פש"ר 10916-05-14 ס.ע. ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

בפני בקשתם של ר. ר.י.ר.י. (להלן: "המבקשים"), אשר הינם נושיו של החייב בתיק דנן, לקבוע כי החוב כלפיהם אינו בר תביעה בהליך פשיטת רגל, וכי יש לבטל את הליך פשיטת הרגל.

רקע עובדתי וטענות הצדדים 

1. ביום 14.4.04 נרצח בנם של המבקשים, מר א.ר. ז"ל (להלן "המנוח") על ידי החייב, אשר היה באותו העת תחת התקף פסיכוטי. המבקשים הינם יורשיו החוקיים של המנוח.

2. החייב לא הועמד לדין פלילי על מעשה הרצח בשל אי כשירות לעמוד לדין.

3. יחד עם זאת, ביום 14.8.13 ניתנה החלטה בהליך גישור מחייב, על ידי כב' השופטת (בדימוס) ד"ר בלהה כהנא במסגרת ת.א 2078/06 של בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיה הוטלה על החייב אחריות נזיקית בשיעור של 30% מתוך סך כולל של 1,200,000 ₪. זאת, כפי שעולה מהחלטת הגישור עצמה, בהסתמך על הפסיקה הנוהגת בקשר להטלת אחריות בנזיקין על חולי נפש.

4. למותר לציין כי ההחלטה בגישור ניתנה לאחר שכל הצדדים הגישו הודעה בהסכמה לבית המשפט בעניין זה, ההסכמה אושרה ונתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 2.6.13.

5. חובו של החייב כלפי המבקשים, העומד כאמור על סכום שווה ערך ל- 30% מתוך הסך של 1,200,000 ₪ (קרי, סך של 360,000 ₪) לפני ריביות (להלן: "החוב"), הינו חובו היחיד של החייב בהליך והסיבה בגינה פנה להליכי פשיטת רגל.

6. לטענת המבקשים, יש להחריג את החוב כלפיהם מהליכי פשיטת הרגל, מכוח הוראת סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל. במסגרת תגובה מאוחרת יותר, ביקשו המבקשים לבטל את ההליך מכוח סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל , שכן החוב נוצר בחוסר תום לב.

7. לדעת המנהל המיוחד, יש אכן מקום להחריג את החוב מכוח סעיף 69(א)(2) וסעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל, כמו גם מכוח תקנת הציבור, זאת, בהתאם לאפשריות השונות להחרגת חוב כגון דא כפי שהוצגו בפסק הדין במסגרת ע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן (פורסם בנבו, 11.1.15) ( להלן : " ענין שיכמן ").

8. כמו כן סובר המנהל המיוחד, כי יש אף מקום לבטל את הליך פשיטת הרגל לגמרי, שכן מדובר בחובו היחיד של החייב. עוד הוסיף המנהל המיוחד כי באיזון שבין עקרון תום הלב לבין תקנת הציבור, שני עקרונות המצויים בבסיס הליכי פשיטת הרגל, גובר עקרון תקנת הציבור, המחייב שלא יצא חוטא נשכר.

9. הכנ"ר הצטרף לעמדת המנהל המיוחד בקשר לעקרון תקנת הציבור, תוך הסתמכות על המבחנים שנקבעו לעניין זה במסגרת ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי פ"ד מח(1) 45 (17.11.93) ( להלן :" ענין בנבנישתי ").

10. לטענת החייב, במסגרת שתי תגובות שהגיש מטעמו, יש לדחות את הבקשה משום חלוף הזמן מאז קרות אירוע הרצח ועד היום, ומשום התנהלותו תמת הלב בהליך עצמו. עוד נטען כנגד הסתמכות המגשרת על ההלכה הנוהגת בדבר חיוב חולי נפש באחריות בנזיקין.

11. ביום 28.10.15 נערך דיון בבקשה, מחמת שב"כ החייבים נעדר, הוחלט כי תינתן החלטה על בסיס כתבי הטענות, כאשר לכל צד ניתנה הזכות להשלמת טיעון.

    דיון והכרעה

     הפן הנורמטיבי

12. להלן תבחן את סוגיית החרגת חוב וביטול הליכים במקרה כגון דא, לאור הדין והפסיקה הקיימת.

13. סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל לבטל הליכים או להחריג חובות מהליך פשיטת הרגל מעוגנת בסעיפים שונים בפקודת פשיטת הרגל נוסח חדש, התש"ם -1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").

     

    סעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל קובע כהאי לישנא:

    18ה.  (א)  בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

    (1)   להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

    (2)   לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;

     

14. סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל קובע כך:

    (א)צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

    (1)חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;

    (2)חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;

    (3)חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה

     

15. כמו כן, במסגרת עניין שיכמן לעיל , דן בית המשפט העליון באפשרות כי לבד מסעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל, ניתן לבחון החרגת חוב שנוצר בחוסר תום לב גם מכוח תקנת הציבור, וכן מכוח סעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע :

    "בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לענין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו – רשאי בית המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר".

16. מעניין אף לציין בהקשר זה , כי במסגרת הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו - 2016 (הצעות חוק הממשלה – 1027, פורסם ברשומות ביום 2.3.16) אשר נדונה בימים אלו בכנסת, אימץ המחוקק את מגמת בית המשפט העליון במסגרת עניין שיכמן דלעיל, וקבע מפורשות כי צו ההפטר לא יחול, פרט למעשי מרמה, גם על חובות שנצרו אגב עבירות מין או אלימות חמורה.

    וכך נקבע בהצעת החוק:

    175 (א) ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה:

    1. תשלום עונשי;

    2. חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001;

    3. ...

        

       בדברי ההסבר לסעיף 175 (א) להצעת החוק נכתב:

       "חוב שנוצר בדרך מרמה, או חוב הנובע מעבירת גניבה, או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א 2001- - הטעם לאי–מתן הפטר מחוב שנוצר בדרך מרמה, הוא שלא יהיה זה צודק לפטור את היחיד מחבות שנוצרה במרמה, שאחרת יצא חוטא נשכר. חוב זה הוכר כחוב שאינו בר–הפטר גם לפי פקודת פשיטת הרגל. החוק המוצע מבקש לכלול בסעיף זה עבירות חמורות נוספות שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרו בשלהן בשל העדפת האינטרס הציבורי. בעניין זה עוקבת ההצעה אחרי המגמה הקיימת בפסיקה (ראו לדוגמה: ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן ) 11.01.2015 ));"

       הפסיקה הנוהגת 

17. במסגרת עניין בנבנישתי לעיל , דן בית המשפט העליון בבקשת חייב למתן צו כינוס, כאשר חובותיו נוצרו בנסיבות פליליות. בית המשפט העליון ערך הבחנה בין התכליות השונות העומדות בבסיס דיני פשיטת הרגל לבין התכליות הכליליות העומדות בבסיס כל חוק בבחינת "עקרונות היסוד של השיטה", כאשר בבואו לדון בבקשות מסוג זה, על בית המשפט לערוך איזון בין התכליות השונות. כך, בעוד שתכליות דיני פשיטת הרגל הינם הגנה על נושים (כינוס נכסי החייב וחלוקת דיבידנד בין כל הנושים) ושיקום החייב, כאשר חוסר תום לב בהקשר זה יתפרש כניצול לרעה של ההליך, וכדוגמת זלזול בנושים והקמת עסקי שווא, הרי שבין התכליות הכלליות של כל דבר חקיקה עומדת תקנת הציבור, הכוללת בחובה גם שמירה על שלטון החוק ואת העיקרון של "בל יצא חוטא נשכר".

18. באיזון שיש לערוך בין התכליות השונות שבבסיס מקרה כגון דא, קבע בית המשפט העליון כי יש לבחון את מידת החומרה ואי החוקיות העומדות על הפרק, כאשר הגנת דיני פשיטת הרגל תישלל במקרים בהם אי החוקיות עולה כדי פגיעה מהותית בשלום הציבור. בהקשר זה ניתן לבחון את השאלה (בין היתר) האם מדובר בעבירה פלילית; היסוד הנפשי בעבירה והאם החייב הורשע בה; עבירה קבועה לעומת חד פעמית; מוסריות העסק והיקף פעילותו, ועוצמת הקשר בין אי החוקיות לבין יצירת החובות.

19. יוער כי בעניין בנבנישתי דחה בית המשפט העליון את בקשת החייב למתן צו כינוס נוכח אי מוסריותו הגבוהה של הפעלת עסק לצרכי זנות, אף מבלי להיזקק לעניין ההרשעה הפלילית.

20. במרוצת הזמן התווספו שיקולים נוספים לרשימת השיקולים שהובאה בפסק הדין בעניין בנבנישתי. כך למשל, במסגרת ע"א 3376/11 רוזנברג נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 6.10.13) (להלן: "עניין רוזנברג") התווספו לרשימת השיקולים גם עניין חלוף הזמן מביצוע העבירה ושינויים לטובה בהתנהלות החייב, כמו גם העובדה כי אי הכרזת החייב מהווה הלכה למעשה סנקציה נוספת כנגדו, מעבר לאלו שהושתו עליו בהליכים השונים בגין פעילותו.

    בנסיבות עניין רוזנברג דובר על אדם שפצע שלושה אנשים באמצעות ירי, לאחר שהללו התגרו בו. בית המשפט קבע כי יש לאפשר את המשך הליכי פשיטת הרגל בגין תרומת המשיבים לאירוע; היותו אירוע חד פעמי; העובדה שהמערער נשא בעונש מאסר בפועל ובקנס כספי, ועניין כושר השתכרותו. ( ר' גם : ע"א 2758/12 סמבל נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 9.10.12); ענין שיכמן לעיל )

    מן הכלל אל הפרט

21. כפי שציינתי בפתח דברי, החוב מושא הבקשה, בגינו הוגשה תביעת החוב, הינו חובו היחיד של החייב, עניין אשר אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, הבקשה להחריג את החוב, כמוה גם כבקשה בכוח לביטול ההליך, שכן החרגת החוב מהליך פשיטת הרגל, מייתרת הלכה למעשה את ניהולו. בלי חובות- אין משמעות לניהול הליך של פשיטת רגל. מסיבה זו, הרי שנכון בעיני לערוך את הדיון בשאלת ההחרגה והביטול של הליכי פשיטת הרגל כבר עתה, עוד טרם שנערך דיון לגופו של עניין בשאלת הכרזת החייב כפושט רגל, שכן אין טעם בניהול הליך סרק, ור' לעניין זה את שנקבע בעניין רוזנברג וכן ב- ע"א 307/12 בלום נ' הכנ"ר, פס' 20 סיפא, עמ' 14-15 (פורסם בנבו, 14.8.12).

22. אפנה אפוא לבחינת הנסיבות במקרה שלפני בהתאם לרשימת השיקולים שהתווה בית המשפט העליון בעניין בנבנישתי במקרים כגון דא. למותר לציין כי מדובר ברשימה פתוחה, אשר מהווה את המתווה בדרכו צועדים בתי המשפט השונים עד היום ( ר' לעניין זה: ענין שיכמן, פס' 12 ו- 16(ב)).

23. בענייננו, הרי שבכל הנוגע לתכליות העומדות בדיני פשיטת הרגל, דומה כי תכליות אלו אכן מתקיימות בעניינו של החייב דנן, שכן כעולה מהחומר שבפני החייב מקפיד ככלל על מילוי חובותיו בהליך, לרבות עמידה בצו התשלומים החודשי והגשת דוחות חודשיים לבעל התפקיד. כמו כן, החוב לא נוצר תוך זלזול בנושים או הקמת עסקי שווא.

24. מנגד בכל הנוגע לתכליות העומדות בבסיס כל חוק, אין ולא יכול להיות חולק כי עסקינן במעשה פלילי על הצד החמור ביותר שבו- רצח של אדם חף מפשע, אשר אין צורך להכביד מילים על פגיעתו האנושה בתקנת הציבור ואי מוסריותו.

25. יחד עם זאת, יש לזכור כי לצד הפגיעה הקשה בתקנת הציבור, עומדת לזכות החייב הטענה כי הרצח בוצע בהתקף פסיכוטי, עד כי החייב לא נמצא כשיר לעמוד לדון פלילי, טענה אשר ייתכן כי יש בה כדי להקהות מחומרת המעשה כלפי החייב, וזאת כמובן מבלי לגרוע מהתוצאה הכואבת של הרצח כלפי המנוח ובני משפחתו.

26. בעריכת האיזון שבין התכליות השונות, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים , מצאתי לקבל את עמדת בעל התפקיד וכונס הנכסים הרשמי, כי בנסיבות המקרה דנן , יש מקום לבטל את הליכי פשיטת הרגל , בין היתר , נוכח מהות החוב המדובר והפגיעה בתקנת בציבור.

27. ראשית, סבורני כי לא קשה לקבוע שרצח של אדם חף מפשע כשלעצמו (ובפרט שלא קדמה לכך התגרות מצידו של המנוח - להבדיל למשל מעניין רוזנברג), פוגע באורח כה חמור בתקנת הציבור ובשלום הציבור, עד כי משמדובר בחוב בודד של חייב בפשיטת רגל, הרי שבאיזון שבין התכליות השונות, מצדיק הדבר את ביטול ההליך, על אף שהתנהלותו של החייב במסגרת ההליך עצמו הינה תקינה, ועל אף שמדובר במעשה חד פעמי.

28. בנסיבות המקרה שבפני, הגעתי למסקנה כי אין מקום להותרת החייב בהליך פשיטת הרגל גם על רקע הנסיבות שיש בהן להקל עם החייב. אומנם, בכל הנוגע ליסוד הנפשי שבעבירה, שיקול שנזכר בעניין בנבנישתי, הרי שנקבע כי החייב היה שרוי בהתקף פסיכוטי בעת המעשה ועל כן אף לא הועמד לדין. בכך, מקהה הדבר לכאורה את עוקצו של המעשה ועוצמתו. חרף זאת, היות ועל פי הסכם הגישור נקבע, בהתאם לפסיקה הנוהגת, כי ניתן להטיל על החייב אחריות בנזיקין בגין הרצח, ומשכך אף חויב החייב בפיצוי כספי כלפי המבקשים, יש בכך להצדיק לשיטתי את ביטול ההליך וזאת מן הטעמים שהובאו לעיל. הגם שמדובר על אחריות במישור הנזיקי בלבד, הרי שאין לטעמי להלום מצב בו ינהל חייב הליך של פשיטת רגל שכל מטרתו קבלת הפטר מחוב ( יחיד ) שנוצר בגין רצח שביצע . באיזון שבין התכליות שבסיס דיני פשיטת הרגל לבין התכליות שבסיס תקנת הציבור, הרי שיד האחרונה לגבור.

29. בכל הנוגע לטענת חלוף הזמן, הרי שסבור אני כי נוכח חומרת המעשה, משקלו של חלוף הזמן ( כ-11 שנים מיום האירוע) הינו נמוך, ואין בו כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי (ר' והשווה: פש"ר 18761-05-15 חמזה נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 20.2.16). כן מופנית תשומת הלב לכך שהחייב לא נשא באף סנקציה נוספת בגין הרצח, עניין שיש בו להוות טעם נוסף לקבלת הבקשה.

30. עמדה לנגד עיני , הערת בית המשפט בעניין רוזנברג, כי יש לערוך הבחנה בין חיוב בפיצויים עונשים לבין חיוב בפיצויים רגילים, שאין מניעה לכאורה מלהחיל עליהם את תחולת דיני פשיטת הרגל, אולם דומה בעיני כי, בית המשפט כיוון בהערתו זו לעניין עצם האפשרות של החלת דיני פשיטת הרגל במצב דברים שכזה, להבדיל מחוב שמעמדו כקנס למדינה. ברם, אין בכך לטעמי כדי לאיין את האפשרות לבטל את הליכי פשיטת הרגל, מחמת תקנת הציבור, וראו לעניין זה אף את שפסק בית המשפט העליון במסגרת עניין בנבנישתי ועניין שיכמן.

31. אשר על כן, ובהינתן כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את הבקשה  ומשכך מורה אנוכי על ביטול ההליך דנן.

32. צו עיכוב יציאת החייב מן הארץ יבוטל ביום 10/6/16.

33. אין צו להוצאות.

     

     

     

    ניתנה היום, כ"ה אדר ב' תשע"ו, 04 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.