אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד האם יש לבטל הסכם מתנה לאם

פס"ד האם יש לבטל הסכם מתנה לאם

תאריך פרסום : 10/05/2023 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה קרית גת
10724-08-18, 69725-01-19
19/03/2023
בפני השופטת:
פאני גילת כהן

- נגד -
תובעים בתמ"ש 10724-08-18 ונתבעים בתמ"ש 69725-01-19:
1. פלונית
2. פלוני

עו"ד חי חיימסון ואח'
נתבעים בתמ"ש 10724-08-18:
1. אלמונית - באמצעות עו"ד דנה וקנין ואח'
2. רשות מקרקעי ישראל - באמצעות פרקליטות מחוז דרום
3. הסוכנות היהודית לארץ ישראל - נמחקה
4. ..... - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

תובעת בתמ"ש 69725-01-19:     אלמונית

                                                 עו"ד דנה וקנין ואח'

 

פסק דין

 

 "...ההלכה כי הסכמים יש לכבד...חותכת את שיטת המשפט לרוחבה... והרי היא ביסוד כל היסודות..." (בג"צ 1930/94 נתן נ' שר הביטחון, פ"ד מח(3)643).

 

במקרה זה שלפנינו ניצבת מצד אחד של המתרס אם ומצדו השני ניצבים בתה וחתנה ודעותיהם חלוקות בעניין תקפו של הסכם מתנה שנכרת ביניהם ונחתם על ידיהם לפני כעשור.

 

מה דינו של ההסכם – האם שריר וקיים הוא או שמא בטל או דינו להתבטל – זוהי, אפוא, השאלה שבלב פסק הדין שלפנינו.

 

רקע כללי

  1. בלב ההליך שלפנינו גורלן של זכויות במשק .. במושב ... (להלן: "המשק") הרשומות על שם נתבעת 1 בתמ"ש 10724-08-18 ותובעת בתמ"ש 69725-01-19 אשר למען הנוחות תקרא להלן: "האם".

 

התובעים בתמ"ש 10724-08-18 והנתבעים בתמ"ש 69725-01-19 הם בתה וחתנה של האם ולמען הנוחות יקראו להלן: "בני הזוג ס." או "גב' ס." ו/או "מר ס." בהתאם לעניין.

 

  1. על משבצת הקרקע של מושב .. חל ההסכם הדו צדדי, ולאם זכויות של בת רשות במשק.

 

  1. הזכויות במשק כוללות בית מגורים בנוי, נחלה ובה סככות ושטחים חקלאיים בשטח של כ-120 דונם, זכויות נוספות בשטחים משותפים של האגודה ומניה של ... המזכה את האם בתגמול כספי מידי שנה.

 

  1. האם מתגוררת בבית שבשטח המשק כבימים ימימה. גם בני הזוג ס. מתגוררים במושב, מאז שנת 1997, בבית שנבנה על ידם בשטח ההרחבה שלו.

 

  1. האם ילידת שנת 1935, כיום לקראת סוף העשור התשיעי לחייה, אינה עובדת ומתקיימת מגמלאות שונות ומן ההכנסות המתקבלות מהשכרת שטחים ו/או מבנים במשק.

גב' ס. ד"ר ל... בהשכלתה ועובדת בחברת "...", ובן זוגה - מר ס. הוא ... בהשכלתו העובד בחברת "...".

 

  1. זולת גב' ס. לאם שלושה בנים נוספים- ע. בנה מנישואיה הראשונים, ו.. ו-..., כמו גם גב' ס., נולדו מנישואיה השניים. ע. מתגורר מאז שנות ה-80 במושב בערבה, ו-... החל מאותה תקופה מתגורר במרכז הארץ, ואילו ... מתגורר במשק סמוך לאם.

 

  1. ביום 15.2.2013 נחתם בין הצדדים הסכם (להלן: "ההסכם", אשר נערך בידי עו"ד י. והוא למעשה בלב המחלוקת נושא דיוננו, לפיו יפוצל משטח המשק מגרש שעליו בנוי בית האם (להלן: "הבית") בהתאם לאישור שניתן לכך על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז דרום ואילו הזכויות ביתרת המשק תועברנה על ידי האם, עוד בחייה, לבני הזוג ס. בחלקים שווים וללא תמורה.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי לאם ולבן זוגה (שאינו אביהם של מי מילדיה) זכות להתגורר בבית עד אריכות ימיהם, וכי לא תעשה כל דיספוזיציה בזכויות ביתרת המשק, שהוענקה לבני הזוג ס. אלא באישור מראש ובכתב של האם ועל פי שיקול דעתה הבלעדי. בנוסף הוסכם, כי תינתן ל... (בנה של האם ואחיה של הגב' ס.) זכות מגורים בבית עד אריכות ימיו. בנוסף נטלו על עצמם בני הזוג ס., במסגרת ההסכם, ההתחייבות להשלים מלוא הפעולות הדרושות לצורך הקצאת הבית, פיצול המגרש מהנחלה, תשלום דמי היוון לרמ"י ולשאת בכל יתר ההוצאות הכרוכות בכך.

כן הוסכם, כי ככל שלא תהיינה הכנסות מהשכרת שטחים או חלקים מהמשק, ויהיה לאם צורך אמיתי בהכנסה נוספת, יישאו בני הזוג ס. בתשלום חודשי לידיה, בסכום שיקבע בהסכמה בין הצדדים, עד לאריכות ימיה, על מנת לאפשר לה לשמור על רמת החיים שלה ובהתחשב בגובה ההכנסות שהיו לה ערב החתימה על ההסכם. בנוסף סוכם, כי ככל שהאם תזדקק בעתיד לטיפול ולעזרה סיעודית, מתחייבים בני הזוג ס. לעשות כל שלאל ידם כדי לוודא שהיא תקבל העזרה והסיוע הדרושים לה ברמה גבוהה ובביתה. בנוסף סוכם, כי ככל שמצבה של האם יתדרדר והיא תהפוך סיעודית, ובהיעדר ברירה אחרת, כפוף לקביעה בכתב של רופא מומחה, היא תקבל הסיוע והטיפול במוסד סיעודי ובני הזוג ס. התחייבו לשאת במלוא עלות הטיפול בה על פי מדרג שנקבע בהסכם בזיקה להכנסות האם.

עוד הוסכם כי כל ההכנסות שיתקבלו מהשכרת השטחים החקלאיים במשק יועברו לידי האם, בין אם הזכויות ביתרת המשק תעבורנה על שם בני הזוג ס. בימי חייה, ובין אם לאו.

האם גם התחייבה במסגרת ההסכם לערוך צוואה ברוח ההסכמות המעוגנות בו ובנוסף נקבעו במסגרתו תניית פיצוי מוסכם במקרה של הפרה יסודית וכן תניית בוררות.

 

  1. בד בבד עם החתימה על ההסכם חתמו הצדדים על בקשה להעברת זכויות במגזר החקלאי, תצהירי העברה ללא תמורה, ייפוי כוח בלתי חוזר ומסמכים נוספים הדרושים להעברת הזכויות בהתאם לקבוע בהסכם.

 

  1. יצוין, כי עוד קודם לחתימת הצדדים על ההסכם, פנתה האם לאגודת מושב ... והסמיכה את בני הזוג ס., באמצעות ייפוי כוח מחודש אוקטובר 2012, לפעול בשמה מול המושב בכל הקשור לניהול המשק.

 

  1. עסקת ההעברה של הזכויות במשק דווחה לרשות המיסים ובני הזוג ס. אף נשאו בתשלום מס הרכישה בהתאם לשומה שהונפקה.

 

  1. בהמשך, בחודש פברואר 2014, גם התקבלו בני הזוג ס. כחברים באגודה השיתופית ....

 

  1. בחודש אפריל 2015 דווח לרמ"י על ידי עו"ד י. על העברת הזכויות במשק מהאם לבני הזוג ס..

 

  1. בעקבות פניית עו"ד י., כאמור, התבקשו הצדדים להסדיר תחילה פיצול המגרש מהמשק על מנת להעביר הזכויות ביתרת המשק משם האם לשם בני הזוג ס.. מכאן החל להתנהל דין ודברים מול רמ"י, ובתוך כך גם דרישה להסדרת השימושים החורגים במשק לצורך קידום הליך הפיצול והעברת הזכויות כאמור.

 

  1. במהלך חודש יוני 2016 פרץ ויכוח בין האם ובין הגב' ס., בתה, בעקבותיו נותק הקשר בין הצדדים וביום 14.10.2016 פנתה האם בכתב לאגודת מושב ... וביקשה לבטל את ייפוי הכוח שניתן על ידה לבני הזוג ס. לניהול ענייני המשק.

 

  1. ביום 1.4.2018 פנתה האם בכתב לעו"ד י. במסמך שנערך כתצהיר, וביקשה להודיע לו שהיא מבטלת המתנה שניתנה על ידה לבני הזוג ס. מחמת הטעיה אשר לדידה הם הטעוה וניצול מצבה הנפשי וגילה לרעה.

 

  1. מאז התגלגלו הדברים לכדי כך שלא עלה בידי הצדדים להשלים הפעולות הדרושות מכוח ההסכם; המגרש לא פוצל מהמשק והזכויות רשומות עדיין על שם האם. לנוכח הדברים הללו פנו הצדדים לבית משפט זה כשכל אחד מהם מגיש תביעה כנגד משנהו- בני הזוג ס. הקדימו והגישו תביעה כנגד האם במסגרתה עתרו לסעד הצהרתי לפיו מלוא הזכויות במשק, למעט המגרש המיועד לפיצול, שייכות להם ומהוות קניינם ויש לרושמן בהתאם; להורות על ביצוע הרישום כאמור ולחייב את האם בפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם כקבוע בו.

מנגד הוגשה תביעה על ידי האם כנגד בני הזוג ס. במסגרתה עתרה לסעד הצהרתי לפיו ההסכם בטל ומלוא הזכויות במשק שייכות לה בלבד; ובנוסף עתרה לסעד כספי בגין נזקים אשר על פי הנטען נגרמו לה כתוצאה מבטלות ההסכם ומהתנהגות בני הזוג ס. כלפיה.

 

  1. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 1.3.2010 נכרת ונחתם הסכם בין האם ובין הבת, גב' ס. במסגרתו התחייבה הבת לטעת כרם גפנים בשטח המשק בשטח של כ-30 דונם, ואף נטלה על עצמה ההתחייבות לשאת בכל העלויות הכרוכות בנטיעת הכרם, בעיבודו, בטיפול בו ובתפעולו, תוך תשלום כספי לאם החל מהשנה הרביעית לנטיעת הכרם וכנגד קבלת דמי ניהול חודשיים בסכום שנקבע ביניהן מראש. תקופה ההסכם הועמדה על 18 שנה (להלן: "הסכם הכרם"). יצוין כי גב' ס. אכן נטעה הכרם בהתאם להתחייבותה וכי הוא פעיל ומשמש לגידול גפנים לייצור יין.

 

  1. ובאשר להליכים המשפטיים יאמר, כי בשים לב לנסיבות האופפות פרשה זו שלפנינו, ובפרט הקרבה המשפחתית בין הצדדים, גיל האם וההשלכות שיש לניהול ההליכים על עתיד היחסים בין הצדדים, נעשו ניסיונות רבים לסיים הסכסוך ביניהם בדרכי שלום ונועם, ברם לדאבון הלב הם לא צלחו.

 

משכך, לא היה מנוס משמיעת ראיות וכך נעשה.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ומכאן ההכרעה שלפנינו.

 

 

 

 

 

 

תמצית טענות הצדדים

טענות בני הזוג ס.

  1. המהלך של העברת הזכויות במשק מהאם אליהם היה ביוזמתה ומתוך החלטה מודעת שלה שהגיונה בצדה. לטענתם כל אחיה של הגב' ס. ידעו כבר בשנת 2013 על העברת הזכויות במשק אליהם, ולכן האח א. כועס מאז על הגב' ס.; האם בחרה להעביר דווקא להם את הזכויות במשק ולא למי מילדיה האחרים, היות שביקשה להבטיח מקורות הכנסה יציבים עבורה, עבור בן זוגה שהיה אז בחיים ועבור בנה ב.; היא העדיפה שהמשק יישאר בחזקת מי מבני המשפחה תחת מכירת הזכויות בו לצד שלישי שאינו בן משפחה; ילדיה של האם ידעו שאם הזכויות במשק תימכרנה, לא יוותר בידה מאום מתוך כספי התמורה והיא תבזבז אותם; האם חששה שמא תלך לעולמה לפני בן זוגה, או אז ילדיו יתבעו זכויות במשק ואת זאת היא ביקשה למנוע באמצעות העברת הזכויות עוד בחייה לבני הזוג ס.; האם רצתה להבטיח קורת גג עבור ב. אשר מפאת בעיות הבריאות מהן הוא סובל נעדר הוא מקורות הכנסה; האם רצתה להבטיח את עלויות הטיפול בה ככל שתהפוך סיעודית; על רקע היכרות רבת שנים וידידות עמוקה בין משפחתה של גב' ס. ובין משפחתו של מר ס. בחרה האם להעביר הזכויות דווקא אליהם ולא למי מילדיה האחרים.

 

  1. לטענתם, הם מקיימים את התחייבויותיהם מכוח ההסכם ובתוך כך מלוא ההכנסות המתקבלות מהמשק מועברות לידי האם; הם גם דאגו להבטיח מקורות הכנסה לאם באמצעות השכרת שטחים במשק לצדדים שלישיים.

 

  1. עסקינן במתנה שהושלמה והאם אינה רשאית לחזור בה ממנה.

 

  1. גם מכוח דיני החוזים זכאים לסעד של אכיפת ההסכם.

 

  1. אין ממש בטענות האם לפיהן מדובר בהתחייבות ליתן מתנה אשר יש לה זכות לחזור בה ממנה, בין היתר משום שנמסר להם על ידה ייפוי כוח בלתי חוזר; הם הסתמכו על קבלת הזכויות במשק במתנה ושינו מצבם על יסוד הסתמכות זו, לרבות בהשקעת משאבים בטיפול בענייני האם ובן זוגה בהיותו בחיים וגם לאחר פטירתו, ו-וויתור על הצעת עבודה אטרקטיבית שניתנה למר ס. עקב ההתחייבות כלפי האם; אין ממש בטענת האם בדבר התנהגות מחפירה שלהם כלפיה, ההיפך הוא הנכון. דווקא האם סירבה לכל יוזמה וניסיון שנעשה מצדם לחידוש הקשר עמה. גב' ס. נהגה באם ובבן זוגה עת היה בחיים בכבוד רב וטיפלה בענייניהם. דווקא התנערות האם מההסכם מהווה הפרה יסודית שלו המזכה אותם גם בפיצוי הכספי המוסכם אשר עוגן בהסכם.

 

  1. בכתב ההגנה שהוגש על ידם בהתייחס לתביעת האם מוסיפים הם וטוענים, כי בניגוד לטענותיה מהן עולה שהם קיבלו כביכול מתנה בשווי מיליוני שקלים, לא כך הוא, ויש להביא בחשבון שהם נטלו על עצמם התחייבות לפיצול המגרש מהמשק אשר עלותו מסתכמת בכמיליון ₪, עת אחד התנאים לפיצול הוא בניית בית נוסף שאף היא כרוכה בעלות גבוהה. גם ההתחייבות לטפל באם כרוכה בעלויות גבוהות.

כן נטען על ידם שהאם לא הודיעה להם על ביטול ההסכם אלא לכל היותר הודיעה למושב על ביטול ייפוי הכוח שנתנה להם לטיפול בענייניו השוטפים של המשק ותו לא. הם מצדם, אף שהודיעו לאם, כי הם מכבדים את רצונה לבטל את ייפוי הכוח והמשיכו לקיים התחייבויותיהם על פי ההסכם עד אשר היא מנעה מהם לעשות כן. לטענתם הם לא לחצו על האם להמשיך בהליכים הקשורים ברישום הזכויות ברמ"י על שמם מתוך כבוד כלפיה, התחשבות בגילה ובמסכת חייה ותקווה שחלוף הזמן ירגיע את הרוחות והדברים ייעשו ברוח טובה, ומכל מקום לא ניתן היה להמשיך בהליכים האמורים בהיעדר שיתוף פעולה מצד האם.

בכל הנוגע להתקשרות עם עו"ד י. נטען על ידם, כי התקיימו עמו מספר פגישות והאם ידעה היטב שמטרת הפגישות עמו היא טיפול והסדרה של העברת הזכויות במשק אליהם שעה שזה היה רצונה וכי במהלך הפגישות היא גילתה אסרטיביות והייתה אקטיבית. בנוסף מציינים הם, כי מאז הפגישה הראשונה עמו ועד לחתימה על ההסכם חלפו למעלה משישה חודשים במהלכם התקיימו פגישות אישיות ומשותפות של הצדדים עם עו"ד י. ושיחות פרטיות שלו עם האם.

 

  1. בסיכומיהם הוסיפו בני הזוג ס. וטענו, כי החלטת האם להעביר הזכויות במשק דווקא להם נבעה, בין היתר, מן העובדה שיתר האחים כבר ביססו חייהם במקום אחר והחזרה למושב לפני כעשור לא הייתה רלוונטית מבחינתם בעוד האח ב., מחמת מצבו הבריאותי, אינו כשיר לקחת על עצמו ההתחייבות לניהול המשק ולטיפול באם, כמו גם מן העובדה שעם השנים ההכנסות שהתקבלו מהמשק הלכו ופחתו ומשכך התעורר הצורך בדמות צעירה כדוגמתם על מנת לשמר רמת ההכנסות ממנו - דרישה שאף עלתה משוכרי השטחים בו; בהחלטה שהתקבלה על ידה להעברת הזכויות במשק להם ביקשה האם להבטיח טיפול במשק על ידיהם, על מנת שיניב לה הכנסות נאות ויניח דעתה גם בעניין הטיפול בה בערוב ימיה ועד אריכות שנותיה; כן מדגישים הם כי לא הייתה להם כל היכרות מוקדמת עם עו"ד י., וכי הצדדים שכרו שירותיו יחדיו ואף נשאו יחד בתשלום שכר טרחתו; לחתימה על ההסכם קדמה החלפת טיוטות בין הצדדים, אשר האם הייתה שותפה לה והעירה הערותיה ובעצם התנהל משא ומתן רציני בין הצדדים קודם לחתימה על ההסכם, תוך שהאם התעקשה, כי נושאים מסוימים יבואו בו לידי ביטוי כפי שאכן קרה בפועל; האם הייתה מודעת היטב לתוכן ההסכם ולתכליתו וכל ניסיון לטעון אחרת אינו אלא היתממות מצדה שהיא משוללת כל יסוד; החתימה על ההסכם בידי האם הייתה תוך גמירות דעת מוחלטת שלה בהיותה אז כמו גם היום, צלולה ודעתנית ומבלי שנפל כל פגם שהוא ברצונה, ולכן אין היא זכאית לבטל ההסכם; אין ממש בטענה שהעסקה נושא ההסכם נעדרת היגיון כלכלי וגם האחים יוצאים נשכרים ממנה; ההסכם הופר הפרה יסודית ע"י האם עת הבינה שיש להסדיר השימושים החורגים במשק לצורך העברת הזכויות בו, היות שהתנגדה להסדרתן מפאת החשש שמא לא ניתן יהיה להשכיר הנכסים שאינם בהיתר ובכך תפגענה ההכנסות מהמשק. סוגיה זו אין בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באם, ומכל מקום היא ידעה על כך עוד טרם החתימה על ההסכם. גם הפעולות בהן נקטה האם לאחר מכן עולות כדי הפרה יסודית של ההסכם, שעה שהם מקיימים התחייבויותיהם ואף פעלו על פיו; לצורך קיום התחייבותה של הגב' ס. כלפי האם מכוח הסכם הכרם ולמעשה נטיעת הכרם ועיבודו נטלו בני הזוג ס. הלוואה שהובטחה במשכנתא בסכום של 450,000 ₪ כאשר הגב' ס. עד עצם היום הזה משלמת לידי האם התשלומים שהיא זכאית להם מכוח הסכם זה. בנוסף שיפצו בני הזוג ס. על חשבונם את הקראוון המושכר וגם ההכנסות ממנו מגיעות לידי האם; האם מעולם לא ביטלה ההסכם כדין, אף כי לא הייתה לה הזכות לבטלו; אף כי לשיטתם מדובר במתנה שהקנייתה הושלמה, בעצם מסירת ייפוי הכוח הבלתי חוזר מהאם לידיהם ניתן ללמוד על ויתור מצד האם לחזור בה מהתחייבותה ליתן להם המתנה; לא הוכחה התנהגות מחפירה מצדם כלפי האם, נהפוך הוא הם בני המשפחה היחידים שדאגו לאם לאורך השנים ובתוך כך סייעו בהסעתה לטיפולים רפואיים שונים, ושיפצו את ביתה. למען הזהירות מציינים הם גם, שלא חלה הרעה במצבה הכלכלי של האם; אופייה של האם קשה ולאורך השנים התעמתה עם כל ילדיה וכך גם נוצר העימות עם הגב' ס. שהוביל להליכים שלפנינו; יש ליתן לעדות האחים ע. ו-א. משקל נמוך נוכח האינטרס המובהק שיש להם בהליך ובשים לב לתוכן עדותם.

טענות האם

  1. בכתבי הטענות שלה מציינת האם שהיא שורדת שואה ובתקופת מלחמת העולם השנייה, בהיותה ילדה רכה בשנים, חוותה חוויות קשות ובתום המלחמה עלתה לישראל כשהיא נערה בגיל 12 שנים. בשנת 1972 התיישבה היא במושב ... במשק נושא דיוננו יחד עם בן זוגה המנוח- אבי הגב' ס.

 

  1. עוד מתארת האם, כי לאחר שהתאלמנה הכירה את בן זוגה, .. ז"ל שעבר להתגורר עמה במשק וסייע בניהולו עד אשר חלה באלצהיימר בראשית שנות ה-2000. בהמשך, בתקופת מחלתו, הפסיקו השניים לעבוד במשק והשכירו את המבנים ואת השטחים החקלאיים בו, והתקיימו מדמי השכירות שהתקבלו בידם. כן נטען על ידה, כי עול הטיפול ב... ז"ל ובמשק במלואו הונח על כתפיה עד אשר הוא הלך לעולמו בשנת 2015.

 

  1. בכתב ההגנה של האם נטען, כי טרם החתימה על ההסכם היא סעדה את בן זוגה – ... ז"ל שגסס למוות בלא שאף אחד מילדיו דאג לו וטיפל בו זולתה. לכן היא חששה שמא תגיע בבוא היום למצב דומה לשלו כאשר אין איש זולת ילדיה שידאג לה, בפרט בני הזוג ס. המתגוררים בסמוך אליה. לטענתה בני הזוג ס. זיהו את מצוקתה, עת הייתה אז בתקופה קשה מאוד בחייה, מותשת מעול הטיפול בבן זוגה המנוח ובמשק ואת הצורך שלה בביטחון אישי מחמת החשש שמא תוותר ערירית ונעדרת תמיכה, והציעו לדאוג לכל צרכיה הפיזיים והנפשיים ולסייע לה ובתמורה לכך היא תעניק להם במתנה את המשק. לטענתה היא קיבלה את הצעתם והניחה שהודות לקרבה הפיזית בינה ובין הגב' ס. ומשפחתה היא תוכל לחיות את שארית חייה בביטחון שיש מי שידאג לכל מחסורה.

 

  1. עוד נטען על ידה, כי היות שהיא מתפרנסת באופן מלא מפירות רכושה, זקוקה הייתה היא להתחייבות לפיה כשלא יעמדו לה עוד כוחותיה לדאוג לעצמה, ימולאו צרכיה הפיזיים והנפשיים, תוך שימוש, בין היתר, בהכנסותיה מהמשק, ולכן נוסח ההסכם כהסכם מותנה בתנאי מפסיק, דהיינו הוא יבוטל ככל שלא ימולא התנאי. לטענתה, ברבות הימים היא גילתה שבני הזוג ס. אדישים לצרכיה ולאחר החתימה על ההסכם הפכו עורם ולא זו בלבד שהתעלמו מצרכיה אלא נהגו בה באופן מחפיר ומביש.

 

  1. האם מציינת עוד, כי היא חתמה על ההסכם בלא שקראה אותו וכי אין ממש בטענת מר ס. כי הקריא לה את ההסכם טרם החתימה עליו. לטענתה היא לא הייתה ערה לתניות רבות בהסכם שרק בדיעבד הוסבה שימת לבה אליהן, למשל בעניין הפיצוי המוסכם. היא גם מכחישה הטענה לפיה המהלך של העברת הזכויות במשק לבני הזוג ס. היה ביוזמתה, וטוענת, כי ההיפך הוא הנכון והם יזמו והובילו מהלך זה. לטענתה, אלמלא הייתה שרויה במצב נפשי כה קשה, לא הייתה חותמת על הסכם אשר משמעותו היא נישול יתר ילדיה מהמשק, בפרט נוכח העובדה שבני הזוג ס. קיבלו כבר זכויות בקשר עם המשק כגון הזכות לעבד את הכרם בשטח של למעלה מ-30 דונם והזכות לבנות בית במושב על קרקע שהם כמעט לא נשאו בתשלום עבורה.

 

  1. לפיכך, טוענת האם, כי הודיעה לבני הזוג ס. על ביטול ההסכם ולאחר ההודעה כאמור, הם השיבו לה שהם מכבדים את החלטתה, ונוכח ביטול ייפוי הכוח שניתן להם לפעול בשמה לצורך הטיפול בענייני המשק, הם חדלים מביצוע התחייבויותיהם על פי ההסכם. לדידה, בני הזוג ס. אכן אינם ממלאים אחר התחייבויותיהם בהסכם, אלא להיפך, דהיינו נוהגים כמי שהשלימו עם הודעת הביטול ואינם פועלים על פי ההסכם. לכן, לשיטתה, אין הם זכאים לסעד של אכיפתו.

 

  1. עוד טוענת האם, כי ההסכם מנוגד להוראת סעיף 8 (ב) לחוק הירושה שעה שמדובר במתנה שאינה מוגמרת כי אם כזו שתוקנה לבני הזוג ס. רק לאחר פטירתה; כי הרקע לחתימה על ההסכם הוא ניצול מצוקתה הנפשית על ידי בני הזוג ס. העולה כדי עושק והשפעה בלתי הוגנת אשר יש בהם כדי להביא לביטול ההסכם.

 

  1. כן נטען על ידה, מבלי לגרוע מהטענות בדבר פגמים ברצון, כי קמה לה עילה לביטול ההסכם מחמת התנהגותם המחפירה של בני הזוג ס. כלפיה, ובתוך כך העדר מענה לשיחות טלפון ממנה וגילוי חוסר סבלנות כלפיה, סירוב מצד גב' ס. לסייע בטיפול בבן זוגה ... ז"ל, עלבון שהופגן כלפיה מצד בני הזוג ס. בכל הנוגע להתנהלותה הכלכלית ואיום בנטילת כרטיסי האשראי שברשותה מידה, השתלטות על ענייני המשק והשכרת השטחים או המבנים בו ע"י מר ס.; לשיטתה, בני הזוג ס. הפרו את ההסכם הפרה יסודית אשר אף היא מקימה לה הזכות לבטלו; עוד ובנוסף משכו בני הזוג ס. ידם מטיפול בענייני המשק וחדלו מכל פעולה הקשורה בהעברת הזכויות במשק על שמם וכך גם נהג עו"ד י., ומכאן שהתנהגותם מלמדת כי מבחינתם ההסכם אינו בר תוקף.

 

  1. האם גם מכחישה טענות בני הזוג ס. בדבר הסיוע שהעניקו לה. אומנם היא מציינת שמעת לעת הם סייעו לה בעניינים שונים ובפרט עובר למועד בו נחתם ההסכם נוכח המצב הקשה בו הייתה שרויה, אך היה זה סיוע בעניינים נקודתיים אשר דרכו של עולם היא שילדים מסייעים בהם להוריהם.

 

  1. לשיטתה, יש לה הזכות לבטל ההסכם גם מכוח סעיף 5 לחוק המתנה, עת לדידה הקניית המתנה לא הושלמה משלא הסתיימה ברישום והזכויות במשק לא עברו על שם בני הזוג ס..

 

  1. כן מכחישה האם טענות בני הזוג ס. בדבר ההסתמכות על המתנה ושינוי מצבם לרעה בעקבותיה. לדידה, מדובר בטענות שאין להן אחיזה במציאות שעה שלא הושקעו על ידי בני הזוג ס. משאבים כספיים כלשהם כדי לסייע לה למעט נשיאה בהוצאות המשק המסתכמות בסכומים נמוכים. בעניין שיפוץ הקרוואן מוסיפה וטוענת האם, שהיא לא ביקשה ממר ס. לשפצו והשיפוץ אף הרע את מצבה הכלכלי היות שבעקבותיו פונה הקרוואן למשך תקופה מסוימת, ודמי השכירות שהתקבלו לאחר מכן היו נמוכים יותר.

 

  1. עוד נטען על ידי האם כי תביעת בני הזוג ס. הוגשה ממניעים פסולים ומתוך כוונה להתעשר שלא כדין על חשבונה.

 

  1. באשר לשימושים החורגים טוענת האם, כי אין ממש בטענת בני הזוג ס. לפיה היה ברור לצדדים כי יש צורך בהסדרת השימוש במבנים במשק, וכי אף אחד מהם לא ידע שיש לפנותם. לטענתה, היא הסבירה לגב' ס. שאינה יכולה להסכים לפינויים שעה שהיא תלויה בהכנסות מהשכרתם, אך היא התעלמה מכך.

 

  1. האם מתארת עוד בכתבי הטענות שלה נתק מוחלט בינה ובין בני הזוג ס. וילדיהם- נכדיה מאז פרוץ הוויכוח בינה ובין הגב' ס. בחודש יוני 2016. לטענתה נתק ממושך זה, שהיה גם בתקופת התפשטות נגיף הקורונה בודד אותה אף יותר ובגילה אף העמידה בפני סיכון קיומי ממשי, שעה ששניים מילדיה מתגוררים הרחק ממנה בעוד בני הזוג ס. נמנעו מקשר עמה ולא הציעו כל עזרה או סיוע שהם. האם מדגישה, כי מדובר בשנים קריטיות אשר דווקא בהן היה על בני הזוג ס. הנאחזים בהסכם ומבקשים לאוכפו, לדאוג לה ולנהוג בה בכבוד תוך קיום הוראותיו.

 

  1. עוד נטען על ידי האם, כי אין כל היגיון כלכלי בעסקה נושא ההסכם, ומכל מקום לא היה צורך מבחינתה להעניק לבני הזוג ס. את הזכויות במשק ללא תמורה על מנת להימנע ממכירתו. לראיה, העובדה שהיא הצליחה עד כה לכלכל עצמה מבלי להזדקק למכירת הזכויות במשק אף ללא סיוע מצדם וככל שהייתה זקוקה לסיוע כלשהו, יכולה הייתה לקבלו מידי בניה ללא תמורה.

 

  1. האם עותרת בתביעתה גם לסעד כספי בגין הנזקים אשר לטענתה נגרמו לה בעטיים של בני הזוג ס., ובתוך כך הוצאות משפט, אובדן הכנסה מדמי שכירות בקשר עם הקרוואן, חפצים שהושלכו על ידי מר ס. מהקרוואן בעת פינויו, דרישה לתשלום מס חריגה בעקבות דיווח של מר ס. לרשות המיסים, נזק בלתי ממוני בגין עוגמת נפש ולחילופין עתרה לחיוב בני הזוג ס. בפיצוי המוסכם בגובה הסכום שנקבע בהסכם.

 

  1. בסיכומיה מחדדת האם וטוענת, כי דין ההסכם להתבטל מחמת הוראות הדין- עושק (לדידה בנסיבות המקרה דנא מתקיימים כל שלושת היסודות הקבועים בדין להוכחת קיומו של עושק כעילה לביטול ההסכם) ושעה שאינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 8 (ב) לחוק הירושה; בני הזוג ס. אישררו הסכמתם לביטול ההסכם במכתב התשובה שנשלח אליה על ידם מיום 26.11.2016. לטענתה, משבני הזוג ס. קיבלו את הודעת הביטול, אישררו אותה וממילא פעלו על פיה, הם מנועים מלטעון לאכיפת ההסכם; בני הזוג ס. ממילא אינם פועלים בהתאם להסכם משך שנים ארוכות, אינם דואגים לה ואינם בקשר עמה; גם בהסכם הכרם יש תניות מקפחות כלפיה השוללות ממנה, למעשה, כל אפשרות לזכות ברווחים מפעילותו; בני הזוג ס. נהגו בחמדנות ובחוסר יושר, לא רק בכל הנוגע להסכם אלא לכל אורך הדרך, מבלי שטובתה ורווחתה היו לנגד עיניהם; בני הזוג ס. ניצלו את מצבה הרגשי והנפשי הקשה עובר לחתימה על ההסכם ואף ליבו והחריפו את חששותיה; טרם הפגישות עם עו"ד י. לא דובר בין הצדדים על הענקת הזכויות במשק כי אם הסדרה של מתן ייפוי כוח לבני הזוג ס. לטיפול בענייני המשק וכך גם היא סברה כשהגיעה למשרדו, ולכן חתמה על ייפוי כוח בחודש יולי 2012; האם גם מתייחסת לסכסוך בין בני הזוג ס. ובין בנה ע' אגב קבלת הזכות לבנות בית בשטח ההרחבה של המושב, אשר הועברה ממנו אליהם; הסכם המתנה נחתם גם עקב השפעה בלתי הוגנת- דוקטרינה שהוחלה גם על הענקה חד צדדית בדומה לדיני הירושה; חתימתה על ייפוי כוח בלתי חוזר אינה גורעת מזכותה לביטול ההסכם נוכח התנהגותה המחפירה של בני הזוג ס. כלפיה; דרישת בני הזוג ס. ממנה לפנות מבנים במשק באופן הפוגע בהכנסותיה ומשית עליה עלויות כספיות, מהווה התנערות מהוראות ההסכם והפרתו שעה שהם הודו בחקירתם הנגדית, כי לא הוצע לה על ידם כל פיצוי בגין אובדן ההכנסה הצפוי; קמה לה הזכות לביטול ההסכם גם מכוח עקרון תום הלב בשים לב להתנהגות בני הזוג ס. כלפיה המבטאת באופן מובהק הפרה של חובת תום הלב; גם בעצם הגשת התביעה הכספית על ידי בני הזוג ס. כנגדה יש משום התנהגות מחפירה; מהתנהגות הצדדים עולה כי ההסכם בוטל על ידיהם בהסכמה. עצם העובדה שבני הזוג ס. לא הגישו התביעה לאכיפת ההסכם כבר במועד שבו הודיע עו"ד י. על הפסקת הטיפול בהעברת הזכויות מלמד על הסכמתם לביטול ההסכם. חלוף הזמן הפך, דה פקטו, את ביטול ההסכם למעשה עשוי באופן שבו לא ניתן עוד לטעון לאכיפתו; על פי ההלכה מפר הסכם אינו יכול לטעון לאכיפתו ולכן מנועים בני הזוג ס. מלעתור לסעד של אכיפה; עוד נטען ע"י האם כנגד מהימנות גרסתם של בני הזוג ס., לרבות ביסוס חלק מהטענות על עדות שמועה ובעניין משקל עדותו של עו"ד י. אשר לשיטתה מנסה להגן בדיעבד על פעולותיו.

 

עמדת רמ"י

  1. רשות מקרקעי ישראל מבהירה, כי אינה נוקטת עמדה בסכסוך המשפחתי, ותכבד כל החלטה בעניין זהות הגורם שירשם כבעל הזכויות במשק, אך תעמוד על כך שהעברת הזכויות בנחלה, ככל שיוחלט על העברתן, תעלה בקנה אחד עם נהליה, עם החלטות מועצת מקרקעי ישראל ועם הוראות הסכם המשבצת.

 

  1. עוד מבהירה הרשות, כי ככל שיוחלט להעביר הזכויות במשק לבני הזוג ס., היא תעבירן בספריה כפוף להצטרפות להסדר (מכוח החלטה 1399 של מועצת מקרקעי ישראל שעניינה פיצול מגרש מנחלה) ופיצול המגרש בהתאם לנהלי הרשות התקפים ובכפוף להסדרת השימושים החורגים והעדר שימושים חורגים נוספים.

 

  1. עוד הובהר על ידה, כי ככל שיוחלט על ביטול העסקה, יידרש אישור של רשות המיסים בעניין.

 

דיון והכרעה

  1. כאמור, בלב דיוננו שאלת תוקפו של ההסכם – האם דינו להתבטל מחמת פגמים ברצון- העדר גמירות דעת ורצון חופשי מצד האם להתקשר בו אם לאו, והאם דינו להתבטל מחמת הפרה יסודית שלו או אי קיום התנאי שבבסיסו.

 

  1. ואלו הן, אפוא, הסוגיות אשר טעונות הכרעה בפרשה זו שלפנינו:
  • האם דין ההסכם להתבטל מחמת עושק או השפעה בלתי הוגנת אם לאו;
  • האם ההסכם בטל מדעיקרא מחמת היותו מנוגד להוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה;
  • האם עניין לנו במתנה המותנית בתנאי או שמא במתנה בחיוב;
  • האם עניין לנו במתנה שהקנייתה הושלמה או שמא בהתחייבות ליתן מתנה;
  • ככל שיקבע כי מדובר בהתחייבות ליתן מתנה האם קמה לאם זכות לחזור בה מן ההתחייבות אם לאו;
  • האם ההסכם בוטל על ידי האם כמתחייב בדין והאם הייתה הסכמה מפורשת או מכללא מצד בני הזוג ס.
  • לביטולו;
  • האם ההסכם הופר על ידי מי מהצדדים, וככל שכן האם עסקינן בהפרה יסודית ומהן תוצאותיה של הפרה זו.

 

המסגרת הנורמטיבית

 

  1. במקרה שלפנינו משמשים בערבוביה דיני החוזים ודיני המתנה.

 

  1. מכוח העובדה שחוק המתנה דורש את הסכמת שני הצדדים – הנותן והמקבל ניתן ללמוד כי המתנה היא חוזה. מעצם הגדרת המתנה כחוזה נובע, כי בעניינים שאין חוק המתנה דן בהם ישירות, יחולו דיני החוזים הכלליים.

 

  1. האלמנטים ההכרחיים לחוזה מתנה הם: הצדדים לעסקה (הנותן והמקבל); ההסכמה בין הנותן למקבל; הקניית נכס או התחייבות להקנותו בחיי הנותן; האופי הלא תמורתי של ההקניה; צורת הכתב (במקרה של התחייבות לתת מתנה).

 

  1. בהיות המתנה חוזה חד-צדדי, ישנה חשיבות רבה לגמירות הדעת של נותן המתנה להתקשר בחוזה [מ. א. ראבילו, חוק המתנה, תשכ"ח – 1968 (תשנ"ז – 1996), עמ' 37; ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב, פ"ד כח(2)673 ו- ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי, פ"ד לח(3)45].

 

  1. נשאלת השאלה, האם ניתן להחיל עילת העושק על חוזה מתנה כעילה לביטולו, בשים לב לתנאי השלישי מבין שלושת התנאים לביסוס העילה שהם: ניצול, מצוקה ותנאים גרועים במיוחד. הקושי נעוץ בתנאי השלישי הקובע ש"תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל", שעה שכאמור ענייננו בחוזה שאין בו כל תמורה והוא חד צדדי.

 

  1. ב- ע"א 719/78 איליט נ' אלקו, פ"ד לד(4)673 נדרש בית המשפט העליון לקושי שביישום היסוד השלישי לעילת העושק בהסכם מתנה וקבע מפי השופט שמגר, שכאשר מדובר בחוזה שאינו שגרתי, לא ניתן לאפיין לגביו מהו "מקובל", ובית המשפט יקבע הסטנדרט עפ"י קריטריונים של סבירות והגינות ולפי התפישות הכלכליות שלו באשר לצודק ולהוגן (ראבילו הנ"ל, עמ' 49 ו-ג' שלו, דיני החוזים (מהדורה רביעית – 2019), עמ' 438-439).

 

  1. פרופ' שלו בספרה הנ"ל מציינת, כי בתהליך קביעת התנאי הדמיוני לשם ההשוואה המתחייבת בין תנאי ההסכם העומד למבחן לפניו ובין אלה המקובלים, ממלא בית המשפט נוסף על תפקידו השיפוטי גם תפקיד חברתי-חינוכי של עיצוב נורמות צודקות והוגנות (שם, בעמ' 439).

 

  1. צא ולמד, כי בדונו בקיומה של עילת עושק מכוח סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") על בית המשפט לקבוע קריטריונים של הגינות וסבירות כדי לקבוע האם המתנה מתקבלת על הדעת תוך בחינת היחס בין אובייקט המתנה, מצבו של הנותן, אופי האירוע ואופי מערכת היחסים בין הנותן והמקבל (ראבילו הנ"ל, עמ' 49).

 

  1. מכל מקום, כידוע, הנטל להוכחת קיומה של עילת עושק אשר יש בה להצדיק ביטול החוזה רובץ על כתפי הטוען לה.

 

  1. גם חובת תום הלב המעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים חלה על חוזה מתנה, שהרי הוא חולש על כל סוגי החוזים, בין בתמורה ובין שאינם בתמורה (ע"א 5187/91 מקסימוב נ' מקסימוב, פ"ד מז(3) 177).

 

  1. כאמור, הצדדים חלוקים, בין היתר, גם בשאלת טיבה של המתנה. האם מתנה על תנאי או שמא מתנה בחיוב. כידוע, קביעת אופייה של המתנה ייעשה בהתאם ללשון ההסכם ולנסיבות שבהן הוא נכרת.

 

  1. כידוע, הסכמות הצדדים הן יסוד החוזה. הסכמה פירושה מפגש רצונותיהם של הנותן ושל המקבל – ההצעה והקיבול. במילים "הסכמה ביניהם" יש לראות ביטוי להשקפה, כי כדי ליצור מתנה – כמו גם כל חוזה אחר – נדרשת נוכחות של ההסכמה המתבטאת ברצון ובהצהרה (ראבילו הנ"ל, עמ' 269-270). להסכם זה שני היבטים: ההקניה או ההתחייבות להקנות מחד גיסא, והעדר תמורה מאידך גיסא.

 

  1. בסעיף 4 בחוק המתנה, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המתנה") נקבע לאמור:

"מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה בדבר ענין לציבור – היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו".

 

  1. עיננו הרואות, כי ענינו של הסעיף אשר כותרתו "תנאים וחיובים" הוא הסדרה של שני סוגי מתנה למעשה: מתנה המותנית בתנאי, ומתנה אשר בצדה חיוב.

 

  1. באשר למתנה על תנאי – התנאי הוא אלמנט של העסקה המשפטית, שעל פי גילוי רצונם של הצדדים מופנה ליצירת התוצאות הרגילות של העסקה בהתאם לקיום או אי הקיום של מאורע עתידי, בלתי וודאי. התניית מתן מתנה בתנאי מחייבת התניה מפורשת, הגלויה גם למקבל המתנה. לצד זאת נאמר, כי מהעובדה שהמחוקק רואה במתנה על תנאי מתנה לכל דבר נובע, כי תחול עליה חזקת ההסכמה שבסעיף 3 לחוק (ראבילו הנ"ל, עמ' 299- 300).

 

  1. כאשר מדובר בהתחייבות לתת מתנה המותנית בתנאי מפסיק, ההתחייבות עצמה תחדל להתקיים כאשר יתקיים התנאי. משכך נקבע על ידי בית המשפט העליון ב-ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, פ"ד לו(4)57 כי: "בהתקיים התנאי המפסיק אין חוזה המתנה מופר ואין נולדת זכות לביטול", שכן החוזה עצמו כבר חדל להתקיים.

 

  1. לעומת זאת, כאשר מדובר במתנה בחיוב החיוב למעשה מטיל על מקבל המתנה התחייבות לעשות מעשה, אולם, ביצוע החיוב איננו תנאי להקניה. צא ולמד, כי תנאי בעסקת מתנה מותיר בספק את קיומן של תוצאות העסקה וגם במקרה שהוא נוגע לעניין התלוי ברצון המקבל, הוא אינו מחייב מבחינה משפטית והמקבל חופשי לחלוטין – ברצונו ממלא אחר התנאי, וברצונו אינו ממלא אחריו ואינו זוכה במתנה. לפיכך, כאשר מדובר במתנה בחיוב המקבל מקבל "פחות", אולם ההתעשרות הנובעת מהמתנה היא מלאה. אמנם הנטל שהוא לקח על עצמו מחייב, אך הוא אינו מתנה או מפסיק כמו התנאי. במקרה של מתנה בחיוב כל התוצאות של המתנה קמות מיד עם העברת הנכס לידי המקבל והחיוב של המקבל קם כתוצאה מתוקף המתנה. לאחר שהוא זכה במתנה הוא חייב מבחינה משפטית לקיים את החיוב. המתנה, ההתעשרות, מוגבלת על ידי הנטל או החיוב.

 

  1. כדי לברר האם לפנינו תנאי או חיוב, יש לבדוק את רצון הנותן. המלאכה אינה תמיד קלה, ולא בנקל ניתן לקבוע אם הצדדים ובמיוחד הנותן אכן התכוונו להתנות או לחייב, ועל בית המשפט לקבוע מתוך טענות הצדדים ומהתנהגותם לפני המתנה ולאחריה מה הייתה כוונתם האמתית.

 

  1. גם עסקת מתנה שיש בצדה חיוב, היא עסקת חינם שכן ההקניה מלווה בנטל ולא בגמול. הנטל הוא בבחינת הגבלה כלכלית בלבד: "החוזה בין הצדדים אינו חוזה הדדי, אלא חוזה חד צדדי שבו המשיבה נותנת מתנה למקבלה. בצד זאת נוטל על עצמו המקבל חיוב כלפי הנותן. חיוב זה אינו מהווה תמורה למתנה, ועל כן ניתן לו בחוזה מתנה. חיוב זה אינו סינלגמטי והוא משאיר לעסקה את אופייה העיקרי כמתנה" (ע"א 495/80 הנ"ל, עמ' 62). וראו גם ע"א 383/87, פרי נ' פרי, מ"ד(2)154, 159.

 

  1. באשר להפרת החיוב והקשר בינה ובין שאלת ביטולה של המתנה – היות שחיוב המקבל אינו עומד ביחס סינלגמטי להקניה שלא בתמורה מצד הנותן, ככלל לא יוכל הנותן להביא לביטולה של המתנה עקב הפרת החיוב. אי קיום החיוב הנספח למתנה אינו יכול לשנות את אופייה של המתנה מהקניית נכס שלא בתמורה לעסקה משפטית סינלגמטית בעלת חיובים הדדיים (ראבילו הנ"ל, עמ' 326).

וכך קובע בעניין זה בית המשפט העליון מפי השופט ברק: "כחלק מהסכם המתנה הוטל חיוב על מקבלי המתנה ליתן זכות שימוש למשיבה כל ימי חייה. על פי אפשרות זו החוזה בין הצדדים אינו חוזה הדדי אלא חוזה חד צדדי שבו המשיבה נותנת מתנה למקבלה. בצד זה נוטל על עצמו המקבל חיוב כלפי הנותן" (ע"א 495/80 הנ"ל בעמ' 62).

 

וכן: "מן הבחינה המהותית, אי קיומו של החיוב אינו יכול לבטל את המתנה, כי החוזה משתכלל והמתנה הושלמה על כל מרכיביה. החיוב לא היה משום תנאי, אשר אותו היה צריך לקיים לשם השתכללות עסקת המתנה. זו נסתיימה בעיקרה עם ההקניה. החיוב הוא מרכיב נוסף הנצמד לחוזה מעת השתכללותו כמעין חוזה נלווה, היינו כמעין סוכת משמר הנבנית ליד בית. אם החיוב אינו מקוים, חוזה המתנה אינו מופר בכך; חוזה החיוב הוא שמופר. הטעם השני הוא פורמלי; הוא עולה מן הנוסח של החוק וטוען במלואו את הניתוח המהותי שהובא לעיל. סעיף 4 קובע:... נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב ורשאי לדרוש זאת מי שהחייב הוא לזכותו, ואם היה בדבר עניין לציבור- היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו. הווה אומר, אין בניסוחו של החוק דבר וחצי דבר על ביטול המתנה עקב אי מילוי החיוב. סוף דבר, הביטול לפי דיני החוזים עניינו ביטול החיוב ולא ביטול חוזה המתנה" (דברי הנשיא שמגר בע"א 383/87 הנ"ל).

 

  1. עינינו הרואות, אפוא, כי כשמדובר במתנה בחיוב, החיוב הוא עצמאי ואינו קשור בעסקת המתנה שהושלמה ואין הוא מהווה גם תמורה למתנה. הפרת החיוב היא הפרה של חיוב חוזי לכל דבר ועניין, אך היא אינה מקנה למעניק מתנה הזכות לבטלה.

 

  1. סעיפים 5 ו- 6 בחוק המתנה עניינם התחייבות ליתן מתנה ומתנה שהקנייתה הושלמה (בהתאמה).

וכך נקבע בסעיף 5:

"(א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור    בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".

 

ואילו בסעיף 6 לחוק נקבע לאמור:

"בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון".

 

  1. פשיטא, כי משהקניית המתנה הושלמה, אין המעניק רשאי לחזור בו ממנה (אלא אם היו פגמים ברצון).

 

  1. עם זאת, כל הקבוע ברישא של סעיף 6 יחול כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון (ראו והשוו: ע"א 304/85 מנהל מס שבח נ' זמר, פ"ד מא(4)826).

 

  1. סעיף 7 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע, כי "עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום...".

 

  1. בהקשר זה יש להבחין, כמובן, בין מתנה של זכות במקרקעין עליה יחול גם סעיף 7(א) לחוק המקרקעין ובין מתנה של זכות חוזית (אובליגטורית) למקרקעין. זכות חוזית זו ניתנת להעברה מיד (סעיף 2 לחוק המתנה). הנה כי כן, זכות חוזית מועברת בדרכים שונות מאלו שנקבעו בחוק המקרקעין (ע"א 641/83 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד מ(2)253, 256-257).

 

  1. בסעיף 5 מוסדרת סוגית ההתחייבות ליתן מתנה כלשהי בעתיד והתנאים לחזרה ממנה, דהיינו ההבטחה לתת (שהתקבלה ע"י המקבל) היא חוזה מתנה שמועד ביצועו נדחה למועד מאוחר יותר (ראבילו הנ"ל, עמ' 334). לשון אחר: כל חוזה מתנה שנקבע, כי מועד ביצועו מאוחר למועד ההסכם הופך להיות התחייבות ליתן מתנה ככל שמתקיימות דרישות החוק.

 

  1. צא ולמד, כי חוק המתנה מציב בפני אדם הרוצה ליתן מתנה שתי אפשרויות עיקריות שהוא יכול לבחור ביניהן: הקנייה מידית ללא יכולת להתחרט עליה או התחייבות לעשות כן בעתיד, שיש בה הסדר מיוחד.

 

  1. למען הדיוק יובהר, כי בדין הישראלי מוכרות שלוש צורות של מתנה – שתיים בין חיים והשלישית מחמת מיתה: (א) מתנה המקוימת מיד; (ב) התחייבות לתת מתנה בעתיד; (ג) התחייבות לתת מתנה שתוקנה לאחר מותו של הנותן. על סוג זה של מתנה יחולו הוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה, בעוד שבמקרה הראשון יחול סעיף 1 לחוק המתנה ובמקרה השני – סעיף 5 לחוק המתנה (ראבילו הנ"ל, עמ' 337).

 

  1. יודגש, כי עניינו של סעיף 5 לחוק הוא בחזרה מהתחייבות לתת. דהיינו, לא ניתן לחזור ממתנה ריאלית או מהתחייבות שכבר קוימה. זכות החזרה פוקעת עם השלמת המתנה. מכאן החשיבות הרבה הנודעת לקביעת מועד ההקניה ואובייקט ההקניה (שם, עמ' 358).

 

ומעניינים כלליים אלה נשוב לענייננו ונדון בשאלות שהמקרה דנא מעורר, כמפורט לעיל, כסדרן.

 

  1. ראשית יאמר, כי ראוי היה בפרט בנסיבות המקרה שלפנינו, עת עסקינן בסכסוך ממושך בין אם ובתה וחתנה- בני משפחה מן המעגל הראשון, כי הוא יבוא על פתרונו בדרכי שלום ולא בהכרעה שיפוטית בינארית, אשר לא זו בלבד שהיא כרוכה בקביעת ממצאים אשר מסתמא לא יישאו חן בעיני אחד הצדדים, עלולה היא להנציח הקרע העמוק שנוצר במשפחה. קרע זה קשה שבעתיים, לטעמי, בשים לב לגילה של האם ולנסיבות חייה.

 

יש להצר, אפוא, על כך שחרף הניסיונות שנעשו ע"י הצדדים ביוזמתם ובהמלצת בית המשפט, לא עלה בידיהם להגיע להסכמות מחוץ לכתלי בית המשפט.

 

  1. עוד יצוין, טרם נכנס בעובי הקורה וכאמירה כללית, שגם שיש בה, לטעמי, כדי לשפוך אור על הפרשה שלפנינו, כי מניהול ההליך ומשמיעת העדויות שבאו לפניי, הצטיירה תמונה עגומה למדי של מערכת יחסים פנים משפחתית מורכבת בפרט בין האם ובניה, אך גם בין הילדים לבין עצמם, המאופיינת, בין השאר, בניתוקים, בהתרחקות, בתקשורת לקויה, בחוסר אמון ובהעדר לכידות ואחווה.    

 

האם דינו של ההסכם להתבטל מחמת עושק ו/או השפעה בלתי הוגנת

  1. לאחר עיון בכל אשר מונח לפניי באתי לכלל מסקנה, כי דינן של טענות האם בדבר פגמים ברצון וחתימה על ההסכם בתנאי עושק ו/או השפעה בלתי הוגנת להידחות, משלא עלה בידה להרים הנטל להוכחתן.

 

  1. יוקדם ויאמר, כי בהלכה הפסוקה נקבע, כי לא בנקל תתקבל טענה של פגמים ברצון ובלשון השופט שמגר: "...חופש הרצון מתפרש בצורה רחבה כאשר נבחנים פגמים ברצונו של צד לחוזה...אך ורק לחצים כבדים, אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימלי, ייחשבו כפגמי רצון" (ע"א 614/76 פלמונית נ' אלמוני, פ"ד לא(3)85).

 

  1. כפי שיפורט להלן, לאחר בחינת התשתית הראייתית שהונחה לפניי מצאתי, כי האפשרות המסתברת יותר היא, שהאם בדעה צלולה, מרצונה החופשי, ביישוב ובגמירות דעת ולאחר ששקלה לעומק מהלך זה, בחרה להתקשר עם בני הזוג ס. בהסכם, ברם נוכח שינוי ברובד האובייקטיבי של הנסיבות, אשר התרחש בתקופה שלאחר החתימה על ההסכם, התחרטה, ככל הנראה, גם בהשפעת מי מילדיה האחרים, תוך ניסיון לבנות בדיעבד נרטיב של פגמים ברצון על מנת להביא לביטול ההסכם.

 

  1. אקדים ואומר, כי מעדות האם לפניי התרשמתי מאישה צלולה מאד ודעתנית (והיא עצמה העידה על עצמה, בחקירתה הנגדית, ככזו – ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 עמ' 88 ש' 3-6) , אשר דיברה בכאב על קורותיה בכלל ובשנים האחרונות מאז פרוץ הסכסוך בין הצדדים בפרט.

 

  1. עוד יאמר, כי הגם שניתן להבין ללבה כאם, המבקשת כיום לנהוג בשוויון בין ילדיה, בנסיבות העניין אין די בכך כדי להביא לביטול הסכם שנכרת כדין.

 

  1. כפי שהובהר לעיל, אף שעסקינן בהסכם מתנה, הסכם הוא, החוסה בצלם של דיני החוזים, לרבות בכל הנוגע לעילות לביטול חוזה, הקבועות בפרק ב' בחוק החוזים ובתוך כך לעילת העושק.

 

  1. כפי שתואר לעיל, האם שבה וטענה, כי עובר לחתימה על ההסכם נתונה הייתה היא במצוקה גדולה אשר בני הזוג ס. ניצלוה ובעקבות זאת התקשרה בהסכם שהוא נעדר היגיון כלכלי.

אך, כאמור, לא מצאתי כי עלה בידה להרים הנטל הרובץ עליה להוכחת טענותיה.

 

  1. כפי שצוין לעיל, ההסכם נערך בידי עו"ד י. אשר שני הצדדים שכרו שירותיו לשם כך. מן העדויות שנשמעו לפניי שוכנעתי, כי לא הייתה לצדדים או למי מהם היכרות מוקדמת עמו, והם הגיעו אליו בעקבות המלצות שקיבלו (עדות עו"ד י. – פרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 עמ' 56 ש' 9-10, 17-18).

 

  1. יובהר, כי עדות עו"ד י. בכל הנוגע לנסיבות עריכת ההסכם והחתימה עליו, כמו גם האירועים שבאו לאחריהן, נמצאה מהימנה עליי. עדותו הייתה קוהרנטית וסדורה ושוכנעתי, כי פרטי המקרה דנא זכורים לו היטב וכי עדותו הייתה ניטרלית ונטולת פניות.

 

  1. כן יובהר, כי עדות בני הזוג ס., אשר בצעד חריג נקבע, כי הגם שהם בעלי דין בהליך, נוכח הדמיון בתצהירי העדות הראשית שלהם, מר ס. לא יהא נוכח בשעת חקירתה הנגדית של גב' ס. (שנחקרה לפניו), נמצאה מהימנה עליי, ולא שוכנעתי כלל ועיקר כי הם ניצלו לרעה מצבה של האם או גרמו לה לפעול בניגוד לרצונה.

 

  1. בנוסף מצאתי לקבל גרסת בני הזוג ס., כי אין המדובר בהסכם שנעשה במחשכים, בחטף או בחיפזון, אלא להיפך. ההסכם הוא פרי דין ודברים שהתנהל בין הצדדים משך למעלה משישה חודשים, כשטיוטות שהוכנו ע"י עו"ד י. הועברו לידיהם, וניתנה להם האפשרות להביא בפניו הערותיהם ואף התקיימו פגישות מספר עמו טרם החתימה על ההסכם (שם, עמ' 61 ש' 2-12). ההסכם נחתם במשרדו של עו"ד י. (שם, עמ' 60 ש' 16-24 – עמ' 61 ש' 1).

 

ודוק, מעדות עו"ד י. עולה, כי האם התייחסה לפניותיו אליה בכתב, וכי מעבר לפגישות המשותפות עם הצדדים התקיימו גם פגישות אישיות שלו עמה (שם, עמ' 62 ש' 7-11) וכי היא הייתה אסירת תודה על השירות שניתן לה על ידו והביעה זאת בכתב (שם, עמ' 67 ש' 2-4).

יתר על כן, היא נתנה בו אמון ונהגה לשתף אותו מעת לעת בענייניה האישיים (שם, עמ' 78 ש' 21-23).

 

 

  1. כן מצאתי לקבל גרסת בני הזוג ס. שנמצא לה חיזוק בעדות עו"ד י., לפיה אף שהיו ויכוחים פנים משפחתיים בעניין עתיד המשק (בפרט במהלך המפגש בין בני המשפחה שהתקיים בשנת 2009), האם היא שקיבלה ההחלטה והוציאה אותה מן הכוח אל הפועל (שם, עמ' 74, ש' 18-19; פרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021 עמ' 61-62).

 

  1. זאת ועוד, האם עצמה אישרה בחקירתה הנגדית, כי משהבינה שמלוא נטל הטיפול בבן זוגה המנוח ... ז"ל ובמשק וההתמודדויות עם החובות הכבדים שרבצו עליו מונחים על צווארה, בחרה להעביר המשק לבני הזוג ס. (פרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 בעמ' 96).

 

  1. יתר על כן, מן המונח לפניי, לרבות עדות האם עולה, כי הרבה קודם לחתימה על ההסכם גמלה בלב האם ובן זוגה המנוח ... ז"ל ההחלטה לפצל המשק נוכח מצבם הכלכלי, והם פעלו באמצעות בנו, אדריכל במקצועו, להגשת תכניות מתאימות לרמ"י (שם, בעמ' 92), על אף שבהמשך ניסתה לשנות מעט גרסתה – ניסיון שלא עלה יפה (שם, בעמ' 93-94).

 

  1. גם עו"ד י. העיד, כי האם קידמה התכנית לפיצול המשק בשנת 2010 (שם, עמ' 57, ש' 10-12), וכי שיתפה אותו בכוונתה שלאחר הפיצול הבית יישאר בבעלותה עד אחרית ימיה ומישהו אחר ימשיך להחזיק במשק, ודבריה תועדו על ידו בתרשומת שערך (שם, עמ' 59 ש' 15-19).

 

  1. לא שוכנעתי, כי הופעלה על האם השפעה בלתי הוגנת ו/או כי בעת החתימה על ההסכם הייתה במצוקה כזו או אחרת שפגעה בכושרה להתקשר בו.

 

  1. אין חולק, כי בעת החתימה על ההסכם הייתה האם כבת 78 שנים, כי היא שורדת שואה, אשר במהלך חייה שני בני זוג שהיו לה (בתקופות שונות) הלכו לעולמם, וכי מסכת חייה אינה פשוטה כלל והיא נושאת עמה חוויות קשות ומקבלת טיפול פסיכולוגי.

 

  1. גב' ס. העידה, כי האם סבלה ממצוקה נפשית משך שנים רבות, אך לא רק עובר לעריכת ההסכם, ובהגינות הוסיפה, כי התקופה בה סעדה את בן זוגה המנוח ... ז"ל הייתה מן הקשות בחייה (עמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021 ש' 2-3).

 

  1. עם זאת, לא הוכח, שמצבה הנפשי של האם היה כה ירוד, עד כדי פגיעה בכושר השיפוט שלה וברצונה החופשי. היא עצמה העידה, שמצבה הנפשי היה מורכב מאז ומתמיד ולאו דווקא במועד החתימה על ההסכם (עמ' 101 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 ש' 17-24). גם עו"ד י., פרקליט מנוסה המתמחה, בין השאר, בדיני משקים ובעסקאות משפחתיות, העיד שהאם הייתה בבירור כשירה משפטית לחתום על ההסכם (שם, בעמ' 59 ש' 7-10); כי היא הצהירה בפניו כהאי לישנא: "כיום לאחר הפיצול אני שלמה עם מסירת הנחלה ל... ו... ואת המגרש לאחרים" (שם, בעמ' 60 ש' 6-7); וכי עפ"י התרשמותו העסקה נעשתה מרצונה הטוב והחופשי (שם, בעמ' 70 ש' 8-17).

 

לא מצאתי גם לקבל טענת האם לפיה לא הבינה טיב הפגישה שנקבעה במשרדו של עו"ד ל-י. לשם החתימה על ההסכם. טענה זו אין לה על מה שתסמוך והיא אינה מתיישבת עם התשתית הראייתית שהונחה לפניי ואף לא עם הנסיבות.

 

  1. מן המונח לפניי שוכנעתי, כי האם, אשר יודעת קרוא וכתוב בעברית (ראו עדותה בעמ' 99 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 ש' 9-10) הבינה היטב מהות העסקה, הייתה מודעת לתכנו של ההסכם, אשר על כל אחד מעמודיו חתמה ולא עלה בידה לסתור החזקה לפיה בחתימת ידו מאשר אדם כי הבין תכנו של המסמך עליו חתם וקרא אותו.

 

ודוק, בהלכה הפסוקה נקבע, כי "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא יעד על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ראו למשל: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2)559; ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2)113). עוד נקבע, כי על המבקש לסתור חזקה זו להוכיח גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ע"א 1548/96 הנ"ל והפסיקה המוזכרת שם).

 

מסקנה זו מתחזקת נוכח טענת האם כי גם על הסכם הכרם חתמה בלא שקראה אותו קודם (פרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021, עמ' 111), משנראה כי מדובר בדפוס חוזר של התנערות מחוזים אשר נכרתו כדין על בסיס טענה זהה.

 

בתוך כך יצוין, כי היא אישרה בחקירתה הנגדית, שהוכנסו להסכם עניינים אשר חשוב היה לה שיכללו בו דוגמת הדאגה ל- ב. (שם, עמ' 108). היא הנותנת כי האם הייתה מעורבת בגיבוש ההסכם ובניסוחו, שהוחלפו טיוטות מספר טרם החתימה עליו, ולא כנטען על ידה כאילו הונח לפניה מסמך שהוכן מבעוד מועד והיא חתמה עליו בעיניים עצומות.

 

  1. גרסת האם לפיה עו"ד י. מסר לה מסמך לחתימה בלא שהסביר לה טיבו ומהותו ולכן לא נתנה בו אמון אינה הגיונית ונסתרת ע"י מעשיה שלה, משאין מחלוקת כי היא המשיכה להיעזר בו בעניינים משפטיים נוספים (שם, עמ' 100 ש' 15-24- עמ' 101 ש' 1-2).

 

  1. חרף ניסיון האם להציג את בני הזוג ס. כחמדנים וכמניפולטיביים שניצלו אותה בשעת חולשה, לא כך התרשמתי.

 

  1. במהלך ניהול ההליך הקדישה האם משאבים רבים בניסיון לתאר דפוסי פעולה נפסדים לכאורה של בני הזוג ס. בעיקר סביב שני אירועים שקדמו לחתימה על ההסכם – האחד עניינו העברת הזכות למגרש בשטח ההרחבה במושב מבנה ע. אליהם; והשני עניינו הסכם הכרם שנכרת בינה ובין גב' ס., ככל הנראה על מנת להוכיח שזהו ארחם ורבעם, ולהקיש מן האירועים הללו לפרשה שלפנינו.

 

  1. מבלי להרחיב יתר על המידה היריעה יאמר, כי לא שוכנעתי, שאלה הם פני הדברים.

 

ודוק, ברי, כי כיום יש ל-ע. אינטרס מובהק בתביעת האם ובביטול ההסכם, ויש להביא זאת בחשבון בכל הנוגע למשקל עדותו ולמהימנות גרסתו.

מבלי לגרוע מן האמור יאמר, כי גרסת בני הזוג ס. בעניין הזכות למגרש נמצאה מהימנה עליי יותר מגרסת ע.

ראשית, אין חולק, כי ע. ויתר על הזכות ואף העלה זאת על הכתב (עדות גב' ס. - פרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021 עמ' 22). 

שנית, שוכנעתי, כי הפניה ל-ע. להעברת הזכות למגרש לבני הזוג ס. נעשתה ע"י האם; כי היא הייתה מעוניינת במגוריהם במושב סמוך אליה (עדות מר ס. – שם, בעמ' 51 ש' 13-20), וכי בעקבות פנייתה אליהם בסביבות שנת 1995 הם שינו תכניותיהם ועברו לגור במושב. 

שלישית, שוכנעתי, דווקא מעדות האם, כי מערכת היחסים בינה ובין ע. הייתה מורכבת מאד, לשון המעטה, וכי משך שנים ארוכות (כשמונה שנים) שרר נתק מוחלט ביניהם (פרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 עמ' 115 ש' 5-6, 9-10, 16-17) עקב חילוקי דעות בעניינים כספיים (שם, עמ' 118 ש' 1-13) – עובדה המחזקת גרסת בני הזוג ס., כי האם העדיפה שהזכות למגרש תעבור אליהם ותמומש על ידיהם.

רביעית, עסקינן, למעשה, בזכות של האם הנובעת מחברותה באגודה השיתופית ומהיותה בעלת זכויות במשק. האם הודתה בחקירתה הנגדית, כי בני הזוג ס. דיווחו לה מיד עם העברת הזכות למגרש מ-ע. אליהם והיא חתמה על הסכמה להעברה (שם, עמ' 114). עת נשאלה האם ההעברה נעשתה במרמה, התחמקה האם ממתן תשובה לכך (שם, עמ' 115).

חמישית, מעדות ע., אשר הייתה מהוססת וחמקמקה ולא נמצאה מהימנה עליי במיוחד עולה, כי ממילא הוא עזב את המושב ומשנת 1983 מתגורר במושב בערבה, כי היחסים שלו עם אמו ובן זוגה היו מורכבים (פרוטוקול הדיון מיום 07.10.2021 ש' 20-23), וכי ממילא לא היה בידו לנצל הזכות לבנות במגרש מחמת קשיים כלכליים שהיו לו. יצוין עוד, כי מעדותו עולה, שלאם הייתה זכות למגרש נוסף במושב שהוצעה לו על ידה, אך לא היה בידו לשאת בתשלום עבורה מחמת מצבו הכלכלי (שם, עמ' 156 ש' 4-7).

ע. לא הכחיש כי כתב בכתב ידו המכתב למושב בעניין הוויתור על הזכות למגרש (שם, עמ' 151) ואף חתם עליו (שם, עמ' 152), אך הוסיף וטען, כי למרות זאת לא רצה שהמכתב יגיע למענו (שם, עמ' 155). טענה אחרונה זו לא נמצאה מהימנה עליי כלל ועיקר, ואף אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר.

הנה כי כן, לא שוכנעתי כי העברת הזכות למגרש לבני הזוג ס. מ-ע. נעשתה במרמה ובתחבולה, גם אם שולמה לו עבורה תמורה בגובה הסכום ששולם על ידו (בסך 11,000 ₪) ולא הסכום אשר לשיטתו ו/או לשיטת האם היה זכאי הוא לקבל עבורה בהעדר כל תשתית ראייתית לביסוס טענה זו.    

 

  1. ובאשר להסכם הכרם – גם אם תנאיו מיטיבים יחסית עם גב' ס. בשים לב לאורך התקופה שנקבעה בו, לגובה דמי הניהול שהיא זכאית לקבל על פיו ולהסכמה לפיה בשלוש השנים הראשונות היא פטורה מתשלום לאם עבור השימוש בשטח, וגם אם כדאיותו הכלכלית מבחינת האם מוטלת בספק, לא ניתן לקבוע שהוא נכרת ונחתם בתנאי עושק ו/או הטעיה. ראשית, עסקינן בהסכם בין אם ובתה ולא בעסקה בין שני זרים; שנית, המחילה על תשלום במשך שלוש השנים הראשונות אינה עומדת בחלל הריק ונובעת מן ההתחייבות שגב' ס. נטלה על עצמה לטעת הכרם ולהקימו בעלות גבוהה מאד תוך נטילת הלוואה שהובטחה במשכנתא לשם כך (עדות גב' ס. – פרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021 עמ' 27, ש' 9-11, ש' 14-19). ממילא, בשים לב למצבה הכלכלי של האם עובר לנטיעת הכרם והקמתו לא היתה לה שום יכולת לעשות כן בעצמה. שהרי היא עצמה מעידה כי בשנת 2009 נקלעו בן זוגה המנוח והיא למצוקה כלכלית גדולה ופנו לעזרת בני המשפחה. אותה עת תפחו חובותיהם ושוכר השטחים החקלאיים מר ... ביקש לסיים ההתקשרות עמם (פרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 עמ' 88-90).

מן המונח לפניי שוכנעתי שבני הזוג ס. הם היחידים מקרב בני המשפחה שהיה בידם להרים אז הכפפה, והם אף עשו כן.

בנוסף, בעדותה הודתה האם, כי היא מקבלת מידי גב' ס. התמורה לה היא זכאית עבור השימוש במקרקעין לטובת הכרם (שם, עמ' 110).

יצוין, כי האם ביקשה להבטיח לעצמה מקורות הכנסה מהמשק והסכם הכרם ממלא אחר אינטרס זה שלה.

גם אם מעבר להכנסה החודשית לא צפויה הייתה היא לזכות בנתח מהרווחים שצפוי היה הכרם להניב (נוכח תנאי ההסכם), אין זאת אומרת בהכרח שהסכמת האם לעסקת הכרם הושגה במרמה או תחת עושק.

זאת ועוד, בל נשכח, כי במועד החתימה על הסכם הכרם איש מקרב בני המשפחה לא צפה את הבאות ומשכך הניסיון לבחון תנאי ההסכם רטרוספקטיבית אינו הוגן ויש לבחנם נכון למועד החתימה עליו ובראי הנסיבות שאפפו גיבושו.  

 

  1. הנה כי כן, לא מצאתי שמצוקת האם, אשר לא נעלמה חלילה מעיניי, אך ברי כי ליוותה ומלווה אותה, לדאבון הלב, משך מרבית שנות חייה הגיעה ערב החתימה על ההסכם לדרגה שהיה בה לשמוט בסיס ההסכמה לעסקה ורצונה להתקשר בה, ולא מצאתי גם שבני הזוג ס. ניצלו מצבה הנפשי ומצוקתה – לא בכך שנטעו בלבה חששות או חרדות נוספים ולא בכך שגררו אותה לעסקה שהיא לא הייתה מעוניינת בה ו/או לא הבינה את טיבה ומהותה.

 

  1. לביסוס טענותיה בעניין עושק ו/או השפעה בלתי הוגנת כעילות לביטול ההסכם תולה האם יהבה גם על התיזה שהוא נעדר היגיון כלכלי.

 

גם את זאת לא מצאתי לקבל, מהנימוקים שיובאו להלן.

 

  1. ראשית, וזהו, לטעמי, לב לבו של העניין, ענייננו, כידוע, בהסכם פנים משפחתי ובעסקה שעיקרה הוא הענקת זכויות במשק ללא תמורה מאם לבתה וחתנה. הענקת מתנות מהורים לילדיהם אינה בבחינת תופעה נדירה. ההיפך הוא הנכון, ועניין לנו בחזון נפרץ. מדובר ביחסים משפחתיים אשר דרגת הקרבה בהם היא הגבוהה ביותר, ואין צורך להכביר מלים בעניין ובהנחת היסוד לפיה יחסים מעין אלה מאופיינים מעצם טיבם ומדרך הטבע באהבה שאינה תלויה בדבר ובאמון שאין להם אח ורע ביחס למערכות יחסים אחרות.

 

  1. כוחם של הדברים יפה שבעתיים עת מדובר בזכויות במשק חקלאי, על אופיין המיוחד ועל הדין הספציפי החל על העברתן, בין בחיים ובין לאחר מיתה, ובתוך כך ההגבלה על העברתן ליותר מאדם אחד (שהולידה בין השאר מוסד "הבן הממשיך" החוסה גם כן תחת דיני המתנה) ושיעור תשלומי החובה החל על עסקה למכירתן. כל זאת מעבר לקשר הסנטימנטלי שיש לבני הרשות כלפי משקיהם, אשר לא אחת נמנים עם דור המייסדים של המושב ומחוברים בעבותות ובכל נימי נפשם לאדמתם בה ספוגים יזע ודמעות (ולדאבון הלב לעיתים גם דם), זיכרונות ואידאולוגיה. 

 

  1. לפיכך, הניסיון לתור בדיעבד אחר ההיגיון הכלכלי שבבסיס העסקה משל הייתה זו עסקה מסחרית-כלכלית גרידא בין שני זרים אינו במקומו.

 

  1. על רקע הדברים הללו אין מקום גם להתייחס לתנאי ההסכם כ"גרועים במיוחד", שהרי בנסיבות המקרה דנא, וכפי שיפורט להלן, לא כך הוא:
  • מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי שוכנעתי, כי חרף מצבה הכלכלי, לא רצתה האם למכור הזכויות במשק לצד שלישי (ראו למשל עדותה בעמ' 103 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 ש' 3-4).
  • מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי שוכנעתי גם, כי היחידים מקרב בני המשפחה, שהיה בכוחם לקחת המשק תחת אחריותם ולנהל ענייניו הם בני הזוג ס. האם עצמה העידה, כי מסירת המשק לבנה ע. לא באה בחשבון, היות שלא היה בנו של בן זוגה השני (אביהם של א., ב וגב' ס.) והוא התנגד לכך (שם, עמ' 103 ש' 8-15) וממילא יש לו כבר משק במושב בערבה; בעדותה מציינת עוד האם בהגינותה, כי יתר ילדיה דאגו לעצמם ולא נותרו סמוך אליה (שם, עמ' 103), וממילא האפשרות של העברת המשק ל-א. לא הייתה רלוונטית (שם, עמ' 104); אין חולק, כי מצבו הבריאותי של ב. אינו מאפשר העברת המשק אליו, מה גם שהאם מתארת נתק ממושך עמו, ואף שהוא מתגורר בסמוך אליה, הם אינם מדברים זה עם זו משך למעלה מ-20 שנה (שם, בעמ' 134 ש' 17-20); א. העיד כי בשנת 1986 עזב סופית את המושב ועבר להתגורר במרכז הארץ (פרוטוקול הדיון מיום 07.10.2021 עמ' 160), תוך שציין עוד בעדותו, כי האם עשתה לאורך חייה טעויות רבות ובהן העדפת בן זוגה המנוח ... ז"ל על פני בניה (שם, עמ' 171-172), ואף הודה, כי לא היה בכוונתו או באפשרותו לרכוש הזכות למגרש ולבנות בית במושב (שם, עמ' 162), וכי האם הייתה זקוקה לסיוע בשנת 2009 אך לא היה באפשרותו להשקיע במשק הסכומים שהיו נחוצים לה להשאת ההכנסות מהמשק ולהיחלץ מן הסבך הכלכלי (שם, עמ' 163 ש' 7-13). יוער, כי גרסתו בעניין המיזם שלו לנטיעת כרם זיתים במשק (שם, עמ' 165) לא נמצאה מהימנה עליי, ומכל מקום גם אם הועלה רעיון כזה על ידו, היה הוא בלתי מעשי ובלתי ריאלי.
  • שוכנעתי, כי בתקופה שקדמה לחתימה על ההסכם איש מקרב בני המשפחה זולת בני הזוג ס. לא נרתם לסייע בניהול ענייני המשק ובהשאת גובה ההכנסות ממנו (כעולה מעדות גב' ס., שנמצאה מהימנה עליי – עמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021 ש' 13-18). בעדותה אישרה האם, כי בתקופה האמורה שרר נתק בינה ובין יתר ילדיה אשר בחרו להתרחק ממנה (פרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 עמ' 92).
  • כן שוכנעתי, כי בני הזוג ס. ניהלו ענייני המשק ובעיקר השכרת השטחים ו/או המבנים בצורה נאותה, ישרה והתנהלו בעניין זה אל מול האם בשקיפות (עמ' 67 ש' 4-6 לפרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021); כי עד פרוץ הסכסוך בינם ובין האם לא היו לה טענות כלשהן כנגדם (ראו למשל: עדות עו"ד י. בעמ' 78 ש' 6-11 ובעמ' 80 ש' 4-5 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021) ולא הוכח שנטילת הטיפול בעניינים הללו מידיהם ע"י האם השיאה רווחים גבוהים יותר - ראו: עדות מר נ. פרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021 עמ' 7 ש' 8-12, עמ' 13; עדות גב' ס. שם, עמ' 23, 24, 41, 42; ועדות מר ס. שם, עמ' 45-55 שנמצאו מהימנות עליי.

כן שוכנעתי, כי בני הזוג ס. שיפצו על חשבונם הקרוואן שבשטח המשק (הן מן הראיות החפציות שהוצגו על ידם ומעדות האם שאישרה זאת – עמ' 126-127 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021), המושכר לצדדים שלישיים ודמי השכירות מועברים לידי האם. עוד יובהר, כי לא שוכנעתי שהשיפוץ היה על דעת מר ס. בלבד וגרם נזק כלשהו לאם.

  • גם לגופו של עניין הרי אין המדובר במתנה גרידא, כפי שניתן למצוא במקרים אחרים בהם מועברות זכויות במשק חקלאי בימי חייהם של ההורים-בני הרשות: בני הזוג ס. התחייבו לפעול לפיצול המגרש מן המשק תוך נשיאה במלוא העלויות הכרוכות בכך, שאינן מבוטלות, ויתרת הזכויות במשק (לאחר הפיצול) הוענקו להם, כשהמגרש בשטח 700 מ"ר יהא בבעלות האם ולה ולבן זוגה המנוח, שהיה אז בין החיים, ניתנה זכות מגורים עד אחרית ימיהם; הם גם התחייבו ליתן ל- ב. זכות מגורים במשק עד אחרית ימיו; בנוסף הם התחייבו לא לבצע דיספוזיציה בזכויות במשק כל עוד האם בין החיים, אלא אם ניתנה הסכמתה לכך מראש ובכתב; כן התחייבו הם, ככל שיפסקו ההכנסות מהמשק ו/או יפחתו ולא יהא די בהכנסות האם כדי לממן צרכיה, להשלים הסכומים הדרושים לשם כך, לרבות במקרה בו תזדקק לטיפול ולעזרה סיעודית.

ניכר, אפוא, כי ההסכם מבטא מפגש הרצונות בין הצדדים עת האם ביקשה להבטיח לעצמה בטחון כלכלי, הכולל גם זכויות בביתה (מסוג חכירה), מחיה בכבוד עד אחרית ימיה וקורת גג לבנה ב. נוכח נסיבותיו האישיות והותרת השליטה בזכויות במשק בידיה, ואילו בני הזוג ס., המתגוררים במושב, השתקעו בו (ובמועד החתימה על ההסכם כבר התגוררו בו למעלה מעשור וחצי), ונטעו בו כרם בעלות גבוהה, וברי כי להם הזיקה החזקה ביותר למשק ביחס ליתר ילדי האם אליו ביקשו, מסתמא, לקבל יתרת הזכויות במשק.

 

  1. טרם חתימת פרק זה של פסק הדין יצוין עוד, כי האם בהגינותה העידה, למעשה, שלא נפלו פגמים ברצון בעת עריכת ההסכם, אלא תוצאת המהלך על פיה בת אחת מקבלת הזכויות במשק ואילו שלושת בניה האחרים אינם מקבלים כביכול מאום, אינה נוחה לה (עמ' 97 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021). יצוין, כי לאמירה זו משקל רב בעיניי, והיא מתווספת ליתר הראיות והעובדות באשר נותחו לעיל.

 

  1. משכך, כאמור, לא מצאתי שתנאי העסקה גרועים וודאי לא במיוחד ומלמדים על עושק ו/או השפעה בלתי הוגנת כלפי האם. ההיפך הוא הנכון: בראי כלל הנסיבות ניתן לומר שהעסקה משקפת פתרון שהוא בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר".

אשר על כן, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על ביטול ההסכם מחמת פגמים ברצון.

 

טיבה של המתנה נושא ההסכם 

 

  1. ראשית ובטרם נדון בשאלה האם מתנה מותנית או שמא מתנה בחיוב לפנינו מצאתי להבהיר, כי אין ממש בטענת האם לפיה העסקה שבלב דיוננו בטלה מדעיקרא משהיא מנוגדת להוראת סעיף 8 (ב) לחוק הירושה.

 

  1. איני רואה טעם להכביר מלים בדבר, ולו מן הטעם הברור והפשוט, כי המתנה נושא דיוננו הוקנתה בימי חיי האם וברי, כי זו הייתה כוונת הצדדים, לראיה, בין היתר, חתימתם על מסמכי העברת זכויות בד בבד עם החתימה על ההסכם. גם אם בהסכם שולבו תניות המקנות לאם זכות "וטו" בנוגע לאפשרות של ביצוע דיספוזיציה בזכויות במשק כל עוד היא בין החיים, אין בכך כדי לשנות מהותה וטיבה של העסקה כעסקת מתנה בחיים ואין המדובר בהקנייה שלאחר המוות.

 

לפיכך, טענת האם בעניין זה נדחית.

 

  1. על מנת להכריע בשאלת טיבה של המתנה – האם מותנית היא או שמא מתנה שחיוב בצדה, עלינו לפנות לכללים הקבועים בדין בסוגיית פרשנות חוזה, דהיינו לבחון כוונת הצדדים ואומד דעתם כשם שהם משתקפים מתוך הנסיבות, עת בראש ובראשונה יש לפנות ללשון ההסכם, וככל שאין היא מספקת, עלינו לפנות לנסיבות החיצוניות האופפות המקרה שלפנינו.

 

  1. פרופ' י. ויסמן בספרו דיני קניין – בעלות ושיתוף, חלק ב' בעמ' 106 מבהיר, כי "ההבחנה בין שני המצבים... תיעשה על פי כוונת הצדדים ויש להניח על כן כי לא תמיד תהא קלה ליישום. במקרים של ספק יעדיף בית המשפט את הפירוש לפיו הענקת הנכס הייתה מלווה בחיוב, על פני פירוש שלפיו הוענק הנכס בכפיפות לתנאי מפסיק" (ההדגשה אינה במקור – פ.ג.כ).

 

צא ולמד,  כי ראוי להעדיף את הפירוש המקיים את המתנה על פני זה המבטלה  (ע"א 36/86 מני ואח' נ' מני, פ"ד מא(1)248, 251) ופסק דינו של כב' השופט ויצמן ב- תמ"ש (כ"ס) 9960/06 א.מ. נ' ב. מ. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

  1. במקרה דנא התשובה לטעמי די פשוטה, ומלשון ההסכם עולה בבירור, כי עסקינן במתנה בחיוב. מסקנה זו מתבקשת גם מניתוח נסיבות המקרה שלפנינו אשר פורטו לעיל ואף מלשון ההסכם, שאינה משתמעת לשתי פנים.

 

  1. כפי שהובהר לעיל האינטרסים של הצדדים ובעיקר של האם, מעניקת המתנה ברורים, והם אף משתקפים מלשון ההסכם. המתנה אינה מותנית בשום תנאי שהוא. כך למשל נוסח ה- "הואיל" הרביעי בהסכם: "והאם מבקשת עוד בחייה להעביר את מלוא הזכויות ביתרת המשק לביתה ... עתליה, ת.ז.... ובעלה ...., ת.ז.... ובחלקים שווים וכן להמשיך לפעול, ביחד עם הבנים (בני הזוג ס. כהגדרתם בהסכם – פ.ג.כ), להיוון הזכויות בבית וחתימת חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל בקשר לבית ורישום יתרת המשק על שמם של הבנים."

 

וה"הואיל" התשיעי: "והצדדים מסכימים בזאת כי על אף העברת הזכויות ביתרת המשק על שם הבנים במינהל מקרקעי ישראל, האם תמשיך להיות זכאית להתגורר בבית המגורים הנמצא בתחומי המשק, וזכויות החזקה שלה במשק לא תיפגענה עד לאריכות ימיה".

 

  1. עינינו הרואות, כי כוונת הצדדים הייתה ביצוע מיידי של העברת הזכויות במשק לבני הזוג ס. מבלי לגרוע מן ההתחייבויות שהם נטלו על עצמם במסגרת ההסכם לפעול לפיצול המגרש על חשבונם תוך היוון זכויות האם בבית והמשך מגוריה בו יחד עם בן זוגה המנוח ... ז"ל באין מפריע עד אריכות ימיהם.

כן הצהירו בני הזוג ס., כי ידוע להם ש-ב. מתגורר בבית האם וכי ניתנה לו על ידה זכות אישית להמשיך להתגורר בו עד אחרית ימיו (ראו סעיפים 3.2 ו-3.3 להסכם).

האם מצדה הצהירה, כי בד בבד עם חתימת ההסכם היא מעבירה לבני הזוג ס. את מלוא הזכויות במשק ללא תמורה והתחייבה לשתף עמם פעולה לצורך השלמת הליך הפיצול של המגרש, הקצאת הבית ורישום יתרת הזכויות במשק על שמם (ראו סעיף 2.2 להסכם). 

 

  1. בני הזוג ס. אינם מתכחשים להתחייבויותיהם האמורות, ואף לא להתחייבויות שנטלו על עצמם כמפורט בסעיפים 4.1, 4.3-4.5 להסכם ובתוך כך נשיאה במלוא עלויות ההחזקה של יתרת הזכויות במשק, במלוא עלויות הפיצול והיוון הזכויות בבית והשלמת מימון צרכי האם ככל שלא תהיינה הכנסות מהשכרת השטחים ו/או המבנים במשק ולא יהיה די בהכנסותיה לשם כך (ראו למשל עדות גב' ס. בעמ' 34 ש' 9-11 לפרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021).

 

  1. הם גם אינם מתכחשים לזכות האם לקבל לידיה ההכנסות מהשכרת השטחים והתשלום לו היא זכאית מכוח הסכם הכרם עד אריכות ימיה, כמעוגן בסעיף 5.1 להסכם. מן הראיות שהובאו לפניי עולה, כי בפועל ההכנסות אכן מגיעות לידי האם (כעולה מחקירתה הנגדית של האם – עמ' 130 ש' 13-14 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021).

 

  1. מצאתי לקבל גרסת בני הזוג ס. בכל הנוגע למניעים שהובילו את האם להתקשר עמם בהסכם, משהיא עולה בקנה אחד עם כלל הנסיבות, עם השכל הישר ועם התשתית הראייתית שהונחה לפניי והתרשמותי מן העדויות שנשמעו לפניי: ההסכם נחתם, כזכור, בהיות בן זוגה של האם ... ז"ל בחיים; ילדיו משכו ידם מן הטיפול בו ומלוא הנטל הוטל על כתפיה; האם חששה בעיקר משני תרחישים אפשריים: האחד, לפיו היא תלך לעולמה לפני בן זוגה ואז ילדיו ינסו לתבוע לעצמם זכויות במשק, והשני שגורלה יהא דומה לשלו וככל שמצבה הבריאותי והתפקודי יתדרדר היא תמצא עצמה נעדרת מקורות למימון הוצאותיה ונעדרת מעטפת תמיכה וטיפול.

 

  1. מעיון בהסכם עולה בבירור, כי העסקה המעוגנת בו מספקת מענה לאינטרסים של האם ונועדה לאיין, ולמצער להפיג חששותיה מפני התרחישים האמורים.

 

  1. יודגש, כי חרף ניסיון האם להציג בני הזוג ס. ככפויי טובה, שהשיבו לה רעה תחת טובה ואינם מקיימים חובתם המוסרית והתחייבויותיהם מכח ההסכם (שהיא רואה בהם תנאי מפסיק), לשון ההסכם מלמדת אחרת. בעניין זה די אם נפנה מבטנו לעבר סעיפים 4.4 ו-4.5 להסכם אשר לשונם בהירה וברורה, על פיה נטלו בני הזוג ס. על עצמם התחייבויות הנוגעות במישרין לרווחת האם (נוסף על אלו הקשורות בטיפול בפיצול המגרש ובהיוון זכויות האם בבית ונשיאה בהוצאות ההחזקה השוטפות של המשק) רק במקרה בו לא תהיינה לה הכנסות מהשכרת מבנים במשק ו/או חלקים ממנו ו/או במקרה בו היא תזדקק לעזרה סיעודית ולא יהא במקורותיה הכספיים כדי לכסות מלוא העלויות הכרוכות בכך, דהיינו, ככל שאיזה משני התרחישים הללו אינו מתקיים, בני הזוג ס. אינם אמורים לשאת בתשלום כלשהו לאם ו/או עבורה (להוציא התשלום מכוח הסכם הכרם שאינו קשור לענייננו).

 

  1. אין לקבל, אפוא, הניסיון לקרוא לתוך ההסכם תניות שאינן מצויות בו או ליתן לו פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו ועם הלוך הרוח שליווה את הצדדים בעת גיבושו. וודאי שאין לקבל הניסיון לשוות לו בדיעבד מראה ואופי אחרים מאלה שעמם בא אל העולם אך משום שחלוף הזמן והשתלשלות העניינים פוגגו איזה מן החששות של האם עובר לעריכת ההסכם והסירו העננה שריחפה אז מעל ראשה.

 

  1. המסקנה המתבקשת היא, אפוא, כי לפנינו מתנה בחיוב ולא מתנה המותנית בתנאי מפסיק.

 

האם הקניית המתנה הושלמה או שמא עניין לנו בהתחייבות ליתן מתנה בלבד  

 

  1. אין חולק כי, הזכויות במשק רשומות עדיין על שם האם וכי טרם הועברו על שם בני הזוג ס.

 

  1. עם זאת, לא מצאתי שיש בעובדה זו כדי להוביל למסקנה שהקניית המתנה לא הושלמה.

 

  1. כפי שיפורט להלן, בנסיבות המקרה דנא באתי למסקנה שונה, ולטעמי הקניית המתנה הושלמה בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק המתנה .

 

  1. ראשית, עסקינן בזכויות אובליגטוריות של בר רשות ולא בזכות במקרקעין, ומשכך אין בהשלמת רישום הזכויות על שם בני הזוג ס. ברמ"י תנאי להשלמת הקנייתה של המתנה.

 

  1. לית מאן דפליג, כי בהתאם להוראת סעיף 19 (ב) להסכם המשבצת החל על משבצת הקרקע של מושב לכיש, נדרש אישור של רמ"י לעסקה.

 

  1. במקרה דנא, בד בבד עם החתימה על ההסכם, חתמו הצדדים על מסמכים שונים הנדרשים לצורך העברת הזכויות, ובתוך כך תצהירי העברה ללא תמורה וייפוי כוח בלתי חוזר שניתן ע"י האם לעו"ד י. להעברת הזכויות. העסקה אף דווחה לרשות המסים ובני הזוג ס. שילמו מס רכישה בגינה. בני הזוג ס. אף התקבלו כחברים באגודה השיתופית ונרשם לטובתם משכון על הזכויות במשק.

 

  1. עולה מכתב ההגנה של רמ"י, כי בחודש אפריל 2015 פנה עו"ד י. אל הרשות בבקשה לפיצול המגרש עליו בנוי בית האם מן המשק ומכאן החלה התכתבות עניפה בינו ובין הרשות. בחודש פברואר 2016 הודיעה הרשות לעו"ד י. על הסכמתה לצירוף המשק לפיילוט המבוצע על ידה לצורך יישום החלטה 1399 של מועצת מקרקעי ישראל (שעניינה פיצול מגרש מנחלה). לשם כך נדרש הוא להודיע, בשם הצדדים, המסלול בו הם בוחרים לביצוע הפיצול ולהמציא מסמכים שונים.

 

  1. מאז, כידוע, סטו העניינים ממסלולם, ובשל חילוקי הדעות בין הצדדים, לא הושלם המהלך ברמ"י.

 

  1. בע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי, פ"ד נד(4)385 נקבע ע"י בית המשפט העליון (מפי כב' השופט י' אנגלרד), גם כן בנוגע לזכויות במשק חקלאי (אם כי בהקשר אחר של מינוי בן ממשיך), כי מסירת מסמך לידי מקבל המתנה, המזכה אותו לקבל הזכות מאת צד שלישי, היא דרך ההקניה במובן סעיף 6 לחוק המתנה, ומשנמסרו לידי הבן המסמכים הדרושים, גם אם הגוף המיישב (הסוכנות היהודית) טרם רשם המינוי בספריו היות שמקבל הזכות לא המציא מסמכים שונים שנדרשו על ידו, יש לראות בכך מתנה שהקנייתה הושלמה.

 

  1. ניתן להקיש מכך גם למקרה שלפנינו. כאמור, אין חולק, כי בהתאם לסעיף 19 (ב) להסכם המשבצת הדו צדי החל על משבצת הקרקע של מושב ..., טעונה העברת הזכויות במשק מהאם לבני הזוג ס. אישור של רמ"י.

 

  1. כאמור, רמ"י אישרה צירוף המשק לפיילוט שהונהג על ידה לשם פיצול המגרש, והתנתה רישום הזכויות ע"ש בני הזוג ס. בהשלמת הליך הפיצול ובהסרת השימושים החורגים (כבכל מקרה אחר בו מתבקשת העברת זכויות במשק).

 

  1. משהאם סירבה משלב זה ואילך לשתף פעולה, חרף התחייבותה לעשות כן בהסכם (בסעיף 2.2), לא ניתן היה להמשיך בתהליך הפיצול והעברת הזכויות.

 

  1. נהיר, אפוא, כי משניתן אישור רמ"י (בכתב) למהלך שביקשו הצדדים לבצע – העברת יתרת הזכויות במשק לבני הזוג ס. בהתאם להסכם, והמניעה להוצאתו מן הכוח אל הפועל והשלמתו נבעה מן האם, אין היא יכולה להיבנות מכך ולטעון כי הקנית המתנה לא הושלמה ועניין לנו בהתחייבות ליתן מתנה אשר נתונה לה הזכות לחזור בה ממנה.

 

  1. התנהגות זו של האם עולה כדי הפרה של חובת תום הלב המוטלת עליה מכוח סעיף 39 לחוק החוזים.

 

  1. למעלה מן הצורך יאמר, כי גם לו הייתה מתקבלת המסקנה שעניין לנו בהתחייבות ליתן מתנה ולא במתנה שהקנייתה הושלמה, לא מצאתי, שבנסיבות המקרה דנא רשאית האם לחזור בה מהתחייבותה, מן הטעמים שיובאו להלן:

 

  • אין חולק, כי בד בבד עם החתימה על ההסכם חתמה האם על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות ביתרת המשק לבני הזוג ס.. בפסיקה ניתן לזהות דעות שונות בהתייחס לשאלה האם יש במתן ייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור מצד המתחייב ליתן מתנה על הזכות לחזור בו ממנה (ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2)477; ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי, פ"ד מה(5)410). יש, אפוא, רגליים לטענה, כי במקרה דנא, על רקע נסיבותיו כמפורט לעיל וגם בשים לב לחלוף הזמן מאז נחתם ההסכם ועד לחזרת האם בה (למעלה משלוש שנים), ויתרה האם על זכותה לחזור בה מהענקת המתנה. לצד זאת, יתכן שהיא לא חתמה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר מתוך כוונה לוותר על הזכות האמורה. אף על פי כן, בנסיבות שלפנינו האפשרות המסתברת יותר, לטעמי, היא שהאם ויתרה על הזכות לחזור בה מהענקת המתנה.
  • גם אם נניח, שהאם לא ויתרה על זכותה לחזור בה מהענקת המתנה, מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי לא מצאתי שהתנהגות בני הזוג ס. כלפי האם הייתה מחפירה, ולמצער לא באופן המקנה לה הזכות לחזור בה מן המתנה. אמנם מאז שנת 2016 קיים נתק בין הצדדים, אך שוכנעתי כי הולדתו במחלוקת שפרצה ביניהם עקב הדרישה להסדרת השימושים החורגים במשק וסירוב האם לעמוד בדרישות רמ"י לשם קידום עסקת המתנה והשלמת הרישום. מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי עולה עוד, כי גם כאשר האם ביקשה מעו"ד י. לחדול מהמשך הטיפול בעסקה לא נאמרו על ידה דברים שליליים על גב' ס. (פרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 עמ' 80 ש' 4-5); האם אישרה בחקירתה הנגדית, כי קיבלה מידי בני הזוג ס. סיוע במישורים שונים (שם, עמ' 127-130); היא גם אישרה שמר ס. סייע בשיפוץ ביתה ועל אף שבנה א. הוא קבלן גבס הוא לא סייע בכך (שם, עמ' 128-129); עת נשאלה על הסיוע שקיבלה מגב' ס. לאחר שמעדה ונפגעה בגבה התחמקה ממתן תשובה (שם, עמ' 131); היא אף הודתה שמאז פרוץ הוויכוח בינה ובין גב' ס., היא סירבה להתפייס עמה ולא ניסתה ליצור קשר עם נכדיה, ילדי בני הזוג ס. (שם, עמ' 133 ש' 5-10); היא הודתה גם שבעת שהייתה מאושפזת בבית חולים גב' ס. ובתה הגיעו לבקרה (שם, עמ' 133); ואישרה גם כי גב' ס. לא לקחה ממנה כספים (שם, עמ' 134 ש' 23- עמ' 135 ש' 1).

מעדות גב' ס., שנמצאה מהימנה עליי עולה, כי האם לא אפשרה לה להתקרב אליה וליישב המחלוקת שהתעוררה בעניין הסדרת השימושים החורגים (עמ' 45-46 לפרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021).

גם מעדות מר ס. שנמצאה מהימנה עליי עולה, כי האם התנגדה להסדרת השימושים החורגים, ולא אפשרה לבני הזוג ס. להפיג החששות שקיננו בקרבה מפני גריעת הכנסות כתוצאה מהסדרת החריגות (שם, עמ' 69); וניתן גם ללמוד  על הניסיונות  שנעשו מצד בני הזוג ס. להתקרב אל האם ונדחו על ידה.

 

גם אם ניתן להבין ללב האם, אשר חשה פגועה מבני הזוג ס. עקב התהום העמוקה שנפערה בינה ובינם בעקבות המחלוקת שפרצה ביניהם בשנת 2016, בפרט נוכח פרוץ נגיף הקורונה בשנת 2020 אשר העצים את תחושת הבדידות וחוסר האונים שככל הנראה פקדו אותה, לא מצאתי לגלגל האחריות לכך לפתחם.

 

כידוע, הנטל להוכיח התנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה מוטל על נותן המתנה ועל בית המשפט לבדוק האם ההתנהגות המחפירה לא נגרמה כתוצאה מהתנהגותו של הנותן עצמו.

עוד ידוע, כי לא כל התערערות במערכת היחסים שבין הנותן למקבל תוכר בהכרח כהתנהגות בלתי ראויה מצד המקבל [תמ"ש (ראש"צ) 27760/05 י.ש. נ' י.י., פורסם במאגרים האלקטרוניים].

 

אכן, מן הראיות שהובאו לפניי מצטיירת תמונה עצובה של מערכת יחסים בין אם ובתה וחתנה שהייתה טובה ומיטיבה עבור שני הצדדים, אך נעכרה בלא סיבה של ממש ולכל היותר מחמת ליקוי בתקשורת ביניהן. מצאתי טעם בדברי עו"ד י. בעדותו לפניי, עת ציין, כי ככל הנראה מחמת גילה של האם העצימה היא המחלוקת בין הצדדים סביב הצורך בהסדרת השימושים החורגים והוציאה אותה מפרופורציה (עמ' 80 ש' 20-24 – עמ' 81 ש' 1-2). יתכן אמנם שהיה על בני הזוג ס. להתעקש יותר וחרף הכתף הקרה שהופנתה אליהם מצד האם ודחיית ניסיונותיהם להתקרב אליה ולפייסה, להמשיך ולחזר אחריה ולו מפאת גילה המתקדם, מסכת חייה ומצבה האישי והציווי האלוהי משחר ההיסטוריה לכיבוד ההורים, ברם עם זאת, לא מצאתי שעלה בידה להרים הנטל המוטל עליה להוכיח שהתנהגותם כלפיה הייתה מחפירה, וודאי לא בשים לב להתנהגותה שלה כלפיהם, וכי יש בה כדי ליתן בידה הזכות לחזור בה מן המתנה.           

 

  • בנוסף, לא מצאתי כי חלה הרעה במצבה הכלכלי של האם מאז נחתם ההסכם.

 

האם ההסכם בוטל ע"י האם כדין והאם היתה הסכמה מפורשת או מכללא של בני הזוג ס. לביטולו    

  1. מן הראיות שהובאו לפניי באתי לכלל מסקנה, כי לא הייתה לאם עילה לביטול ההסכם, משבני הזוג ס. לא הפרו אותו, וודאי לא הפרה יסודית.

 

  1. האפשרות המסתברת יותר היא, שחלוף הזמן, שינוי הנסיבות ומעורבותם של בניה, בפרט א. והשפעתם עליה, הובילו אותה לחזור בה מן ההסכם כך שניסיונה לבטלו, בהעדר עילה לעשות כן, הפך למעשה חרב פיפיות ומציב אותה בעמדת המפרה.

 

  1. כאמור, האינטרסים של האם, אשר עמדו בבסיס ההתקשרות עם בני הזוג ס. בהסכם היו הגנה על הזכויות במשק מפני ילדיו של בן זוגה המנוח ... ז"ל במקרה בו היא תלך לעולמה לפניו, הותרתו בידי בני המשפחה תוך הבטחה שהוא ינוהל כדבעי ו- ווידוא כי הוא יניב הכנסות באמצעותן תוכל לקיים עצמה בכבוד בערוב ימיה וככל שלא יהא די בהן, ישלימו מימון צרכיה בני הזוג ס., וכן הותרת הזכויות בבית מגוריה בידה ובבעלותה כך שתוכל לנהוג בהן מנהג בעלים ובתוך כך גם לוודא כי יובטח מקום מגורים ל-ב. עד אחרית ימיו.

 

בהקשר זה יוסף, כי הבן א. בהגינותו העיד, שהאם חששה מפני ניהול ענייני המשק בגפה והייתה זקוקה לליווי ולתמיכה בעניין (פרוטוקול הדיון מיום 07.10.2021 עמ' 169).

 

  1. כזכור, ההסכם נחתם בשנת 2013 בעוד ... ז"ל היה בין החיים. בשנת 2015 הוא הלך לעולמו, לפניה, והוסר החשש של האם מפני השתלטות ילדיו על המשק ועמו גם החשש מפני ההתמודדות עם הנשיאה בעלויות הטיפול ב- ... ז"ל.

 

  1. מערך השיקולים והחששות של האם בשנת 2016 היה שונה, אפוא, מזה שהיה לה בשנת 2013 ובשנים שקדמו לה (לפחות מאז שנת 2009 עת הקשיים הכלכליים הלכו והחריפו).

 

  1. מן המונח לפניי עולה, כי הבנים ע. ו-א. לא היו מודעים להסכם, ודבר קיומו נודע להם מפי האם רק לאחר שבני הזוג ס. התקבלו כחברים באגודה (עדות האם בעמ' 117 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021; עדות גב' ס. שאישרה כי אין קשר בינה ובין אחיה ע. ו-א. – עמ' 37 ש' 15-55 ו-עמ' 38 ש' 1-7 לפרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021 וכי לא שוחחה עמם אודות ההסכם, היות שהאם אמורה הייתה לעשות כן – שם, בעמ' 37 ש' 4-11; ועדות מר ס. לפיה האם לקחה על עצמה להודיע ליתר ילדיה אודות ההסכם – שם, עמ' 63 ש' 17-21).

 

  1. האם העידה, כי המכתב שנשלח על ידה למושב לביטול ייפוי הכוח שניתן על ידה לבני הזוג ס. לניהול ענייני המשק הודפס ע"י נכדה – בנו של א. (עמ' 135 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021) וכי חברו של הנכד, עו"ד במקצועו ניסח עבורו המכתב שצורף כנספח 31 לתצהיר הגב' ס. והופנה לעו"ד י., הנושא כותרת "ביטול המתנה".

 

  1. מעדות א. עולה, כי לאחר שנודע לו על ההסכם הוא ניתק קשר עם גב' ס. (פרוטוקול הדיון מיום 07.10.2021 עמ' 169).

 

  1. עוד עולה מן המונח לפניי, כי ננקטו מהלכים אקטיביים מצד א. בניסיון לבטל ההסכם (נספחים 33 ו-34 לתצהיר העדות הראשית של גב' ס.). לא מן הנמנע, אפוא, ש-א. היה הרוח החיה מאחורי התנגדותה העיקשת של האם לפעול בהתאם להסכם ועמידתה על ביטולו.

 

  1. בהגינותה אישרה האם, כי היא מעוניינת לבטל ההסכם בגלל כעסה על בני הזוג ס. ומשום שלא התנצלו בפניה (פרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021 עמ' 136).

 

  1. מבחינת המסד העובדתי, ניתן להסביר, אפוא, השינוי בגישת האם ובעמדתה על רקע האירועים שהתרחשו על רצף הזמן: כאמור, אין חולק כי מעת החתימה על ההסכם ועד שנת 2016, משך למעלה משלוש שנים לא נטענו ע"י האם שום טענות כנגד תקפו של ההסכם. משנתקבלה תשובת רמ"י בידי עו"ד י., לפיה, בין השאר, התנאי לקידום העסקה והעברת הזכויות היה הסדרת השימושים החורגים, התעוררה מחלוקת בין הצדדים. מן הראיות שנשמעו לפניי שוכנעתי, כי אכן עניין זה הוצא מפרופורציה ככל הנראה מחמת אי הבנה, ליקויים בתקשורת, דינמיקת היחסים הפנים משפחתיים וחששות האם, ונבאר:

 

  • מעדות גב' ס. שנמצאה מהימנה עליי שוכנעתי, כי הצורך בהסדרת השימושים החורגים היה ידוע לאם, אם כי לא ברור מדוע עניין זה לא מצא ביטוי בהסכם (עמ' 43 לפרוטוקול הדיון מיום 22.02.2021).
  • גם מעדות מר ס. עולה, שהאם התנגדה להסדרת השימושים החורגים (שם, עמ' 68, ש' 13-20); וכי קיומם של השימושים החורגים ידוע היה לשני הצדדים כבר בשנת 2007 עם עריכת התכנית לפיצול המגרש (שם, עמ' 69, ש' 16-18); עוד עולה ממנה, כי אין המדובר בחריגות משמעותיות שהסדרתן מורכבת, וכי יכול שישנו עניין נקודתי בלבד הטעון הסדרה (שם, עמ' 70).
  • האם התחמקה ממתן תשובות בעניין המודעות שלה לקיום השימושים החורגים במשק (עמ' 123 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021), אם כי הודתה שאחת החריגות הוסדרה בעצם הסבת מקום מגורי העובדים הזרים למחסן (שם, עמ' 124), והודתה גם, כי סירבה לפנות את מחסן הקירור והקרוואן בהתאם לדרישת רמ"י (שם, עמ' 124-125).
  • מן העדויות שנשמעו לפניי עולה אפוא, בבירור, כי התנגדות האם להסדרת השימושים החורגים נבעה מחששותיה מפני אובדן הכנסה ונראה, כי לו היה מובטח לה תשלום תחת זה שיגרע, ככל שיגרע כתוצאה מפינוי איזה מן המבנים המניבים הכנסה, הדברים היו מתפתחים אחרת.

 

  1. בד בבד עם זאת, כאמור, בשל שינוי הנסיבות, הוסרה עננת החששות שריחפה מעל ראש האם, הוצאת ההסכם מן הכוח אל הפועל הייתה כרוכה בפינוי חלק מן המבנים שזכתה להתנגדות מצד האם נוכח משמעותו הכלכלית מבחינתה, ובניה נתנו לה רוח גבית, שלא לומר עודדו אותה לבטל את ההסכם משחשו מופלים לרעה – תופעה מוכרת וידועה בכגון דא (בשים לב להוראות הדין ולאפשרות העומדת בפני בני רשות במשק חקלאי להעברת זכויותיהם בו רק לאחד מילדיהם).

 

  1. יצוין עוד, כי חרף טענות האם בדבר הפרת ההסכם ע"י בני הזוג ס. ואף שלטענתה פנתה לקבלת ייעוץ משפטי כבר בשנת 2016 (עמ' 139 לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2021), לא הייתה פניה מצדה לבית המשפט אלא לאחר שהוגשה תביעת בני הזוג ס. כנגדה.

 

  1. האפשרות המסתברת יותר היא, אפוא, כי שבקשת האם לביטול ההסכם היא תולדה של האירועים החיצוניים כמפורט לעיל ולא הפרתו היסודית ע"י בני הזוג ס.

 

  1. לא נעלם מעיניי, כמובן, שבני הזוג ס. אינם נושאים בהוצאות השוטפות הכרוכות בהחזקת יתרת המשק והפעלתו השוטפת (בהתאם לסעיף 4.1 בהסכם). עם זאת, אין המדובר בגחמה שלהם או בצעד חד צדדי, אלא כתוצאה מהודעת האם מיום 14.10.2016 להנהלת המושב על ביטול ייפוי הכוח שניתן על ידה לבני הזוג ס. לטיפול בניהול השוטף של המשק (נספח 14 לתצהיר העדות הראשית של האם).

 

  1. בני הזוג ס. אף השיבו לאם בכתב ביום 26.11.2016 (נספח 15 לתצהיר העדות הראשית של האם), כי העתק ההודעה שנשלחה על ידה להנהלת המושב התקבל בידם, וכי הם מצטערים על ההחלטה, אך מכבדים אותה.

 

  1. בטיעוניה מבקשת האם לראות בתגובת בני הזוג ס. הסכמה לביטול ההסכם, וזוקפת לחובתם העובדה שלא צירפו (לשיטתה במכוון) מסמך זה לכתבי בי הדין שלהם.

 

  1. אכן, יש טעם לפגם באי הצגת המסמך ע"י בני הזוג ס., אך לא מצאתי כי מדובר בהסכמה מצדם לביטול ההסכם.

 

  1. כידוע, עסקת המתנה נושא ההסכם מורכבת ולה נדבכים מספר. יצוין, כי ייפוי הכוח ניתן לבני הזוג ס. ע"י האם לטיפול בענייניו השוטפים של המשק בשנת 2012, טרם החתימה על ההסכם.

 

  1. לב לבו של ההסכם הוא פיצול המגרש מן המשק והעברת יתרת הזכויות בו לבני הזוג ס. אשר התחייבו מצדם להמשיך להפעילו ולהעביר לידי האם ההכנסות המופקות ממנו.

 

  1. אין מקום, אפוא, לקבוע, כי ביטול ייפוי הכוח שתכליתו ספציפית דינו כדין ביטול ההסכם שתכליתו אחרת ושונה.

 

  1. משהאם חדלה לשתף פעולה וסירבה לחתום על המסמכים הדרושים לצורך הוצאת ההסכם מן הכוח אל הפועל והשלמת הטיפול מול רמ"י בכל הקשור בפיצול המגרש, בהיוון הזכויות בבית ובהעברת הזכויות מנעה היא קיומו של ההסכם, הפרה חובת תום הלב המוטלת עליה ולמעשה הפרה את ההסכם.

 

  1. לפיכך, מנועה ומושתקת היא מלטעון, כי בני הזוג ס. הפרו ההסכם ומשכך זכאית היא לבטלו.

 

  1. מן הראוי לציין כי לעומת תרופת הביטול זוכה תרופת האכיפה במשפט הישראלי לתמיכה ברורה וחד משמעית, כעולה בראש ובראשונה מסעיפים 2 ו-3 לחוק חוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") במסגרתם הועלתה האכיפה למעמד של זכות שבדין, והוצבה כתרופה הראשונה מבין אלו שנקבעו ע"י המחוקק. גם בפסיקה התבסס מעמדה של תרופת האכיפה כראשונה וכעיקרית הניתנת במקרים של הפרת חוזה (ראו למשל: ע"א 91/75 פרץ נ' ביטון, פ"ד ל(1)367, 373; ע"א 48/81 פומרנץ נ' ק.ד.ש. בנין והשקעות בע"מ, פ"ד לח(2)813, 817; ע"א 3023/91 ינאי נ' יחיא, פ"ד מז(4)773, 778 ועוד רבים).

 

כפי שמציינת פרופ' שלו בספרה הנ"ל, תפישת החוזה כמעניק זכות לאכיפתו בעין לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם הגישה הכלכלית של המשפט ועקרונותיה (אשר אחד היסודיים שבהם הוא תועלתנות), אך היא לא הרתיעה את בית המשפט העליון מלשוב ולבסס את מעמדה של האכיפה כתרופה ראשונה במעלה מבין התרופות, תוך שהוא שב ומדגיש בפסיקותיו מעמדו הרם של הערך של קיום חוזים (ראו למשל: ד"נ 20/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה, פ"ד מב(1)221, 237, 278-279).

 

  1. לצד זאת יש לזכור, כי בסעיף 3 סיפא לחוק התרופות נקבע, כי זכות הנפגע לאכיפה של החוזה כפופה לארבעה סייגים.

 

הסייג הרחב ביותר הוא סייג הצדק, הקבוע בס"ק 3(4) לחוק התרופות, והוא שולל את הזכות לאכיפה כאשר היא "בלתי צודקת בנסיבות העניין".

 

מבלי להרחיב היריעה יתר על המידה יאמר, כי המונח "צדק" בהקשר בו עסקינן עניינו צדק פרטי, דהיינו מנקודת מבטם של הצדדים לחוזה.

 

השיקולים שבית המשפט נזקק להם בבואו לערוך את מאזן הצדק הפרטי בין הנפגע והמפר הם רבים ומגוונים, אך ניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות: שיקולים הנוגעים להתנהגות הצדדים ושיקולים הנוגעים לאינטרסים שלהם באשר הם מתגבשים בעת מתן פסק הדין.

 

קבוצת השיקולים הראשונה בוחנת את מאזן האשמה הכולל שנוצר ביחסים בין הנפגע למפר, והשאלה הנשאלת בהקשר זה היא מי מבין הצדדים ראוי, נוכח התנהלותו הכללית כלפי הצד האחר, ליתר התחשבות בעניינו ובאיזו מידה. הפרה של החוזה מצד הנפגע כלפי המפר, בפרט אם היא יסודית, מהווה שיקול נכבד המטה מאזן הצדק לרעתו: "לעיתים הפרת חיוביו של צד המבקש אכיפה תביא את בית המשפט לידי מסקנה, כי בנסיבות העניין אין זה צודק להעניק לאותו צד סעד של אכיפה" (ע"א 288/80 וינקלר נ' ספיר סודרי בע"מ, פ"ד לו(2)365, 373).

עם זאת, נראה שהפרה ואפילו יסודית אינה בהכרח שוללת את זכות הנפגע-המפר לאכיפה, בפרט כאשר הוא חזר בו מן ההפרה והביע נכונות לקיים את חלקו: "...לא בהכרח שמור סעד האכיפה לנפגע לבדו, ויש שיינתן גם למפר החוזה. משנמנע המפר מלבטל את החוזה עקב הפרה, נשאר החוזה על מכונו ורשאי המפר לקיים מה שלא קיים בזמנו. משחזר המפר וגילה את דעתו לקיים את החיוב שהוטל עליו – במועד מאוחר מן המועד שנקבע בחוזה – יכול שיזכה בסעד של אכיפה. הזכות לאכיפה עומדת לו אפילו הוא מפר, ועל בית המשפט לבחון עם עומד נגדו החריג שבסעיף 3 (4) לחוק התרופות. הדבר תלוי בנסיבות המיוחדות של העניין ובאיזון ראוי בין שיקולי הצדק המטים את כפות המאזניים לזכות כל אחד מהמתדיינים" (ע"א 1084/99 עיני נ' קאסוטו, פ"ד נו(3)913, 924), וכן: "ההפרה היא שיקול שיש לשוקלו באיזון בין האינטרסים של הצדדים הנעשה לצורך מתן סעד האכיפה...בענייננו, גם אם אצא מתוך הנחה, כי המערערת הפרה את החוזה, עדיין האיזון הצודק בין האינטרסים של הצדדים מחייב את אכיפתו של החוזה, אם כי בתנאים מסויימים" (ע"א 1816/91 דלתא הנדסה בע"מ נ' שיכון עובדים,  פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

כן יש להביא בחשבון את עניין השיהוי מצד הנפגע בהגשת התביעה לאכיפה. עיכוב נטול הסבר ובלתי מוצדק בנקיטת הליכים משפטיים לאכיפת החוזה עלול להתפרש כוויתור מצד הנפגע על הזכות לאכיפה. לחלופין, עלולה השתהות הנפגע ליצור מניעות מפני הסתמכות על הזכות לתבוע אכיפה, בפרט אם היא גרמה למפר לשנות מצבו לרעה.

ראו: ג' שלו דיני חוזים-התרופות (תשס"ט-2009), עמ' 233-235.

 

קבוצת השיקולים השנייה הנבחנת בעת הערכת מאזן הצדק הפרטי בין המפר לנפגע עניינה מאזן התועלות וההפסדים היחסי של הצדדים, דהיינו ניסיון של בית המשפט להעריך, בנקודת הזמן של ההתדיינות שלפניו מי מבין הצדדים יינזק או ייפגע יותר מדחיית טענתו (בעד או נגד אכיפה) ובאיזו מידה.

 

  1. בענייננו, כאמור, לא הייתה לאם הצדקה לבטל ההסכם והתנהגותה בניגוד להתחייבויות שהיא נטלה על עצמה במסגרתו הפכה אותה למפרה. בעקבות זאת ובהעדר שיתוף פעולה מצדה עמם ועם עו"ד י., ידי בני הזוג ס. היו כבולות, וגם הם לא קיימו מלוא התחייבויותיהם עפ"י ההסכם. אמנם הם לא אצו רצו לתבוע אכיפת ההסכם, אך בהינתן העובדות שאינן שנויות במחלוקת, לרבות העובדה שבשנת 2015 הלך בן זוגה של האם לעולמו והיא הייתה מוטרדת עד אז ממצבו הרפואי ועסוקה בטיפול בו (גם לאחר שהועבר למוסד סיעודי), ושעה שרק בשלהי שנת 2016 התחוור להם, שאין בכוונת האם לקיים התחייבויותיה מכוח ההסכם, ובשים לב לאופי היחסים והקרבה המשפחתית ולגיל האם, אך טבעי הדבר שהפנייה לבית המשפט תהא בבחינת מוצא אחרון. במקרה דנא הוגשה התביעה בחודש אוגוסט 2018, ומכאן שאין המדובר בשיהוי ניכר, וודאי לא כזה שניתן להסיק ממנו כי הם ויתרו על זכותם לאכיפת ההסכם.

 

  1. בנסיבות המקרה שלפנינו מצאתי, אם כן, כי הכף נוטה לעבר אכיפת ההסכם, משלא מצאתי, כי ישנה הצדקה שלא להורות כן. סבורני, כי פרט לכך שלסעד זה, כאמור, מעמד בכורה בשיטתנו, אין בו כדי לפגוע באינטרסים של האם, כי אם ההיפך הוא הנכון.

 

ובאשר ליתר הסעדים שנתבעו ע"י הצדדים

  1. כזכור, הצדדים תבעו האחד ממשנהו גם סעדים כספיים: בני הזוג ס. מצדם עתרו לחיוב האם בפיצוי המוסכם בשיעורו באשר נקבע בסעיף 6.2 להסכם – 500,000 ₪; ואילו האם מצדה עתרה לחיוב בני הזוג ס. בסך של 276,870 ₪ בגין נזקים והוצאות שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מן החתימה על ההסכם ובתוך כך הוצאות משפטיות, אובדן הכנסה מדמי שכירות בגין שיפוץ הקרוואן שלטענתה בוצע על דעת מר ס. תוך פינוי הדייר שהתגורר במקום (כך שמשך שלושה חדשים הוא לא הושכר ולאחר מכן הושכר תמורת דמי שכירות נמוכים יותר), שווי חפצים שהושלכו ע"י מר ס. מהקרוואן אגב שיפוצו, תשלום מס הכנסה עקב זקיפת הוצאות התפעול של המשק לטובת בני הזוג ס. במקום לטובת האם ופיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל. כסעד כספי חלופי עתרה האם לחיוב בני הזוג ס. בפיצוי בשיעור הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בסך 500,000 ₪.

 

  1. בסעיף 6.2 להסכם נקבע לאמור:

 

"הצדדים צופים מעריכים וקובעים בזאת מראש, שיעור פיצוי מוסכם ללא צורך בהוכחת נזק, בסכום של 500,000 ₪ אשר ישולם על ידי הצד שיפר את ההסכם או הוראה יסודית שבו לצד המקיים את ההסכם ו/או הנכון לקיימו".

 

  1. כפי שהובהר לעיל, מצאתי כי האם הפרה ההסכם ומנעה השלמת העסקה. לטעמי, מדובר בהפרה יסודית, ונשאלת השאלה האם בנסיבות העניין מזכה קביעה זו את בני הזוג ס. גם בסעד של חיובה בפיצוי המוסכם במלואו או בחלקו.

 

  1. בסעיף 15(א) לחוק התרופות נקבע לאמור: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור הפיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".

 

  1. עינינו הרואות, כי זכותו של נפגע לקבל את מלוא שיעור הפיצויים שנקבע בחוזה אינה מוחלטת. בחינתה של הוראת הפיצוי המוסכם בחוזה נעשית אמנם לאחר הפרת החוזה אך תוכנה אמור להיבחן לפי מצב הדברים שהיה בעת כריתת החוזה (ע"א 4481/90 ישראל אהרן ואח' נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ ואח', פ"ד מז(3)427, 433).

 

  1. צא ולמד, כי לבית המשפט מסור שיקול הדעת להפחית את שיעור הפיצוי שקבעו הצדדים מראש ככל שהוא מוצא, כי שיעור הפיצוי שנקבע אינו פרופורציונלי לנזק שניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מן ההפרה.        

 

  1. בע"א 713,707/78 יוסף ואח' נ' ש' קניאל ואח', פ"ד לה(4)796 נקבע ע"י השופט ש. לוין המבחן לקביעת סבירותה של תניית פיצויים: "...כאשר באים לבחון את השאלה, אם יש מקום להפחית את שיעור הפיצויים המוסכמים לפי סעיף 15(א) סיפא לחוק הנ"ל, יש להעביר את ההפרה הקונקרטית, על תוצאותיה, בכור המבחן של הסעיף הנ"ל, דהיינו, לקבוע, אם מלכתחילה בעת כריתת החוזה, עשוי היה המפר לראות את הפיצויים המוסכמים כמשקפים לפי קנה מידה סביר כלשהו את הנזק, העשוי להיגרם מאותה הפרה".

 

  1. השופט חשין הבהיר זאת ב- ע"א 4481/90 הנ"ל, ומצאתי להביא דבריו כלשונם: "בית המשפט קובע את טיבה של ההפרה, ולאחר קביעה זו מסיע הוא עצמו לאחור, אל עבר יום כריתת ההסכם. משמגיע הוא אל יום כריתת ההסכם, מעמיד בית המשפט את תניית הפיצויים ואת ההפרה הקונקרטית (אשר תיוולד רק לימים) זו אל מול זו, ואו אז שואל הוא את עצמו אם הפיצויים שבתניית הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה הקונקרטית".

 

  1. בנסיבות המקרה שלפנינו, כזכור, ההסכם נחתם בשנת 2013 ורק בחלוף שנתיים (ככל הנראה לאחר פטירת ... ז"ל) החל עו"ד י. לטפל, בשם הצדדים, בפיצול המגרש ובהיוון הזכויות מול רמ"י, אם כי העסקה דווחה כדין לרשות המסים, שולם מס רכישה ע"י בני הזוג ס. ונרשם משכון על הזכויות במשק לטובתם.

 

ההפרה מצד האם הגיעה בשלב מאוחר יותר, כאמור, לאחר הוויכוח שפרץ בקיץ 2016 בינה ובין גב' ס., ובחירתה למשוך ידה מן ההסכם ולא לבצע את המוטל עליה לשם השלמת העסקה.

 

עפ"י התרשמותי, בעת החתימה על ההסכם לא צפו הצדדים הפרה שלו בידי מי מהם והם התכוונו לקיימו ולהשלים העסקה בהתאם לקבוע בו.    

 

  1. הנה כי כן, מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי, והיות שבדיעבד השתלשלות העניינים ידועה לנו ואין טעם לשוב ולפרטה מצאתי, כי בעת כריתת ההסכם נקבעה תניית הפיצוי המוסכם ללא יחס סביר לנזק אשר צפו הצדדים, ככל שצפו כתוצאה מהפרתו היסודית בידי מי מהם.

 

  1. ודוק, שיעור הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם גבוה מאד. אמנם על הכף מונחת העברת זכויות במשק חקלאי לאחר פיצול מגרש ממנו, הסדרת כל הכרוך בכך, לרבות נשיאה בתשלומים גבוהים והיוון הזכויות בבית האם, אך ספק רב בעיניי אם הצדדים התכוונו בעת גיבוש ההסכם והחתימה עליו לפצות האחד את משנהו בסכום של חצי מיליון ₪ במקרה בו מי מהם לא ישתף פעולה בכל הכרוך בהמצאת המסמכים הדרושים לרמ"י ו/או במילוי דרישותיה לשם ביצוע הפיצול והעברת הזכויות במשק.

 

  1. לא ניתן להתעלם גם מאופי העסקה נושא ההסכם בה דובר בהרחבה לעיל – מתנה בחיוב בין בני משפחה מהמעגל הראשון – כאשר מן העבר האחד אם ומן השני בתה וחתנה. אין המדובר בחוזה מסחרי בין שני זרים, ולטעמי קביעת הפיצוי המוסכם בשיעור האמור לא זו בלבד שאינה פרופורציונלית לנזק כתוצאה מן ההפרה היא גם אינה עולה בקנה אחד עם אופי ההסכם ועם מיהות הצדדים לו.

 

  1. לא ניתן גם להתעלם מכך, שבמידה מסוימת בני הזוג ס. נסוגו לאחור נוכח מעשי האם במחצית השנייה של שנת 2016, וגם אם אקבל כי פעלו כשם שפעלו מתוך כבוד שרחשו לאם והתחשבות במצבה תוך תקווה כי היא תתעשת ותקיים חיוביה, דה פקטו, לא נשאו הם בהוצאות השוטפות של המשק.

 

  1. בנסיבות אלו וגם משיקולי צדק והגינות מצאתי, כי אין מקום לחייב האם בפיצוי בני הזוג ס. בגובה הפיצוי המוסכם ואף לא בחלק ממנו.

 

  1. ובאשר לסעדים הכספיים שנתבעו ע"י האם – מצאתי לדחות עתירתה על כל ראשיה.

 

  1. בכל הנוגע להוצאות המשפטיות ולפיצוי בגין הנזק הלא-ממוני שנתבע על ידה – משמצאתי כי היא הפרה ההסכם ופעלה, בין השאר, בניגוד לחובת תום הלב המוטלת עליה מכוח סעיף 39 לחוק החוזים, אין היא זכאית לפיצויים ממוניים או בלתי ממוניים, שהרי ככל שנגרמו לה נזקים כתוצאה מהפרת ההסכם, רובצת האחריות לכך לפתחה.

 

  1. באשר ליתר הרכיבים שנתבעו על ידה: בעניין חסרון הכיס שנגרם לה לכאורה בגין או אגב שיפוץ הקרוואן בידי מר ס. – טענותיה נדחות משלא עלה בידה להוכיחן והן נטענו מהפה ולחוץ; הוא הדין גם בעניין זקיפת הוצאות המשק (בסך 8,000 ₪) לטובת בני הזוג ס., עת טענת האם גם בעניין זה לא הוכחה, והיא נדחית בזאת.

 

סוף דבר  

  1. על יסוד האמור לעיל בהרחבה, מצאתי לדחות תביעות הצדדים האחד כנגד משנהו בכל הנוגע לסעדים הכספיים שנתבעו על ידם.

 

  1. תביעת בני הזוג ס. בהתייחס ליתר הסעדים שנתבעו על ידם מתקבלת ונקבע בזאת כדלקמן:

 

  • ההסכם בין הצדדים מיום 15.02.2013 תקף ועל הצדדים לקיים התחייבויותיהם על פיו.
  • מבלי לגרוע מן האמור מוצהר, כי כפוף לעמידה בנהלי רמ"י ולהסכמתה, מלוא הזכויות במשק ... במושב ... לרבות כל הבנוי והנטוע על המשק, למעט מגרש 101 בשטח של 700 מ"ר לפי תכנית מס' 12/201/03/6 (להלן: "יתרת הזכויות במשק") יהיו לבני הזוג ס., ובכפוף לעמידה בנהלי רמ"י והסכמתה, הם רשאים להירשם כבעליהן.
  • על האם ו/או מי מטעמה לחתום על כל מסמך שיידרש ע"י רמ"י ו/או בני הזוג ס. לשם פיצול המגרש מהמשך והיוון זכויותיה בבית ולשם רישום יתרת הזכויות במשק על שם בני הזוג ס. בכל גוף ו/או מוסד שהוא.
  • אני ממנה בזאת ב"כ בני הזוג ס. ככונס נכסים על זכויות האם במשק באופן בו הוא יוסמך לחתום בשמה ובמקומה, ככל שלא תעשה כן, על כל מסמך שיידרש בהתאם למפורט בס"ק ג' לעיל.

 

  1. תביעת האם נדחית.

 

  1. טרם נעילה מצאתי לצטט מתוך דבריה של מרגריט מלכת נווארה שהייתה גם סופרת וחיה במאות ה-15 וה-16: "איני מחשיבה את ערכה של מתנה אלא את הלב שאת רחשיו היא מביעה". פרשה מצערת זו שההכרעה בה הונחה לפתחי מתארת מהלך בקורותיה של משפחה שהחל בכוונות טובות, בנפש חפצה וברצון טוב של שני הצדדים על רקע נסיבות מסוימות, כאשר לדאבון הלב ולמרבה הצער הפכו לסכסוך כאוב וטעון, שלא עלה בידי הצדדים לפתרו בכוחות עצמם, ונדרשה לשם כך הכרעה שיפוטית. ניסיון החיים מלמד, כי לא פעם ההליכה בנתיב זו הופכת כזו שאין אפשרות לשוב ממנה. יש לקוות שגורל היחסים בין הצדדים יהא שונה מזה, ולמרות הכל יעלה בידם להשיב עטרה ליושנה ולקרב מחדש הלבבות.

 

  1. באשר לשאלת ההוצאות – לאחר ששבתי ושקלתי בדבר, ואף כי לא נעלמה מעיניי ההשקעה הרבה של שני הצדדים בניהול ההליכים דנא, וודאי לא המשאבים הרבים שהושקעו על ידם בשים לב למשכם, למורכבותם ולהיקפם של ההליכים, נוכח גיל האם ומצבה, לפני ולפנים משורת הדין, ולו מתוך תקווה כי יהא בכך כדי להגדיל הסיכוי לפיוס בין הצדדים ולשיקום מערכת היחסים ביניהם, לא מצאתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

 

  1. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

 

  1. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

 

ניתן היום,  כ"ו אדר תשפ"ג, 19 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

                              

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ