות שלה יש השפעה חלקית על תפקודה.
לשיטתה, פגיעה בעין אחת אינה סותמת את הגולל על אפשרות עבודה במקצועות אחרים ומגוונים.
הנתבעת הוסיפה שאובדן כושר ראייה אינו מחייב בהכרח אובדן כושר השתכרות הזהה לנכות הרפואית.
בנוסף, לדברי הנתבעת, לאחר התאונה התובעת המשיכה לנהל אורח חיים רגיל, כולל פעילות גופנית ונהיגה על אופנוע כבד.
לא ניתן להתעלם
השופט ליפשיץ הצביע על כך הוכח שעבודתה של התובעת כמאבטחת לא הייתה עבודה סטודנטיאלית או זמנית. התובעת ניתבה את כישוריה לאבטחה משום שיכולותיה בתחום הלימודי היו מוגבלות, על רקע הפרעות קשב וריכוז.
אכן הפרעות אלו לא הוחמרו עקב התאונה, הסביר השופט, אך עד התאונה התובעת יכלה לבחור בעבודות שבהן מגבלותיה לא באו לידי ביטוי (למשל אבטחה), בעוד שהתאונה הפחיתה את מספר אפשרויות התעסוקה שלה.
לזכותה של התובעת השופט ציין כי היא עושה מאמצים להמשיך באורח חייה הקודם, אך לא ניתן להתעלם ממגבלותיה עקב התאונה, שהפחיתו את יכולותיה, ואף ישפיעו יותר עם חלוף השנים.
אמנם פגיעה בעין אחת של אדם צעיר לא סותמת הגולל על אפשרויות עבודה רבות, הוסיף השופט, אך בכל זאת מדובר בנזק שפוגע בתפקוד בכל תחומי החיים.
לפיכך החליט השופט להעמיד את שיעור נכותה התפקודית של התובעת בשיעור של 40%.
בסיכומו של חישוב הנזקים, השופט קבע כי התובעת תפוצה בסך כ-1.2 מיליון שקל, בין היתר בגין הפסדי שכר עבר, אובדן שכר עתיד וזכויות סוציאליות. מסכום זה ינוכו תגמולים שהתובעת קיבלה מביטוח לאומי (כ-900,000 שקל), כך שהפיצוי הסופי יהיה בסך כ-340,000 שקל.
* עו"ד אלדד אוחיון עוסק בדיני נזיקין ותאונות דרכים.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין