אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' פלונית

פלוני נ' פלונית

תאריך פרסום : 27/07/2023 | גרסת הדפסה

תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה באר שבע
48194-09-19
08/01/2023
בפני השופטת:
אפרת שהם דליות

- נגד -
תובע:
פלוני
עו"ד איתן שלו סולקין
נתבעת:
פלונית
עו"ד כרמל מזוז
פסק דין
 

 

על המדוכה תביעה כספית על סך 1,080,000 ₪.

 

רקע עובדתי ודיוני

 

  1. התובע והנתבעת (להלן: "הצדדים") הינם בני זוג לשעבר, הורים לשני בנים בגירים - *** יליד 1992 ו*** יליד 1995.

     

  2. הצדדים נישאו בשנת 1991 בנישואין אזרחיים ב****, עלו ארצה בשנת 1998, נישואיהם הותרו בשנת 2001.

     

  3. בשנת 2004, לאחר שהיה מעורב בשתי תאונות עבודה התובע הפסיק לעבוד, נקבעו לו 49% נכות ומאז הוא מקבל קצבת הבטחת הכנסה בסך של כ- 2,100 ₪ לחודש. הנתבעת עובדת כמהנדסת כימיה.

     

  4. ביום 12.6.15 הנתבעת רכשה בית ברחוב *** ב *** בתמורה לסך של 1,200,000 ₪ אשר נרשם במלואו על שמה (להלן: "הנכס" או הבית"). אין חולק כי התובע התגורר בבית משנת 2015 ועד לשנת 2019.

     

  5. הצדדים חלוקים ביחס לנסיבות רכישת הבית ואופן מימונו, כך גם ביחס לשיפוצים שנעשו בבית ובדירה נוספת של הנתבעת ברחוב *** ב*** אותה קיבלה בירושה מאימה (להלן: "הדירה"), עלותם ואופן מימונם.

     

     

  6. לטענת התובע סוכם בין הצדדים כי התובע יממן חלק מעלות רכישת הבית, הנתבעת תיטול משכנתה על שמה ולאחר החזר מלוא המשכנתה – הבית יעבור על שמו.

    הנתבעת מכחישה הדברים. לטענתה, התובע העביר לה סה"כ 202,000 ₪ שאותם השיבה לו. התובע לא שיפץ את הבית והדירה בסכומים שטוען, התגורר בביתה ועל חשבונה, לא הציג ראיות להוכחת תביעתו.

     

  7. על רקע המחלוקת בין הצדדים וקודם להגשת תביעה זו עתרה הנתבעת להורות על פינוי התובע מהבית (58471-01-19). ביום 23.12.19 ולאחר שמיעת ראיות, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן – התובע יפנה את הבית, הנתבעת תשיב לו סך 240,000 ₪ (סכום שאינו שנוי במחלוקת עבור השקעותיו- 202,000 עבור רכישה ו- 38,000 ₪ בגין שיפוץ), הנתבעת מוותרת על טענותיה לעניין דמי שימוש ראויים ותביעתו הכספית של התובע (נשוא פסק דין זה) תמשיך להתברר. אין חולק כי הסכום הנ"ל שולם לתובע.

     

  8. בתביעה כאן התובע עתר לחייב את הנתבעת להשיב לו סך 1,080,000 ₪ שהשקיע לטענתו ברכושה (הפירוט בכתב התביעה מגיע כדי 995,000 ₪ ) כדלקמן:

    • 550,000 ₪ לטובת רכישת הבית, תשלום דמי תיווך, שכר טרחת עורך דין.

    • 240,000 ₪ הקטנת המשכנתה.

    • 130,000 ₪ עבור שיפוץ של הבית.

    • 75,000 ₪ בגין שיפוץ הדירה.

       

  9. במסגרת כתב תביעה מתוקן שהגיש התובע ביום 24.5.21 עתר בנוסף לחייב את הנתבעת בשווי ההשבחה של הבית והדירה אותם שיפץ וכן בשווי שיפוצים נוספים שאינם מוזכרים בכתב התביעה המקורי.

     

  10. לבקשת התובע מונה מומחה להערכת שווי השיפוצים בבית ובדירה. ביום 24.6.21 הוגשה חוות דעת (נושאת תאריך 29.4.21). ביום 7.7.21, 27.7.21 הוגשו על ידי המומחה תשובות לשאלות הבהרה. ביום 24.10.21, 27.12.21 הוגשו השלמות לחוות הדעת.

    כמו כן נתנו לבקשת התובע מספר צווים לגילוי מסמכים, בין היתר, מחשבונות הנתבעת.

     

  11. במסגרת ההוכחות נשמעו עדויות הצדדים, וכן עדים מטעם התובע, אחיו - מר *** וחברו - מר ***. ועדים מטעם הנתבעת, אביה - מר ***, והבנים מר *** ומר *** סוליימנוב. כמו כן נשמעה עדותו של מומחה בית המשפט מר אליהו טלמון.

     

  12. משהוגשו סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי תשובה, יש להכריע בתובענה.

     

    תמצית טענות התובע

     

  13. התובע קיבל סך 280,000 דולר במזומן מאחיו *** המתגורר ברוסיה וזאת בתמורה להסתלקות עתידית מירושת אביהם לטובת האח, לאחר שזה האחרון מכר נכס ברוסיה והיה ברשותו כסף.

     

  14. התובע חשש לאבד את זכאותו לקבלת קצבת הבטחת הכנסה, בחר שלא להפקיד את הכסף בחשבון הבנק, הציע לנתבעת לרכוש במשותף בית למגוריהם יחד שירשם על שמה בלבד, הוא ישלם סך 550,000 ₪, להשלמת סכום הרכישה תיטול הנתבעת משכנתה. לאחר תשלום המשכנתה הבית יעבור על שמו.

     

  15. ביום 21.7.14 התובע מסר לנתבעת סך 180,000 ש"ח אשר הופקדו בחשבונה בבנק הפועלים. בנוסף, מסר לנתבעת סך 330,000 ₪, לא ידוע לו היכן הופקדו. סך 40,000 ₪ נוספים שולמו על ידו במספר תשלומים לחשבונות הבנק של הנתבעת. התובע שילם עבור דמי התיווך ושכר טרחת עורך דין.

     

  16. הבית נרכש בתמורה לסך של 1,200,000 ₪, כאשר 550,000 ₪ שולמו על ידו וסך 650,000 ₪ שולמו על ידי הנתבעת באמצעות משכנתה שנטלה על שמה. תחילה התגורר בבית הבן *** ובחודש אוגוסט 2015 התובע עבר להתגורר עמו. בחודש אוקטובר 2015 הנתבעת עברה מהדירה ב***להתגורר עמם בבית.

     

  17. התובע שיפץ את הבית בסכום כולל של כ- 130,000 ₪ אשר שולמו מכספו.

    בנוסף, ולבקשת הנתבעת התובע שיפץ פעמיים את הדירה ב*** - פעם ראשונה בשנת 2016 בסך 18,500 ₪, פעם שניה בשנת 2017 בסך 56,500 ₪. הדירה הושכרה ודמי השכירות התקבלו לידי הנתבעת.

     

  18. בשנים 2015 - 2017 התובע העביר לנתבעת סך של כ- 80,000 ₪ מדי שנה להקטנת המשכנתה.

     

  19. סך הכל השקיע בבית ובדירה סך 1,080,000 ₪, מסכום זה יש להפחית סך 240,000 ₪ ששולם לו, ובתוספת סך 95,000 ₪ השבחת הנכסים וסך 15,000 ₪ שהנתבעת מודה ששילם עבור תיווך וסה"כ - 950,000 ₪.

     

     

  20. בשנת 2017 כאשר נגמרו הכספים, הנתבעת הודיעה לו לפתע כי עליו לעזוב את הבית. התובע סירב לדרישתה, היא הגישה תביעתה לפינוי מושכר בעוד הוא היה נתון לאיומים מצד גורמים שלישיים, הגיש תלונה במשטרה.

     

    תמצית טענות הנתבעת

     

  21. טענות התובע מוכחשות, אין בתביעה כל ראיה, אין אסמכתאות ואישורים ביחס לסכומים שנטען ששילם.

     

  22. הבית נרכש בשנת 2015 בתמורה לסך של 1,200,000 ₪ ובתוספת הוצאות נלוות (שכ"ט עו"ד). מימון הרכישה נעשה באמצעות הון עצמי, תמיכה של אביה ובן משפחה, משכנתה על סך 650,000 ₪ וכן כספים שנתן בידה התובע והושבו לו.

     

  23. התובע העביר לידיה סך 202,000 ₪ במזומן אשר הופקדו לחשבונה בבנק הפועלים ב***בין החודשים 7-9/2014.

     

  24. ילדי הצדדים התגוררו בבית. הנתבעת הסכימה שהתובע יצטרף עד שימצא דירה או יחידה ועל מנת שידאג לבן בזמן שהיה עריק מהצבא. התובע סירב לדרישת הנתבעת להשתתף בהוצאות מגוריו בבית.

     

  25. אחיו של התובע שחי ברוסיה מרוויח כ- 500 ₪ בחודש, אין לו רכוש, לא הוצגה כל ראיה להעברת כספים, או שיש כספים. הטענה כי התובע קיבל את חלקו בעיזבון אביו בעודו חי הינה מופרכת ואינה משקפת מציאות.

     

  26. כל הסכם במקרקעין מחייב דרישת כתב. אין כל היגיון בטענה שלאחר תשלום המשכנתה על ידי הנתבעת היה מקבל את מלוא הזכויות בבית. לא שילם מעבר לסכום שהסכימה להשיב.

     

  27. התובע שיפץ את הבית והדירה ביחד עם ילדי הצדדים, מעולם לא דרשה ממנו לשפץ, אין המדובר בשיפוצים בעלות גבוהה, הבנים מימנו חלק מהשיפוץ.

     

  28. לא הועברו תשלומים חודשיים, לא השתתף כלל בתשלומים לבית ובפרט לא בתשלומי המשכנתה. הסכום שטוען אינו תואם את המציאות ורחוק מאוד מהכספים שהשקיע בפועל. התובע חי על חשבון הנתבעת. לא נשלחו מצידה גורמים שלישיים על מנת שיאיימו על התובע, הוא ניסה בכל דרך להישאר בבית.

    דיון והכרעה

     

  29. ראשיתם של ההליכים בין הצדדים, כאמור, בעתירת הנתבעת כאן לפינוי וסילוק ידו של התובע מהנכס.

    בהסדר שגובש במסגרת הליך הפינוי ועל רקע עתירת התובע כאן לחיוב כספי הוסט הדיון ממסלול של זכויות בעלות בנכס למסלול של השבה כספית, אשר בגדרה נותר לבחון האם הוכחה טענת התובע כי נתן בידי הנתבעת סך כולל של 1,080,000 ₪ ולא 240,000 ₪ בלבד.

     

  30. לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועדיהם ובחינת כלל הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכיח עיקר תביעתו.

    כפי שיובהר להלן, גרסת התובע לקתה מתחילתה ועד סופה בפרכות, סתירות חוסר עקביות וחוסר קוהרנטיות.

     

    31.כנקודת מוצא יש לבחון גרסת התובע בקשר עם טענתו למקור הכספים שהעביר לנתבעת. התובע, שאינו עובד מאז שנת 2004 ומתקיים לכאורה מקצבת הבטחת הכנסה, טען כי קיבל לידו סך של 280,000 דולר מאחיו התאום, מר *** (להלן:"האח"), על חשבון ירושה עתידית של דירה השייכת לאביהם. התובע כשל מלהציג גרסה אחידה ומשכנעת בעניין זה.

    בכתב התביעה נטען כי בעת שאחיו ביקר בישראל הוא הביא לו 280,000 דולר במזומן שמקורם בדירה שמכר האח ברוסיה. התובע החזיק כסף זה במזומן ולא רצה להפקיד על שמו בבנק הואיל ופחד לאבד קצבת הבטחת הכנסה.

    בתצהיר עדות ראשית שינה מגרסתו כאשר טען כי החל משנת 2010 נהג אחיו להביא עמו לישראל סכומי כסף בדולרים בכל פעם שהגיע לביקור אותם שמר בבית אביהם בתל אביב.

    בדיון מיום 28.12.20 טען כי "אחי נתן לי את הכסף בשנת 2014 לא זוכר את החודש. אולי

    חודש יולי או אוגוסט. קיבלתי את הכסף בשנת 2014" (עמ' 2 ש' 13 – 14). מיד בהמשך

    דבריו שינה גרסתו וטען "אחי לא הביא לי את הסכום הזה ביד. כשהוא מכר בית במוסקבה הוא כל פעם בא במהלך השנה ומשנת 2009 עד 2014 הוא היה מביא לי דולרים" (ש' 14 – 16). גרסה שלא מתיישבת עם הנטען בתצהיר האח לפיו רק בשנת 2014 פנה אליו האח בבקשה לקבל כספים לצורך רכישת דירה.

    במהלך עדותו בדיון מיום 10.10.21 שוב טען כי קיבל את כל הסכום (280,000 דולר) בשנת 2014 בפעם אחת (עמ' 11 ש' 6-13). כמו כן טען לראשונה כי מקור הכספים הם לא רק במכר דירת האח ברוסיה כי אם "עוד תוספת שהוא הביא". אמר ולא הוסיף (עמ' 19 ש' 9).

     

    האח מצדו טען בתצהירו כי מסר לתובע סך 280,000 דולר בחודש יולי 2014 בבית של אביהם ב- 28 חבילות של 10,000 דולר כל אחת ואף חזר על גרסתו זו בעדותו: "נתתי לו את הכסף בבית אבי סך של 280,000 דולר" (עמ' 33 ש' 13), וכי הביא את הכסף "בתיקייה" (עמ' 35 ש' 17).

    בהמשך עדותו כשנשאל איך הביא את הכסף לישראל ענה: "אני הייתי מביא כל פעם 10,000 והייתי בישראל פעמיים שלוש.." (עמ' 34 ש' 26). בהמשך הוסיף: "כל פעם 10,000$. כשבאתי עם אשתי הבאתי 20,000$. אחר כך הבאתי עוד 30,000$ כשבאתי עם הבן שלי". (עמ' 35 ש' 2 – 3). ברי כי חישוב הסכומים אינו מגיע כדי 280,000 דולר ורחוק מכך.

     

    32.התובע ביקש לתמוך גרסתו בהסכם שחתם עם אחיו בחודש 8/14 שנערך על פי הנטען בכתב יד של רעיית האח, והמעגן הסכמתם להסתלקות של התובע מחלקו בעיזבון העתידי של אביהם בתמורה לתשלום 280,000 דולר (צורף לתצהיר האח). אלא שתמיהות של ממש מתעוררות בקשר עם הסכם זה.

    תחילה לא ניתן ליישב המועד בו נחתם ההסכם (חודש 8/14) עם כל אחת מגרסאות התובע והאח באשר למועד העברת הכספים כפי שפורט לעיל. על פניו מדובר במועד המאוחר להעברת הכספים.

    בנוסף, עולה מחקירת התובע כי האב ערך צוואה אך ביום 27.11.19 ובאופן הסותר טענת האח כי ההסכם בא לעולם על רקע צוואתו בה הוריש האב לתובע ולאח את הדירה. (עמ' 16 ש' עמ' 17 ש' 1).

    קשה אף להלום הסדר זה שגובש לכאורה בין התובע והאח למתן מליון ש"ח למפרע, בעוד האב בחיים, טרם ערך צוואה, כאשר אין לדעת מתי ימומש העיזבון ומה יכלול ובפרט עת הובהר כי אביהם כלל לא היה שותף להסכם שנחתם ביניהם ביחס לרכושו - "זה לא אבא. אבא לא קשור לזה" (עמ' 16 ש' 1).

     

    33.כמו כן תמוה כי התובע לא מצא לנכון לעגן הסכם במקרקעין הכולל מתן מאות אלפי ש"ח מול גרושתו, הנתבעת, בעוד שמצא את חתימת ההסכם מול אחיו עימו יש לו קשר קרוב וחזק המבוסס על אמון כמעשה הכרחי. וכך העיד - "לאחי *** ולי קשר חם וקרוב מאוד ואנחנו סומכים זה על זה" (סע' 8 לתצהיר), "... מילה שלנו זה חשוב מאשר חותמת של עו"ד" (עמ' 14 ש' 16), וכן בעדות האח - "ודאי שאאמין לו ...היחסים שלנו מאוד טובים. הוא מעולם לא שיקר לי." (עמ' 33 ש' 25 –26).

    התובע אף נמנע מלהעיד את רעיית האח הגם שנטען כי ההסכם נכתב על ידה.

     

    34.גם ביחס לקביעת הסכום שלכאורה שילם האח לתובע בגין חלקו בדירת האב - הגרסאות אינן אחידות. כאשר נשאל התובע בחקירתו כיצד ידע להעריך את שווי חלקו בדירה בסך 280,000 דולר השיב: "לא לקחתי שמאי. שאלתי אצל הקבלן...שאלתי כמה עולה מטר מרובע...שבנה את הבית...לא זוכר. התקשרתי לנדלן לא יודע את השם" (עמ' 14 ש' 23 – עמ' 17 ש' 26).

    לגרסתו של האח בעדותו ערכו הכולל של בית האב היה "בערך $280,000... כי זה היה הערך אז...ככה עלה הבית של אבא...אחי אמר לי את הסכום." (עמ' 33 ש' 16 – 23). כך שעל פניו היה על האח ליתן לתובע סך 140,000 דולר בלבד, מחצית שווי הנכס, ולא 280,000 דולר ערכו הכולל לכאורה של הנכס.

     

    35.עדות האח לפיה העדיף ליתן כספים לתובע לרכישת דירה עבורו חלף רכישת בית בישראל על שמו בטענה כי באותו מועד כבר היה על שמו בית ב *** "בית מהצוואה" (עמ' 38 ש' 1-7) נמצאה כבלתי מהימנה ועומדת בסתירה לראיות שהוצגו שכן אין מחלוקת כי צוואת האב נערכה רק בשנת 2019 והבית עודנו רשום על שם האב.

     

    36.סבורני, מכל מקום, כי על רקע הצגת מסכת העובדות המעורפלת כפי ששטחו התובע ואחיו היה מצופה כי לכל הפחות תוצג ראשית ראיה ביחס למשיכת כספים בחו"ל על ידי האח במועד הרלוונטי, תונח ראיה לסתור טענת הנתבעת כי האח הינו חסר אמצעים המשתכר500 ₪ בחודש, או טענת האחיין *** כי "הדוד .. אין לו כסף בכלל" עד כי נאלץ לפנות את חדרו ולישון על ספה בחוץ בזמן שהגיע לבקר בארץ עם אישה וילד במקום ללכת לבית מלון (עמ' 79 ש' 12-13 וראה גם עדות התובע עמ' 16 ש' 25-26). למעשה לבד מהצגת הסכם מכר משנת 2010 ביחס לדירה שמכרה רעייתו של האח ברוסיה עוד טרם נישאה לאח, לא הוצגו ראיות חפציות קונקרטיות וממילא מתעוררים סימני שאלה בקשר עם חוקיות העברת הכספים לארץ ככל שאומנם יש ממש בטענות אלו.

     

    37.מן המקובץ מתבקשת אפוא מסקנה כי התובע לא הוכיח קבלת הכספים מאחיו. לא את הסכום הכולל שלכאורה קיבל ולא את אופן העברת הכספים. גרסאות התובע ואחיו עמדו

    בסתירה זו לזו, אופיינו בחוסר סבירות של ממש וחוסר אחידות. 

     

    38.משבאתי לכדי מסקנה זו והואיל ואין חולק וממילא לא נטען כי התובע הנתמך בהבטחת הכנסה חסך/קיבל כספים בהיקף הנטען על ידו ממקור אחר, הרי שיש בכך להשליך על מהימנות גרסתוככלל ולכרסם באופן ניכר ביתר טענות התובע בקשר עם עצם העברת הכספים בשיעור הנטען לנתבעת.

     

    1. ואולם אף הייתי יוצאת מנקודת הנחה כי לרשות התובע עמדו מקורות מימון בשיעור מאות אלפי ש"ח כנטען, הרי שגם בחינת גרסתו בקשר להעברת הכספים לכאורה לידי הנתבעת הותירה סימני שאלה רבים ולא הוכחה כנדרש.

      בכתב התביעה נטען כי התובע בעצמו מסר לנתבעת במצטבר 550,000 ₪ בהזדמנויות שונות וכן נשא במהלך השנים בהוצאות נוספות לטובת שיפוץ הבית והדירה, הקטנת המשכנתה ועוד.

      בתצהיר עדות ראשית הוצגה גרסה חדשה ולפיה במהלך חודש יולי 2014 התקיימה פגישה ב*** בנוכחות התובע, אחיו, רעייתו והנתבעת, במהלכה האח מסר לנתבעת תיק ובו סך 280,000 דולר במזומן. " ** (האח) היה זה שמסר את התיק עם הכסף לידי *** (רעייתו) ואני הייתי לידו" (ס' 18). "לאחר מספר ימים ביום 21.7.14 ..היא נפגשה איתי והביאה איתה את מלוא הסכום 280,000 דולר נכנסו לבנק ו**** הפקידה 50,000 $ מהכספים שלי (היא הפקידה ואני עמדתי לידה)" (ס' 19) "לאחר ההפקדה של 180,000 ₪ *** החזירה לי את יתרת הכספים שלי – $230,000 שמרתי בבית" (ס' 22), בהמשך - "...החזרתי לבית אבי חצי מהסכום המקורי – 140,000 $לשמירה שם והותרתי אצלי 90,000 $" (ס' 24). "בערך בחודש נובמבר 2014... נתתי ל*** את אותם 90,000$ שהיו ברשותי..." (ס' 25).

      בדיון מיום 28.12.20 חזר התובע כלל על גרסה אם כי טען ש"לאורך כל השנים הכסף שימש אותי לצרכים אישיים" ובהמשך סתר עצמו כשטען - "לא השתמשתי בכספים האלה למחייה . חייתי מאבטחת הכנסה" (עמ' 4 ש' 4-7).

      בעדותו בדיון מיום 10.10.21 טען כי נתן לנתבעת את הכסף והיא "החזירה לי את הכסף ב*** בחזרה ואני נסעתי ל***" (עמ' 12 ש' 12-13) ללא כל אזכור למזוודה עם כסף ומפגש של אחיו ואשתו עם הנתבעת.

      האח טען בעדותו כי כי נתן לתובעת את הכסף "במכונית של התובע בחוץ", טענה שלא מצאה כל זכר בגרסת התובע (עמ' 36 ש' 7-8).

       

    2. הנתבעת כאמור אינה חולקת על העברת סך של כ- 202,000 ₪ לידיה במספר הפקדות לחשבונה בבנק הפועלים בין החודשים 7-9/14 (ר' פירוט בס' 21 לכתב ההגנה). כך גם הנתבעת אישרה במסגרת ההליך כאן כי התובע שילם דמי תיווך בגין הנכס (ראה דיון 27.12.21, עמ' 57 ש' 1 – 2), תשלום שלא הושב לתובע עד היום ואינו נכלל בהסדר שגובש בהליך הפינוי.

       

    3. מעבר לכך לא צורף כל כל תיעוד בדבר העברת סך 330,000 ₪ בחודש נובמבר 2014 כטענת התובע. הנתבעת מכחישה העברת הסכום הנ"ל ("לא היה דבר כזה שהוא נתן לי בסוף 2014 סכום אחד של 330,000 ₪", דיון 28.12.20 עמ' 6 ש' 4).

      גם לא הוכחה טענת התובע לתשלום סך 8,000 ₪ לעוה"ד שערך את הסכם המכר.

      תדפיסי הבנק שהתובע צירף מעידים על הפקדת סכומי כסף במזומן בחשבון הנתבעת. אך מעבר לסכומים בהם מודה הנתבעת, לא עלה בידי התובע להוכיח כי סכומים אלה ממקורותיו.

       

    4. לטענת הנתבעת, מעבר ל- 202,000 ₪ שקיבלה מהתובע לא נזקקה לכספים נוספים ממנו לצורך רכישת הבית שכן עמדו לרשותה 1,229,356 ₪ על פי הפירוט הבא:

      סך 650,000 ₪ משכנתה שנטלה על שמה, סך כולל של 111,705 ₪ במזומן נמשכו מחשבון הבנק של אמה, סך 54,500 ₪ היו ברשותה ממשיכות שביצעה מחשבונה בבנק לאומי, סך 141,151 ₪ קיבלה מאביה, סך 70,000 ₪ קיבלה מקרוב משפחה, סך 202,000 ₪ קיבלה מהתובע.

      הבית נרכש תמורה סך 1,200,000 ₪ ויתרת הכספים שימשו לטענת הנתבעת לשיפוצים.

       

    5. להוכחת גרסתה הנתבעת צירפה לתצהירה תדפיס יתרות תשלומי משכנתא (נספח ג'), תדפיסים מחשבון הבנק של אמה המעידים על משיכות כספים במזומן (נספח ז'), טבלה המפרטת את הסכומים שלכאורה נמשכו מחשבונה בבנק לאומי ותדפיסים מחשבונה בבנק הפועלים המעידים על הפקדות מזומנים (נספחים ח' - יג'), תדפיס לתמיכה בגין הפקדת סך 70,000 ₪ בחשבונה מבן משפחה (נספח יד לתע"ר), הסכם מכירת הבית של האב ברוסיה

      מיום 21.11.06 (נספח טו') ותדפיס בנק המעיד על הפקדת הסכום בחשבון הבנק של הנתבעת בבנק לאומי ביום 24.6.15 (נספח טז').

       

    6. נתתי דעתי לכך שגרסת הנתבעת באשר למקורות המימון שעמדו לרשותה, משיכות הכספים מחשבון האם כמו גם מחשבונותיה לקתה באי בהירות, בחוסר עקביות לעיתים, והותירה סימני שאלה על מהותם עמד התובע ככלל בסיכומיו.

      כך גם נתתי דעתי לעובדה שלא הובהר כנדרש מה היה מקור הכספים שהתובע העביר לידי הנתבעת ואינם במחלוקת בהינתן כי נתמך בהבטחת הכנסה, אם כי לא ניתן לפסול אפשרות כי יש לכך קשר לטענה כי עבד מעת לעת בבניין "בשחור". (ר' למשל עדות הנתבעת עמ' 75 ש' 21 , וכן עדות הבן עמ' 82 ש' 13).

      אף האמור אין בכך לדידי לסייע בידי התובע עד כדי הטיית הכף לעבר גרסתו שכן הנטל העיקרי להוכחת טענתו בדבר קבלת הכספים על ידי אחיו והעברתם לנתבעת היה ונותר מונח לפתחו ובנטל זה לא עמד. טענת התובע לפיה לא עמדו לרשות הנתבעת כספים לביצוע רכישה ושיפוץ לא רק שלא הוכחה אלא שאין בה כשלעצמה כדי ללמד כי הוא זה שנתן הכספים בידה.

       

    7. הדברים נכונים גם ביחס לטענת התובע בקשר עם סילוק חלק מהלוואת המשכנתה על ידו. טענה זו נסמכת אף היא על גרסת התובע בקשר עם קבלת כספים מהאח, בעוד לא הוכח כדבר. התובע הציג גרסה חסרה נעדרת פרטים בסיסיים בין היתר בשאלת המועד המדויק בו העביר הכספים, מי נכח במועד העברה, היכן זה היה, מה הסיכום שקדם לכך, האם היו עדים לכך האם קדמה לכך התכתבות בין השניים.

      הנתבעת מכחישה טענה זו. לגרסתה נטלה כספי ביטוח שקיבל הבן בגין מחלה בסך 140,000 ₪ (הבן מאשר טענה זו בעדותו עמ' 83 ש' 15-19) וכן כספים מאחיה. עוד לטענתה היא עובדת ומשתכרת היטב, כך גם מקבלת דמי שכירות מהשכרת הדירה ב*** (עמ' 21 ש' 2 – 5). צורפו ראיות חלקיות.

      ואולם התמיהה המתעוררת מגרסתה המתפתחת בעניין זה אשר נטענה לראשונה בחקירתה, לא מהווה תחליף לראיות של ממש שאותן היה על התובע להביא בתמיכה לגרסתו. כך גם טענת התובע בדבר היקף התשלום שהעביר בין השנים 2015-2017 (80,000 ₪ כל פעם) לא מתיישבת עם הסכומים שסולקו בפועל מהמשכנתה בשלוש פעימות - פעמיים סך של 100,000 ₪ וכן סך של 140,000 ₪.

       

    8. המסכת העובדתית מלמדת על התובע כמי שחי חיים דלים, התגורר בהוסטל עם אימו (עמ' 20 ש' 5 – 6) עד שדרשה הסתלקותו לאחר שלא נשא בהוצאות בגין מגוריו, לאחר מכן עבר לגור עם בנו בדירה קטנה וצרה מלהכיל תוך שהוא שומר על הכנסתו ונמנע גם שם מלשאת בחלקו בהוצאות אחזקת מדור, וכך גם נהג בעת מגוריו עם הנתבעת (ר' למשל עדות הבן עמ' 80 ש' 2-10, עמ' 81 ש' 1-4). כאמור, מול אחיו לו יחסי אמון וקרבה מיוחדים דווקא, דאג להסדיר את המערכת הכלכלית בניהם בהסכם.

      יש אפוא קושי ליישב דרך הילוכו זה עם טענתו כי העביר מאות אלפי ש"ח לנתבעת מבלי שמצא לנכון להגן על רכושו בהסכם כלשהו, מבלי שיש לכך לכל הפחות תיעוד ולו בהודעות מסרון. כאשר נשאל בחקירתו למה לא חתם על הסכם עם הנתבעת ענה באופן לקוני ובלתי משכנע: "למה לחתום כשהיא אמרה שהיא תעזור לי. אז למה צריך לעשות הסכם." (עמ' 21 ש' 5 – 6).

       

    9. מן המפורסמות, כי כאשר עסקינן בנכסי מקרקעין לגביהם מתקיים רישום בפנקסים, בין אם זה רישום זכויות בעלות בפועל או רישום הערת אזהרה לגבי זכויות אלו ובין אם קיים בנוגע למקרקעין חוזה רכישה ובו מפורטת זהות הרוכש, הרי שנטל הראיה להוכיח כי הרישום אינו משקף זכות בעלות הינו נכבד ביותר (עמ"ש (יר') 24628-11-11 ד.ה נ. ס.ה ואח'), ובמשנה תוקף לאורה של דרישת הכתב בעסקת מקרקעין בהתאם להוראת ס' 8 לחוק המקרקעין.

       

    10. בנוסף על האמור, יש טעם לסברה כי על רקע מעשיו של התובע הוא מנוע מלטעון לזכויות בבית או ביחס למאות אלפי ש"ח שעמדו לרשותו בשל השתק שיפוטי.

      למעשה גרסתו היסודית באשר לזכויות בבית נגועה בחוסר ניקיון כפיים. התובע שב וטען לאורך ההליכים כי בחר שלא להפקיד הכספים בבנק וכן ביקש לרשום הנכס על שם הנתבעת על מנת שיוכל לגבות הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי באין מפריע. (ס' 11 לתביעה, ס' 17 לתע"ר, עדות האח עמ' 36 ש' 10-11).

      התובע נטל לכיסו לאורך כל השנים ובזמנים הרלוונטיים קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי תוך שהוא מצהיר כי אין ברשותו כל נכס ותוך שהוא מסתיר מאות אלפי ש"ח אשר לכאורה יש ברשותו.

       

      בית המשפט לא ייתן ידו להכשיר הצהרות התובע אשר ניתנו בפני רשויות המדינה, לגרסתו הוא, בכזב ואשר הצמיחו לו קבלת טובות הנאה. אין בזכות הגישה לערכאות כדי להוות משום הכשר לבעל הדין להתל בבית המשפט או ברשות המנהלית ולטעון ביודעין טענות שקריות עד כדי הפיכת האמת לערך שולי או זניח, הנדחה מפני האינטרסים האישיים שלו (ר' ת"ע (ק' גת) 53441-09-16 אלמונית נ' פלונית (נבו 2.1.20)).

       

      בפסיקה נקבע כי יש מקום להחלתה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי לא רק כאשר נטענות מפי אדם טענות סותרות בפני ערכאות שיפוטיות שונות, כי אם גם בפני רשויות מנהליות (ר' פסק דינו של כב' השופט עמית בבר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ (נבו 4.5.15).

       

      "החלת דוקטרינת ההשתק אינה מצריכה הכרעה בדבר אמיתותו של נרטיב זה או אחר, וקביעה בדבר היותו של התרחיש האחר כוזב, אם לאו. די בעצם השימוש לרעה בהליכים ובחוסר תום הלב הנגזר מכך. מדיניות שיפוטית ראויה, שתרתיע בפני התנהלות כזו, ובכך תגן על ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט, תצדיק דחיית תובענה, שעילתה סותרת את שנטען בהליך היסטורי, אך מטעם זה, ובפני עצמו." (ר' עמ"ש (מחוזי באר שבע) 5260-02-18 ג.א.צ נ' י.צ (נבו 26.06.2018).

       

    11. לא זו אף זו ולמעלה מן הצורך ממילא לא הוכח קיומו של הסכם בעל פה המעגן זכות קניינית של התובע בנכס. גרסת התובע גם בהקשר זה השתנתה והתפתחה לאורך ניהול ההליך.

      בכתב תביעתו טען כי לאחר שקיבל מאחיו את חלקו הצפוי בירושת אביהם בסך 280,000 דולר, פנה לנתבעת והציע לרכוש בית למגורי כל המשפחה יחד כאשר הוא יממן סך 550,000 ₪, הנתבעת תיטול משכנתה על שמה בסך 650,000 ₪ כשהנכס ירשם על שם הנתבעת על מנת שלא תיפגע זכאותו לקבלת קצבת הבטחת הכנסה, ובתום תשלום המשכנתה יעבור הבית על שמו של התובע.

       

      לעומת זאת, בתצהיר עדותו הראשית טען כי בשנת 2014 שוחח עם הנתבעת על רצונו לרכוש בית למגוריו עם בנם ***. הנתבעת הציעה כי היא תסייע ברכישת הבית בכך שתיטול משכנתה, הבית ירשם על שמה והיא תגור עמם בחלקים נפרדים בבית. לטענתו הסכימו כי הוא ישלם את ההון העצמי הנדרש, יממן את השיפוצים ככל ויהיו ויעביר לה כסף לסילוק המשכנתה. עם סילוק המשכנתה יעבור הבית על שמו של התובע.

      לאחר שמצא את הבית והוחלט לרכושו, פנה לאחיו וביקש 280,000 דולר תמורת הסתלקותו מחלקו בעיזבון העתידי של אביהם ו*** הסכים.

       

      בדיון מיום 10.10.21 טען כי תכנן לקנות בית בשנת 2013 (עמ' 20 ש' 12-13) ובהמשך - "אני לא רציתי לקנות בית אלא הרעיון שלה היה שנקנה בית... הנתבעת עמדה לקנות בית בגלל הבן...לא היתה לי תוכנית לקנות בית אבל היא עמדה על כך בשל הבן". (עמ' 20 ש' 15 – 17). וכן "היה לנו הסכם. מה שהיה חסר לי זה 10% ועדיין לא רכשתי בית..." (עמ' 20 ש' 22).

       

      כך יוער כי לא מצאתי בטיעוני התובע כל הסבר לפער הזמנים שבין כינון אותו הסכם נטען במחצית שנת 2104 ומועד העברת הכספים באותה השנה עם מועד חחתימת הסכם הרכישה בפועל חודשים רבים אחר כך (6/15).

       

      גם בבחינת טיב מערכת היחסים שבין הצדדים בתקופה שקדמה לרכישת הבית לא שוכנעתי

      בגרסת התובע לפיה שררה מערכת יחסים מיטיבה בניהם שהיוותה קרקע פורה לעריכת הסכם בניהם ("עשינו יד אחת כדי לסייע לבנים שלנו" - סע' לתצהיר 10). כפי העולה מעדויות הנתבעת והבנים בהם מצאתי ליתן אמון, התובע היה חייב במזונות ילדיו ואף נפתח כנגדו תיק בהוצאה לפועל.

       

      התובע לא הציג גרסה אחת סדורה ביחס לאותו הסכם נטען, תנאיו ופרטיו. הטענה הכללית בדבר הסדר המעניק לתובע את מלוא הזכויות בבית למרות השקעות הנתבעת אינו מתיישב עם ההגיון והשכל הישר ולא שוכנעתי כלל בגרסה זו.

       

    12. לא נסתר מעיני כי לתובע הייתה מעורבות בתהליך רכישת הבית כאשר אין חולק כאמור כי שילם דמי תיווך, נכח במועד חתימת הסכם ואף העביר כ- 202,000 ₪ לנתבעת עובר לרכישתו. ברם אזכיר כי התובע העביר מוקד הדיון מהמסלול הקנייני למסלול הכספי שעה שהגיש תביעתו הכספית בחודש 09/19 עוד בטרם הוכרעה תביעת הפינוי שהגישה כנגדו הנתבעת. התובע לא הוכיח כי שילם מעבר למה שהוסכם ונפסק בהליך הקודם ולכן גם אם לא הובהר כדבעי מה היה מארג היחסים בין הצדדים סביב רכישת הבית אין לנו אלא מה שלפנינו.

       

    13. מכאן, לטענות בדבר אותם שיפוצים נטענים בבית ובדירה והשבחת הנכסים. גם כאן, לא השכיל התובע להציג ראיה חפצית שיהא בה כדי ללמד כי מימון השיפוצים מקורו בכספיו.

      התובע צירף לתצהירו קבלות בגין רכישת חומרים לשיפוץ, קרמיקה, מזגנים וכו' ברם הקבלות ממוענות כולן על שם הנתבעת והינן משנת 2017 כאשר השיפוץ בבית נערך בשנת 2015. (ראה נספח 8).

      לכל הפחות יכול היה התובע להידרש לשאלת המימון על דרך זימון ספקים מהם רכש לכאורה ציוד ומשלא עשה כן הימנעות זו רובצת לפתחו. (ר' לעניין זה עדות התובע עמ' 24 ש' 9-18). בחקירתו הנגדית התובע התקשה להבהיר מדוע קבלות וחשבוניות הקשורות בשיפוץ יצאו על שם הנתבעת. דבריו הותירו רושם בלתי מהימן –

      ת: "..שילמתי את הכסף והמשאית באה ושאלו על שם מי לרשום ואמרתי על שמה . אני קניתי הכל . עשיתי את זה . היא כל הזמן שארשום את שמה וכך עשיתי.

      ש:(בימ"ש) שיפצת לבד בלי לשאול אותה ודווקא בעניין הזה הקשבת לה?

      ת:... כל החומרים שקניתי רשמתי על השם שלה. היא אמרה לי להביא קבלות על השם שלי. אני לא יודע למה רשמתי ככה. מה שקניתי רשמתי הכל על השם שלה. היא ביקשה שארשום את כל הקבלות על השם שלה.

      ש:למה הסכמת לרשום את הקבלות של החומרים על השם שלה אם הבית והכל שלך?

      ת:כי האמנתי לה בכל. זה לא היה אכפת לי היא ביקשה וכך עשיתי. היא הייתה צריכה את זה ולא אני.

      ש:(בימ"ש) למה היא צריכה את זה.

      ת:לא יודע." 

      (עמ' 26 ש' 22 עמ' 27 ש' 10).

       

    14. זאת ועוד, בכל הקשור לשיפוץ בדירה ב*** טען התובע בדיון מיום 28.12.20 כי "..לא סיכמנו שהיא תחזיר לי את הכסף הזה אבל השקעתי שם את הכסף שלי.." (דיון מיום 28.12.20 עמ' 3 ש' 23-24).

       

    15. הנתבעת לא מכחישה כי בוצעו שיפוצים בבית ובדירה אם כי מכחישה את הסכומים הנטענים. לדידה היה מדובר בעלויות נמוכות. כך למשל המטבח ששופץ נלקח מאתר בניה, הדלתות נרכשו בשטחים ללא משקופים, הבנים הם אלו שרכשו את הקרמיקה וחומרי הבניין לשיפוץ האמבטיה, עזרו לתובע להדביק אריחי אמבטיה ואף פינו את הפסולת.

      בתצהירה נטען כי התובע "החליט על דעת עצמו" לבצע שיפוצים בבית, היא היתה עסוקה בטיפול בבנם שחלה ולא היתה מעורבת. עלויות השיפוץ שולמו על ידי הבנים ועל ידה, ולא על ידי התובע. הבן *** שילם סך 10,000 ₪ לרכישת חומרי בנייה (ראה תצהירו נספח יח'), הבן *** שילם סך 7,000 ₪ לשיפוץ (ראה תצהירו נספח יט') ורכש מזגנים ביום 18.5.16 (ראה נספח כ'), היא שילמה עבור הקרמיקה במזומן סך 16,075 ₪ ועבור הבטון סך 7,440 ₪ (ראה נספח כא' 2).

      הנתבעת מודה בתצהירה כי התובע שילם סך 650 ₪ עבור אביזרים לשיפוץ האמבטיה ביום 21.1.18, סך 615 ₪ ביום 24.1.18 וסך 128 ₪ ביום 29.1.18. הקבלות בגין הוצאות אלה נרשמו על שם התובע (ראה נספחים כב'1 - כב'3).

       

    16. בחוות דעתו של המומחה מיום 27.12.21 שניתנה לאחר שאלות הבהרה, מספר השלמות ותיקונים, נקבע כי בבית בוצעו עבודות בעלות של כ- 108,057 ₪ בהן עבודות שבוצעו באופן לקוי ויש לתקנן, וביחס לדירה ב*** בעלות של 37,735 ₪. המומחה נחקר ביום 10.10.21 על חוות דעתו.

      בחקירתו העיד, כי התובע לא הציג בפניו קבלות עבור העבודות שלכאורה נעשו על ידו וחומרי הבנייה שלכאורה נרכשו מכספו -

      "לא הוצגה בפניי כל קבלה. הקבלה היחידה שהוצגה הייתה של הריצוף ב**** ואולי עוד משהו קטן." (עמ' 44 ש' 1), "לא ראיתי קבלה" (עמ' 45 ש' 3), "לא הציג בפניי קבלה שהוא קנה המזגנים" (עמ' 45 ש' 19). הוצגה קבלה על שם הנתבעת ביחס למזגן אחד (עמ' 45 ש' 23 – 24).

      גם ביחס לדירה ב**** המומחה העיד כי הוצגה בפניו אך ורק קבלה אחת, בה מופיע שם הנתבעת בלבד. (עמ' 48 ש' 14 – 17).

       

    17. לא היה בעדות התובע כדי לבאר היקף השקעתו בשיפוץ או דרכי המימון. כך גם עדותו של מר ****, חברו של התובע, לא ביססה טענת המימון של התובע בשיעור הנטען על ידו. ("...הוא שילם לפועלים לידי. בטון לא ראיתי . לא כל דבר ראיתי" (עמ' 40 ש' 13-15)).

       

    18. אין חולק כי התובע שלו הכשרה בתחום, לקח חלק פעיל בשיפוץ כל אחד מהנכסים (בבית ובדירה) ואולם סוגיית מימון השיפוץ נותרה לוטה בערפל. למעשה לא הוכח לפני כי היקף השקעתו של התובע בשיפוצים עלה על הסכום שהוסכם בין הצדדים בהליך הקודם והסתכם ב- 38,000 ₪ שהועברו לו זה מכבר.

       

    19. חוות דעת המומחה אף התייחסה לשיעור ההשבחה הנגזר משיפוץ כל אחד מהנכסים. בהתאם לחוות הדעת מיום 29.4.21 שווי הבית לפני השיפוץ הינו 1,480,000 ₪ ולאחר השיפוץ 1,560,000 ₪, שווי הדירה לפני השיפוץ הינו 830,000 ₪ ולאחר השיפוץ 865,000 ₪. קביעות אלו לא נסתרו.

      ואולם בשים לב כי מוקד הדיון הוא בסוגיה כספית, משלא הוכח ממילא היקף השקעתו של התובע בשיפוץ, לא הוכחו טענותיו ביחס לרכישת חומרי בניין ואביזרים ועת הושבו לו זה מכבר סך 38,000 ₪ בגין חלקו הפעיל בשיפוץ, אין להסיק כי עליית ערך הבית והדירה מקורם בהשקעות התובע. בהקשר זה יש גם לציין כי על פי חוות הדעת על הנתבעת לבצע תיקונים הכרוכים בעלויות נוספות.

       

    20. סוף דבר - כטבעם של הליכים מסוג זה המאופיינים במורכבות משפחתית, יכול ולא נפרסה לפני התמונה המלאה. ואולם בסיכום כלל הנתונים נמצא כי למעט תשלום דמי תיווך אשר הוכח כי התובע זכאי לקבל בחזרה, לא עלה בידי התובע להוכיח עיקר תביעתו בקשר עם השקעת כספים מעבר למה שהוסכם בהליך הפינוי.

      אמת היא שגם גרסת הנתבעת לא הייתה חפה מסימני שאלה כלל. ואולם סימני שאלה אלה אינם מהווים תחליף לנטל הראיה המונח לפתחו של התובע ולראיות שאותן היה עליו להביא בתמיכה לגרסתו ובמיוחד שמדובר בכספים שיצאו לגרסתו תחת ידו וחזקה שהוא בעל הזיקה להוכיח אופן ומקור העברת הכספים.

      אף הייתי באה לכדי מסקנה כי כפות המאזניים מעויינות, הרי שבסיכומו של דבר ההכרעה המשפטית הנובעת מכך היא שהתובע לא הוכיח את תביעתו הכספית כנדרש ממנו (ר' י. קדמי "על הראיות", חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת, התש"ע – 2009, בעמ' 1759 ור' ההפניה שם לע.א. 7303/01 נאדמון נ' עסאף).

       

      סיכום

    21. מכל המקובץ אני מורה כדלקמן:

       

      • הנתבעת תישא בתשלום סך 15,000 ₪ ששילם התובע כדמי תיווך על פי ערכם כיום. הסכום הנ"ל ישולם לו בתוך 30 ימים בתוספת ריבית והצמדה ממועד רכישת הבית בשנת 2015 ועד לתשלום בפועל.

         

      • יתרת רכיבי התביעה נדחים בזאת.

         

      • בהינתן כלל האמור, לאור שנקבע כי סוגיית ההוצאות גם ביחס להליך הפינוי תובא בחשבון בהליך כאן ובשים לב כי הנתבעת חויבה בתשלום לטובת התובע בעוד חלק מעתירותיו נדחו, כל צד יישא בהוצאותיו.

         

    22. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

       

       

      ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"ג, 08 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.

       

      אפרת שוהם דליות, שופטת

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ