פס"ד בעניין חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי בעקבות גילוי כי החייב אינו אבי הקטינה

פרולוג

הצדדים שלפנינו ניהלו בעבר מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים במהלכה ילדה הנתבעת לפני כ-15 שנים בת אשר נרשמה על ידם בלשכת רישום האוכלוסין כבת התובע. בשנות חייה הראשונות נכח התובע בחיי הילדה ותפקד כאביה לכל דבר ועניין, ברם נוכח פרידת הצדדים זה מזה הוא התנתק ממנה.

בהיות הילדה כבת שנתיים ימים ניתן ע"י בית משפט זה פסק דין המטיל על התובע חיוב במזונותיה.

מעל ראשם של הצדדים ריחפה עננה של ספקות בעניין אבהות התובע ביחס לילדה, ובהיותה כבת 10 שנים הוגשה על ידו תביעה לשלילת אבהותו.

הצדדים והילדה הופנו לבדיקה לסיווג רקמות אשר על פי ממצאיה נקבע, כי התובע אינו אבי הילדה. 

במסגרת ההליך דנא עותר התובע לסעד הצהרתי לפיו חיובו במזונות הילדה בטל משאינו אביה.  

פסק הדין שלפנינו יעסוק בעיקר ברובד המעשי של המחלוקת - מה דינו של החוב כלפי המוסד לביטוח לאומי בגין תשלום דמי המזונות על ידו במקומו של התובע   - היש לזקוף אותו לחובת התובע או שמא לחובת הנתבעת?

רקע כללי והשתלשלות העניינים

1. בחודש מרץ 2017 פנה התובע לבית משפט זה והגיש תביעה לשלילת אבהותו ביחס לקטינה ...., אשר נולדה לנתבעת ביום .... (להלן: "הקטינה"), ובסופו של הליך, נוכח תוצאותיה של בדיקה לסיווג רקמות אליה הופנו הצדדים והקטינה, ניתן ביום 27.6.2018 פסק דין ובו נתקבלה התביעה ונקבע, כי התובע אינו אביה של הקטינה.

    

2. התביעה שלפניי הוגשה בחודש מאי 2019 במסגרתה עתר התובע, כי ייקבע שמלוא חוב המזונות התלוי ועומד כנגדו בלשכת ההוצל"פ בסך של כ- 200,000 ₪ מבוטל.

    

3. בראשית ההליך לא הייתה הנתבעת מיוצגת והגישה לבית המשפט תגובה בכתב יד במסגרתה נטען, בקליפת אגוז, כי נחתם בינה ובין התובע הסכם לפיו הוא נוטל אחריות מלאה על הקטינה ומכיר בה כבתו בכל מקרה, ובתוך כך גם מחויב לזון אותה.

    

   הנתבעת ציינה פרטים נוספים בעניין אופי הקשר שהיה בין הצדדים, העובדה שהם עמדו להינשא ואף הופיעו בפני בית הדין הרבני, אם כי לבסוף לא נישאו זה לזו.

    

   לשיטת הנתבעת, התובע מחויב להמשיך לשאת במזונות הקטינה, גם אם אינה בתו, בהתבסס על התחייבותו כלפיה במסגרת אותו ההסכם.

    

   הנתבעת צירפה לתגובתה מסמך בכתב יד הנושא כותרת "הסכם" מיום 19.11.2006 במסגרתו הוסכם בין היתר, כי התובע יבצע בדיקה לסיווג רקמות יחד עם הוולד שייוולד לצדדים (בהינתן מועד לידת הקטינה ברי, כי ההסכם נחתם בשעה שהנתבעת הייתה הרה), לשם אימות האבהות, תוך התחייבות של התובע, כי בכפוף לכך שיתברר בבדיקה שהוא אבי הוולד שיבוא לעולם, הוא ייטול על עצמו האחריות כלפיו ככל אב, ובתוך כך יתמוך, יגדל ויכלכל את יוצא חלציו.

    

4. יצוין כי חיוב התובע במזונות הקטינה הוא מכוח פסק דינו של בית משפט זה מיום 26.5.2009 (מפי כב' השופטת אבירה אשקלוני).

    

   בית המשפט חייב התובע במזונות הקטינה בסך של 1,450 ₪ בחודש ובנוסף חייב אותו לשאת במחצית מהוצאותיה הרפואיות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי.

    

5. במסגרת דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 23.01.2020 בהליך דנא התברר, כי הולדתו של חוב המזונות בלשכת ההוצאה לפועל הוא בהעדר כל תשלום של דמי המזונות על ידי התובע מאז נפסקו.

   עוד התברר, כי הנתבעת גבתה את דמי המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי, וכי תיק ההוצל"פ, כפי הנראה, נפתח הן על ידה והן על ידי המוסד לביטוח לאומי כנגד התובע.

    

   במאמר מוסגר יוער, כי משעה שעלה בידי הנתבעת לגבות את דמי המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי, אין מקום לניהול תיק הוצל"פ על ידה כנגד התובע בגין אותו חוב, שהרי אין אפשרות לגבות בכפל את דמי המזונות שנפסקו.

    

6. בהעדר כל נכונות של הצדדים לסגת מעמדותיהם לא היה מנוס מניהול ההליך, ומכאן גם ההכרעה דנא.

    

7. יוער, כי בתום הדיון מיום 23.01.2020 ניתנה גם הוראה למוסד לביטוח לאומי להגיש עמדתו בהתייחס לתובענה, משבפועל הוא נשא בתשלום דמי המזונות שנפסקו תחת התובע, וברי כי להכרעה בהליך דנא נפקות של ממש לגביו.

    

8. ביום 17.03.2020 הוגשה תגובת המוסד לביטוח לאומי במסגרתה הובהר, כי ככל שפסק הדין בעניין מזונותיה של הקטינה יבוטל, יועבר החוב מכתפי התובע אל הנתבעת, שנוכח הכרעה ממין זו תחשב למעשה כמי שקיבלה תשלומי המזונות מן המוסד לביטוח לאומי שלא כדין. לתגובתו צורפה אסמכתא לעניין גובה החוב.

    

9. ביום 13.09.2021 הגיש התובע בקשה לסעד זמני של עיכוב כל ההליכים נגדו בתיק ההוצאה לפועל (מס' 03-01512-09-7). הנתבעת מצידה התנגדה למתן הסעד המבוקש, תוך שהיא שבה, בתמצית, על טענותיה באשר הועלו בכתב ההגנה.

    

   המוסד לביטוח לאומי הותיר ההחלטה בעניין לשיקול דעת בית המשפט.

    

   לאחר בחינת טענות הצדדים ובראי הנסיבות, התקבלה בקשת התובע, וההליכים המתנהלים כנגדו בלשכת ההוצאה לפועל עוכבו.

    

10. ישיבת הוכחות בהליך התקיימה ביום 27.10.2021. במסגרתה נחקרו הצדדים בין היתר, בעניין אופי מערכת היחסים שהייתה ביניהם ובין התובע והקטינה, אותנטיות ההסכם והתנהלות הצדדים עד מועד הגשת התביעה ולאחריו.

    הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 

     

    טענות הצדדים בתמצית 

11. לטענת התובע הולדת חוב המזונות הוא במעשי שקר, מרמה והונאה מצד הנתבעת בכל הנוגע לאבהותו ביחס לקטינה. זאת, בין היתר, משהיא ידעה כי היא קיימה במקביל יחסי מין עם אדם נוסף זולתו במועד הוריית הקטינה ולמרות זאת יצרה כלפיו מצג שווא כאילו היא בתו.

    התובע משליך יהבו על העובדה שאין הוא אביה הביולוגי של הקטינה; טוען, כי פסק הדין המחייבו במזונות הקטינה ניתן בהעדר הגנה ובהעדר בדיקה גנטית המוכיחה אבהותו; לשיטתו, אין בסיס חוקי לקיומו של חוב המזונות, משכלל לא אמור היה לבוא אל העולם; לדידו, התנהגות הנתבעת נגועה בחוסר תום לב לכל אורך הדרך, בין היתר, נוכח מצגי השווא שיצרה כלפיו בעניין אבהותו ביחס לקטינה; כן נטען על ידו, כי סיפת ההסכם עליו סומכת הנתבעת ידיה זויפה על ידה, וכי לא בכדי לא הוצג במקור אלא בהעתק צילומי בלבד; כי הוא אדם פשוט, נעדר השכלה ומוחלש חברתית ומשכך לא היה מודע לקיום האפשרות של קבלת סיוע משפטי וכי השיהוי בהגשת התביעה לשלילת האבהות נגרם כתוצאה מהתנהלות הנתבעת; הנתבעת ניסתה לחמוק מביצוע הבדיקה הגנטית ביודעה כי אין הוא אבי הקטינה ובכך גרמה לתפיחת החוב בלשכת ההוצל"פ; ההסכם, שהולדתו בחטא, ממילא נעדר כל תוקף משפטי משלא אושר ע"י בית המשפט ו/או ע"י נוטריון; הנתבעת יודעת זהות אביה הביולוגי של הקטינה ולמרות זאת עד כה לא הגישה נגדו תביעת מזונות; בהינתן התנהגות הנתבעת והפגיעה בזכויותיו הרי שגם משיקולי צדק יש לקבל התביעה.

     

12. מנגד, נטענו ע"י הנתבעת טענות מקדמיות וטענות לגופו של עניין. לדידה, דין התביעה סילוק על הסף בהעדר עילה. לשיטתה, התובענה אינה אלא כלי באמצעותו מבקש התובע להטיל עליה את חיוביו הכספיים; לטענתה, הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית שהשתרעה על פני תקופה ארוכה כבת 16 שנים ואף כללה מגורים משותפים; התובע היה מעורב בתקופת ההיריון שלה, נכח בלידת הקטינה יחד עם אמו ובשנות חייה הראשונות היה שותף מלא לגידול הקטינה ויחד עמה פעל לרישומה במרשם האוכלוסין כבתו. מאז מלאת שנתיים לקטינה ניתק התובע הקשר עמה, חרף ניסיונותיה לאחותו; בהיות הקטינה כבת 4 שנים פנה התובע לאגף הרווחה במקום מושבם של הצדדים וביקש התערבות גורמי הרווחה בכל הנוגע לחידוש הקשר בינו ובין הקטינה, אך בפועל לא שיתף פעולה על הליכי הטיפול; כשהקטינה נולדה והתעורר ספק בדבר אבהות התובע, הוא הצהיר כי הוא מכיר בה כבתו לכל דבר ועניין, גם אם אינה כזו, ובניגוד לטענותיו, תחילה הוא אשר סירב לביצוע בדיקה גנטית; על בסיס העובדות הללו הוגשה על ידה תביעת המזונות, והתובע אכן חויב במזונות הקטינה, אשר נגבו על ידה באמצעות המוסד לביטוח לאומי; לדידה, עצם הגשת התביעה לביטול חוב המזונות אינו מוסרי ואינו אנושי, משהכספים ששולמו כמזונות עבור הקטינה שימשו למימון צרכיה, ואין מקום לדרוש השבתם בדיעבד משנצרכו כבר; לשיטתה, על התובע לעמוד בהתחייבויותיו, גם בהעדר זיקה ביולוגית בינו ובין הקטינה, היות שמעשיו העידו, כי הוא מכיר בה כבתו, ויש לראות בהם הליך אימוץ בלתי פורמאלי. התובע נשא בהוצאות הכלכלה של הקטינה ולא התנגד לפסיקת מזונותיה, בין באי הגשת כתב הגנה ובין באי הגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן; לטענתה, התנהלות התובע נגועה בחוסר תום לב ומעשיו גרמו לפגיעה קשה בה ובקטינה; היא דבקה בגרסתה לפיה מכוח ההסכם מחויב התובע במזונות הקטינה, גם בהעדר זיקה ביולוגית בינו ובינה, וטוענת כי היא מעולם לא יצרה כלפיו מצג שווא שהוא אביה; היא מעולם לא חמקה מביצוע הבדיקה לסיווג רקמות, כי אם ביקשה שהיא תבוצע באמצעות דגימת רוק ולא בדרך של בדיקת דם עקב נסיבות רפואיות של הקטינה; מכל מקום, בעטיים של השתהות התובע בהגשת התביעה ואי העמידה שלו בתשלום דמי המזונות אשר נפסקו עבור הקטינה, נוצר החוב למוסד לבטוח לאומי.

     

    גדר המחלוקת

13. בנסיבות המקרה שלפנינו נראה, כי לצורך הדיון בו יש לחלק את ציר הזמן לשלושה מקטעים: האחד עניינו התקופה בה סבר התובע, כי הוא אבי הקטינה ולחלופין שקט על שמריו ולא עמד על בירור שאלת האבהות ומשכך גם נפסקו מזונותיה של הקטינה; השני עניינו התקופה שממועד הגשת התביעה לשלילת אבהות התובע ביחס לקטינה ועד להכרעה בה; והשלישי עניינו התקופה שמן המועד בו נקבע, כי התובע אינו אבי הקטינה ואילך.

     

14. לצד זאת יצוין, כי עמדות הצדדים קוטביות ובעוד התובע סבור שהוא פטור ממזונות הקטינה לאורך אורכו של ציר הזמן האמור, אוחזת הנתבעת בדעה, כי על התובע לשאת במזונות הקטינה עד תום תקופת החיוב שבדין כאילו היה אביה-מולידה.

     

    דיון והכרעה

15. סוגיית החיוב במזונות קטינים מוסדרת בסעיפים 3 ו-3א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 מהם עולה, כי שאלת האבהות קשורה בטבורה לשאלת המזונות, שהרי מעוגנת בהם חובתו של אדם לשאת במזונות ילדיו הקטינים. מכלל ההן ניתן לשמוע הלאו, דהיינו אדם אינו מחויב לזון קטינים שאינם ילדיו או ילדי בן זוגו (כלשון סעיף 3).

     

16. כשם שהובהר לעיל בהרחבה, הבדיקה לסיווג רקמות שביצעו הצדדים והקטינה הוכיחה ללא צל של ספק, כי התובע אינו אביה, וסביר, כי לו היה מובא מידע זה בפני בית המשפט בדונו בשאלת מזונותיה של הקטינה, בהינתן אופי הקשר ביניהם עובר לפסיקת המזונות, הוא לא היה מטיל על התובע החיוב לשאת בהם. בכך לא היו נוצרות, למעשה, הנסיבות שהובילו "לתאונה המשפטית" כשם שהוגדרה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש (חי') 22629-03-20 א' נ' ב', פורסם במאגרים האלקטרוניים). יוער, כי במאגרים אין בנמצא כמעט פסיקה העוסקת בעניין.

     

     

17. נשאלת השאלה, האם העדר זיקה ביולוגית בין התובע והקטינה, באשר התגלה לימים, פוטר אותו לחלוטין ממזונותיה – לעבר להווה ולעתיד? לשון אחר: האם הזיקה הביולוגית בכגון דא היא חזות הכל, כטענת התובע, או שמא יש ליתן משקל גם להתנהגות הצדדים, לאינטרס ההסתמכות והציפייה שלהם או של מי מהם, והאם יש להביא בחשבון גם את עקרון טובת הקטינה ואיזה משקל ליתן לו.

     

18. כידוע, בדונו בכל עניין שהוא הנוגע לקטינים שומה על בית המשפט בהיותו "אבי הקטינים", להציב לנגד עיניו את טובתם ולהביאה בגדר שיקוליו. מובן גם, כי כבכל הליך משפטי גם שיקולי צדק ינחוהו לעולם משהם מנשמת אפו.

     

19. כאמור, ביום 26.05.2009 ניתן פסק דין בעניין מזונות הקטינה בהעדר הגנה. בפסק הדין צוין, בין השאר, כי התובע לא התייצב לדיונים בהליך דאז ואף לא הגיש כתב הגנה, הגם שניתנה לו, לפנים משורת הדין, הזדמנות נוספת לעשות כן באיחור. ראוי להדגיש, כי בעת ההיא הייתה רשומה הקטינה כבתו של התובע במרשם האוכלוסין. כן יובהר, כי מהמועד בו ניתן פסק הדין ועד ליום בו נשללה אבהותו ביחס לקטינה (ביום 27.06.2018), לא נשא התובע במזונותיה, והם שולמו לנתבעת ע"י המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, צבר התובע חוב כלפי המוסד לביטוח לאומי בסך 187,167 ₪.

     

20. בנסיבות המקרה דנא, עת התובע לא שימש כאב עבור הקטינה והתנער ממנה ומחובותיו כלפיה, עובר להגשת התביעה לשלילת אבהותו, לכל המאוחר, מצאתי להותיר על כנה ההחלטה בדבר ביטול חיובו במזונות הקטינה מאז הגשת התביעה מושא ההליך שבכותרת, ברם לא מצאתי, כי נפקות ההכרעה היא גם ביטול מדעיקרא של החיוב במזונות הקטינה, דהיינו גם באופן רטרוספקטיבי, ומצאתי כי יש לבחון מידת האחריות של כל אחד מן הצדדים בנוגע לחוב כלפי המוסד לביטוח לאומי.

     

21. בבחינת האחריות לחבות זו מנקודת המבט של הנתבעת יש להביא בחשבון את תביעתה למזונות הקטינה, הנשענת על הטענה כי היא סברה בתום לב אותה שעה שהתובע הוא אבי הקטינה. כן מצאתי להביא בחשבון את ההסכם שנחתם בין הצדדים טרם הולדת הקטינה - ביום 19.11.2006 ונערך בכתב ידה, עליו משליכה היא יהבה (להלן: "ההסכם") בו נכתב כי השניים מנהלים מערכת יחסים זוגית מזה שבע שנים, וכי לאחר ביצוע בדיקה התברר שהנתבעת הרה. בין השניים סוכם עוד, כי הנתבעת תמשיך בהריון ולאחר הלידה תבוצע בדיקה לסיווג רקמות על מנת לוודא כי התובע הוא אבי הוולד. עוד נקבע בהסכם, כי התובע מתחייב, כי ככל שיעלה מן הבדיקה שהוא אבי הוולד, לדאוג לו ולנתבעת על כל הכרוך בכך. בשורה האחרונה בהסכם, אשר הצדדים חלוקים לגבי האותנטיות שלה, נכתב, כי התחייבות זו של התובע תחול, גם אם יתברר כי אין הוא אבי העובר שהנתבעת נושאת ברחמה. ודוק, לטענת התובע מדובר בתוספת מאוחרת של הנתבעת, ואשר לא הופיעה על גבי ההסכם בעת חתימת הצדדים עליו והוספה שלא כדין, בעוד היא טוענת שהמשפט הופיע על גבי ההסכם מאז ומתמיד, והיא הסתמכה על התחייבות התובע מכוחו, ומשכך עליו להמשיך ולשאת במזונות הקטינה.

     

22. מנקודת המבט של התובע יש להביא, כמובן, בחשבון העובדה, שאין הוא אביה הביולוגי של הקטינה ואת הטענה כי התחייבותו בהסכם (למעט השורה האחרונה שהוא מכחיש כי הופיעה על גביו בעת החתימה, כאמור) הייתה מותנית בביצוע בדיקה לסיווג רקמות אשר תוכיח כי הוא אבי הקטינה, אך לדידו הנתבעת הונתה אותו וניסתה לחמוק מן ההתחייבות לביצוע הבדיקה.

     

23. מנקודת מבט אובייקטיבית יש להביא בחשבון העובדה שהתביעה לשלילת אבהות הוגשה רק בהיות הקטינה כבת 10 שנים למרות הקבוע בהסכם ולמרות הספקות בדבר אבהות התובע כלפיה, אשר לטענתו קיננו בו.

     

    בעניין זה יצוין, כי במהלך עדותו בפני בית המשפט ציין התובע, כי על יסוד בדיקות שביצע ברבות הימים התברר שהוא עקר (עמ' 10 ש' 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 27.10.2021), אם כי אינו זוכר המועד בו נודע לו הדבר, אך מעריך שהיה זה בשלהי שנת 2011 (עמ' 22 ש' 13-14, שם).

    עוד יצוין, כי התובע לא הציג כל אסמכתא רפואית בעניין זה.

     

24. מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי שוכנעתי, כי לאורך שנות ילדותה ועד סמוך לפני הגשת התביעה מושא ההליך שבכותרת, היה קשר, גם אם בלתי רציף, בין הקטינה והתובע, וכי היא ראתה בו אביה. כך, למשל, כשנאלצה הנתבעת לעבור ניתוח ואושפזה (לאחר שניתן פסק הדין בשאלת האבהות), השגיח התובע על הקטינה והיא שהתה אצלו (עמ' 19 ש' 9- 14 לפרוטוקול הדיון מיום 27.10.2021).

    בהקשר זה יצוין, כי תשובות התובע בחקירתו הנגדית לפיהן הקטינה לא כינתה אותו "אבא" אינן מהימנות עליי, ומצאתי, כי במסגרת הדיון בהליך דנא נעשו ניסיונות מצדו למזער הזיקה בינו ובינה לשם ביסוס גרסתו, וזהו אחד מהם.

     

    עוד יצוין, כי הקטינה נשאה את שם משפחתו של התובע למן לידתה וכך התפתחה זהותה האישית, אם כי לאחר שניתן פסק הדין בעניין שלילת האבהות הוא פנה ללשכת רישום האוכלוסין והסיר הרישום שלה כבתו מתעודת הזהות שלו (עמ' 18 ש' 21-22, שם).

     

    להשלמת התמונה יוער, כי כל אחד מן הצדדים מתאר באופן שונה את אופי מערכת היחסים ביניהם ואת משכה של הזוגיות, אם כי גם לשיטת התובע, היא השתרעה על פני תקופה לא מבוטלת של מספר שנים במהלכן הרתה הנתבעת וילדה את הקטינה.

     

25. ומהו המשקל שיש ליתן להסכם?

    כאמור, אין חולק כי ביום 19.11.2006, טרם לידת הקטינה, נחתם בידי הצדדים הסכם.

    בפני בית המשפט לא הוצג מסמך המקור, כי אם העתק שלו (בטענה כי המקור אינו בידי הנתבעת).

    הצדדים חלוקים בעניין אותנטיות הסיפא שלו (המשפט האחרון).

    לאחר שמיעת עדותה של הנתבעת מצאתי לדחות גרסתה בעניין זה, ומצאתי שהאפשרות המסתברת יותר היא, שהמשפט האחרון בהסכם הוסף בשלב מאוחר יותר ולא היה חלק מן הנוסח שנחתם בידי הצדדים, וזאת מן הנימוקים הבאים:

    • כאמור, בפני בית המשפט לא הוצג מסמך המקור, עובדה המכרסמת, בנסיבות העניין, במשקל הראייתי שיש ליתן לחלק שבו השנוי במחלוקת;

    • אין הלימה לוגית בין תוכנו של ההסכם ובין המשפט האחרון בו, שהרי עולה ממנו, כי הרציונל שבבסיסו הוא ביצוע בדיקה לסיווג רקמות כתנאי לנטילת אחריות ע"י התובע כלפי הקטינה. ודוק, מחד נכתב בהסכם: "... יבצע בדיקות רקמות ביחד עם הוולד הנולד. לשם אימות זהות אבהות. ... מוכן להתחייב במידה והימצא שהרקמות תואמות זה לזה. ולקחת על עצמו את האחריות ככל אב לבנו ולרעייתו..." (השגיאות במקור – פ.ג.כ), אך מאידך בסיפא שלו נכתב: "לעולם גם אם הילד לא שלו";

    • כפי שניתן להבחין בנקל ועל כך העידה הנתבעת עצמה, היא נוהגת להוסיף נקודות גם באמצע משפט ולא בהתאם לכללי הפיסוק המקובלים. אף על פי כן, דווקא משפט הסיום (שהחל לאחר נקודה החותמת משפט קודם) אינו מסתיים בנקודה, עובדה המחזקת את המסקנה, כי הוא הוסף בשלב מאוחר יותר;

    • עדות הנתבעת בעניין זה לא הייתה מהימנה עליי. ודוק, לא עלה בידיה להסביר מדוע, אם בכל מקרה התחייב התובע להכיר באבהותו ביחס לוולד (טרם לידת הקטינה) נדרשה בדיקה לסיווג רקמות (עמ' 27 ש' 7-15 לפרוטוקול הדיון מיום 27.10.2021).

       

26. כך או כך ובשאלת האחריות בעניין החוב למוסד לביטוח לאומי איני סבורה שההסכם משרת מי מהצדדים, שהרי הם לא פעלו על פיו ולא ביצעו הבדיקה לסיווג רקמות לאחר לידת הקטינה כשם שהתחייבו במסגרתו, ומשלא מצאתי לקבל גרסת הנתבעת בעניין אותנטיות הסיפא שלו, כאמור.

     

27. באשר להתנהלות התובע – אף כי אינו אביה הביולוגי של הקטינה, יש בהתנהלותו משום "אשם תורם" ביחס להיווצרות החוב כלפי המוסד לביטוח לאומי. יוזכר, כי התובע לא התגונן מפני התביעה למזונות הקטינה, לא פעל לביטול פסק הדין שניתן בעניין, וחמור מכך – נמנע מנקיטת כל פעולה לביטולו עד חודש מרץ 2017 עת הוגשה על ידו התביעה לשלילת האבהות. גם לאחר שניתן פסק הדין בו נשללה אבהותו, השתהה התובע, שכבר היה מיוצג, משך כ-11 חודשים עד אשר הגיש התביעה מושא ההליך שבכותרת. זאת, בשעה שידוע לו כי הולך ונצבר על ידו חוב למוסד לביטוח לאומי ועל אף שאצה לו הדרך, ככל הנראה, להסיר רישום הקטינה כבתו במרשם האוכלוסין.

     

    עינינו הרואות, אפוא, כי התובע השתהה באופן ניכר.

     

    לא נעלמה מעיניי טענת התובע לפיה בהעדר השכלה ומשאבים כלכליים ורגשיים, לא היו לו הכלים והמודעות הדרושים לנקיטה בהליכים המשפטיים לביטול פסק הדין בעניין מזונות הקטינה ולשלילת אבהותו ועל שום כך השתהה בפנייה לבית משפט זה.

    ברם, לא מצאתי לקבלה.

    לא התרשמתי שהתובע נעדר כישורי החיים הנדרשים לשם הבנת טיב והיקף החיוב הכספי שהושת עליו, וההשלכות שיש לאי עמידתו בו וצבירת החוב כלפי המוסד לביטוח לאומי.

    ודוק, אין חולק, כי התובע היה מודע להליכים שנקטה נגדו הנתבעת ולעובדה שבהעדר תשלום המזונות על ידו, נושא בו המוסד לביטוח לאומי תחתיו וחוזר אליו.

    למסקנה זו משנה תוקף משאבהות התובע הייתה מוטלת בספק ועוד קודם לידתה של הקטינה התחייבו הצדדים, כידוע, בהסכם בכתב לבצע בדיקה לסיווג רקמות לאחר לידתה, על מנת לברר זהות אביה הביולוגי.

     

28. הנתבעת מצדה הסתמכה על פסק הדין וגבתה דמי המזונות שנפסקו עבור הקטינה באמצעות המוסד לביטוח לאומי. מחקירתה הנגדית עולה, כי משנתקבלו תוצאה הבדיקה לסיווג רקמות ידועה לה, בדיעבד, זהות אביה הביולוגי של הקטינה (בהיותו גבר נוסף עמו קיימה יחסי מין עובר להתעברותה). משכך, ובהעדר כל צעד מצד התובע לביטול פסק הדין בעניין מזונות הקטינה ו/או לבירור אבהותו, היא גם לא פעלה לבירור זהות אביה הביולוגי של הקטינה ולהגשת תביעה לחיובו במזונותיה.

     

29. בהקשר זה חשוב להזכיר ההלכה הידועה, לפיה ככלל אין מקום להורות על השבה או קיזוז של מזונות קטינים שכבר נצרכו על מנת למנוע פגיעה בטובתם או מחסור במשפחה (ראו למשל: בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם במאגרים האלקטרוניים) וההלכות המוזכרות שם). משכך, יש ליתן משקל ראוי לשיהוי בו נקט התובע בנסיבות המקרה דנא.

     

30. באשר להתנהלות הנתבעת – אף כי היא ניסתה להסביר הימשכות ההליך בעניין שלילת האבהות עקב העדר שיתוף פעולה מצדה בכל הקשור בביצוע הבדיקה לסיווג הרקמות, אך לא מצאתי לקבל הסבריה. יוער, כי ביצוע הבדיקה הסתייע בסופו של יום באמצעות מתן צו הבאה כנגדה. במעשיה גרמה, אפוא, הנתבעת לעיכוב בבירור ההליך לשלילת האבהות.

     

    להשלמת התמונה יצוין, כי בתשובתה לתביעה לשלילת אבהות לא התנגדה הנתבעת לביצוע בדיקה לסיווג רקמות, וכי בשים לב לגיל הקטינה אותה עת ולהשלכות האפשריות של תוצאות ההליך, טרם ניתן הצו לביצוע הבדיקה הוגש תסקיר של עו"ס לסדרי דין שהמליץ על ביצועה בראי טובת הקטינה.

     

    עוד יצוין, כי הגם שבדיעבד ונוכח תוצאות הבדיקה לסיווג רקמות יודעת הנתבעת, כטענתה, זהות אביה הביולוגי של הקטינה, היא לא נקטה בכל הליך משפטי כנגדו, לפחות נכון למועד דיון ההוכחות (בחלוף שלוש שנים ורבע מאז ניתן פסק הדין השולל אבהות התובע).

     

    התנהלות זו תמוהה על רקע טענות הנתבעת בעניין מצבה הכלכלי משבית המשפט הורה, בעקבות פסק הדין בהליך האבהות, כי החל מיום הגשת התביעה מושא ההליך שבכותרת (15.05.2019) פטור התובע ממזונות הקטינה.

     

    טובת הקטינה

31. נהיר, כי המחלוקת בין הצדדים שבלב ההליך דנא אינה מתמצה בזכויות ובאינטרסים שלהם, וכי היא נסובה גם סביב זכויות הקטינה וטובתה. כידוע, בית המשפט הוא אביהם של קטינים, האמון גם על ההגנה על שלומם ועל רווחתם, ובכל הכרעה הנוגעת להם, בין במישרין ובין בעקיפין, עליו להביא בגדר שיקוליו את טובתם גם במחיר של כרסום בזכויות הוריהם או מי שנחזו ככאלה. ודוק, עניין לנו בהתמודדות זכויות ההורה (הרשום) מול זכויות הקטין. כידוע, גם לקטינה זכות לכבוד כאדם (המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), ובתוך כך הזכות לקיום בכבוד, למזון ולקורת גג (המעוגנת גם באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד שישראל חתומה עליה ואשררה אותה – סעיף 27 לאמנה למשל).

     

32. עד אשר נקבע, כי התובע אינו אביה, זכתה הקטינה לקבל דמי המזונות שנפסקו עבורה (אם כי לא מידיו אלא מידי החברה אשר עם ערכיה נמנה גם בטחון סוציאלי לפרטים בה שאין בידם לקיים עצמם בכבוד), בין השאר על יסוד המצג שיצר ורישומה כבתו במרשם האוכלוסין. ברי, שעם גילוי העובדה שהתובע אינו אביה הביולוגי, נשמט תחת רגלי הקטינה חלק מזהותה. נשאלת, אפוא, השאלה האם לצד הפגיעה הקשה בקטינה ברובד הרגשי כתוצאה מן הגלוי האמור, ראוי לפגוע בה גם ברובד הכלכלי ובאיזו מידה.

     

33. לית מאן דפליג, כי העברת החוב העצום למוסד לביטוח לאומי מכתפי התובע לכתפי הנתבעת, כעתירת התובע, יעמיד את הקטינה בסיכון של ממש, משהנתבעת, אשר על פי התשתית הראייתית שהונחה לפניי מצבה הכלכלי אינו שפיר, מגדלת אותה בגפה על כל הכרוך בכך.

     

34. לטעמי, בנסיבות המקרה דנא ונוכח העובדות שאינן שנויות במחלוקת ובשים לב למהות העניין, בדין נפסקו מזונות הקטינה. התבוננות בדיעבד, בחלוף למעלה מעשור מאז נפסקו מזונות הקטינה ועל יסוד עובדות חדשות שלא היו בפני בית המשפט עת הוציא תחת ידו פסק הדין בעניין מזונותיה וניסיון להשיב הגלגל לאחור ולבטל החיוב במזונות בעקבותיה, אינם סבירים, אינם צודקים ואינם מידתיים בנסיבות העניין ואף אינם עולים בקנה אחד עם טובת הקטינה.

     

35. בנסיבות המקרה דנא באתי לידי המסקנה, כי הצדדים חולקים באחריות דומה להתגבשות התוצאה שלפנינו (צבירת חוב גבוה למוסד לביטוח לאומי בגין אי תשלום דמי המזונות שנפסקו), אם כי על רצף הזמן ועד להגשת התביעה בעניין שלילת האבהות, תרומתה של התנהלות התובע לתוצאה האמורה הייתה גדולה בהרבה מזו של הנתבעת, כפי שיפורט להלן.

     

36. הנתבעת, אשר נטען תחילה, כי האמינה בתום לב שהתובע הוא אבי הקטינה, נמנעה מלערוך הבירורים ההכרחיים ולטענת התובע (אשר לא הוכחה) אף סירבה לביצוע הבדיקה לסיווג רקמות. נראה, כי הנתבעת לא מיהרה לצאת מאזור הנוחות שלה בעודה גובה באמצעות המוסד לביטוח לאומי את דמי המזונות שנפסקו עבור הקטינה, ובכך מבטיחה את מילוי צרכיה הגשמיים. עם זאת, עסקינן לכל היותר במחדל של הנתבעת, אשר לא הצהירה באופן חד משמעי, כי במקביל ליחסיה עם התובע ניהלה קשר אינטימי עם אחר. יתר על כן, לשיטתה, התובע מחויב כלפי הקטינה בכל מקרה, נוכח ההסכם, ומשראתה כי התובע אינו פועל באופן אקטיבי ליישום הוראות ההסכם ואף לא לביטול פסק הדין בעניין מזונות הקטינה ובהעדר כל אינטרס לפעול אחרת, המשיכה להסתמך על פסק הדין בעניין מזונות הקטינה ולאוכפו.

     

    לא ניתן גם להתעלם מאחריותה כלפי הקטינה כאמה ומן העובדה שהיא מגדלת אותה, כאמור, בגפה, על כל הכרוך בכך.

     

37. מנגד, התנהלות התובע היא בבחינת שרשרת של מחדלים חמורים יותר מאלה של הנתבעת, שהרי מצופה מאדם סביר הרואה עצמו נפגע ומחויב בתשלום שלא כדין, לפעול לביטול החיוב ולהסיר מדרכו העוול שנגרם לו לכאורה. כאמור, התובע נקט בגישה פאסיבית לכל אורך הדרך: תחילה, בחר שלא להתגונן מפני תביעת המזונות; לאחר שניתן פסק הדין בעניין המזונות המתין שנים ארוכות (על אחת כמה וכמה עת מדובר בקטינה וב"זמן ילד") עד אשר הגיש התביעה לשלילת האבהות, כשהוא מודע לכך שהמוסד לביטוח לאומי משלם לידי הנתבעת דמי המזונות שנפסקו תחתיו והוא צובר חוב כלפיו, וכשלדבריו נוכח גילוי העובדה שהוא עקר, הוא ככל הנראה חשד ברמה גבוהה של וודאות שהקטינה איננה בתו (ראו עמ' 10 ש' 18-23 ועמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 27.10.2021), ואף מודע לכך שדמי המזונות המשולמים לנתבעת משמשים למילוי צרכי הקטינה וככל הנראה לא ניתן יהא להשיבם.

     

    כאמור, לא מצאתי לקבל טענת התובע לפיה אין לבוא עמו חשבון בגין ההשתהות מצדו נוכח הרקע הסוציו-אקונומי שלו.

     

38. כפי שציינתי בהחלטה שניתנה על ידי בתום הדיון מיום 23.01.2020, קו פרשת המים לדעתי הוא המועד בו פנה התובע לבית משפט זה בתביעה לשלילת אבהות, (ביום 26.3.2017). גם לאחר שמיעת הראיות ומעיון בהליך הקשור (בשאלת האבהות), לא מצאתי, שיש ליצור הבחנה כלשהי בין פרקי הזמן בתוך התקופה בה הוא נוהל. משכך מצאתי, כי חלוקה ראויה וצודקת של האחריות בין הצדדים לנשיאה בחוב למוסד לביטוח לאומי שנוצר בגין אי תשלום דמי המזונות היא הטלת החיוב על התובע לשאת בחוב שנוצר בתקופה שמיום מתן פסק הדין למזונות הקטינה ועד ליום הגשת התביעה לשלילת האבהות, דהיינו עד ליום 25.03.2017, ואילו על הנתבעת תוטל האחריות לשאת בחוב שנוצר מיום 26.03.2017 ועד למועד בו פטר בית המשפט את התובע מנשיאה במזונות הקטינה והורה לנתבעת לפעול בהתאם – דהיינו עד ליום 23.01.2020.

     

39. לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ורבנר שהייתה בדעת מיעוט בפרשה דומה שהוזכרה לעיל (אם כי הנסיבות שם מעט שונות מאלו שלפנינו, אך הסוגיה שעמדה להכרעה דומה) ובאה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 22629-03-20 א' נ' ב', פסקה 8 לפסק דינה):

     

    "אי ביטול כל החיוב הכספי של המשיב, הגם שאבהותו נשללה, ומשכך, ומאחר והוא אינו האב, אין הוא מחויב במזונות, נובעת מתרומתו לנזק הכספי שנגרם עקב 'התאונה המשפטית'".

     

     

    סוף דבר

     

40. העולה מן המקובץ, כי על התובע לשאת בחוב למוסד לביטוח הלאומי שנוצר בגין התקופה שמיום 26.05.2009 ועד ליום 25.03.2017, ואילו על הנתבעת לשאת בחוב שנוצר מיום זה ועד תום התקופה בה שולמו בפועל מזונות הקטינה ע"י המוסד לביטוח לאומי.

     

41. בנסיבות העניין ומששני הצדדים מיוצגים ע"י הלשכה לסיוע משפטי, איני עושה צו להוצאות.

     

42. טרם נעילה ובראי הנסיבות המיוחדות של המקרה דנא ושעה שטובת הקטינה ורווחתה מונחות על הכף, ראוי כי הצדדים יפנו למוסד לביטוח לאומי בניסיון להגיע להסדר בעניין גובה החוב ואופן פירעונו.

     

43. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, הקטינה ופרטים מזהים נוספים.

     

44. בכך תם הדיון בהליך שבכותרת והמזכירות מתבקשת להמציא פסק הדין לצדדים ולסגור התיק.

     

     

    ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"ב, 29 מאי 2022, בהעדר הצדדים.