ת"פ 39507-03-13

לגבי נאשמים 2 ו-3

1.ביום 20.3.13 הגישה המאשימה כתב אישום נגד הנאשמים. נאשמת 1, שהיא חברה בע"מ, הואשמה בעבירות של אי תשלום שכר מינימום, אי מסירת תלוש שכר ואי תשלום גמול שעות נוספות. נאשמים 2 ו-3 הואשמו בעבירות אלה מחמת היותם מנהל ועובדת של הנאשמת 1. בדיון ביום 21.1.16 כפרו כל הנאשמים בכל המיוחס להם בכתב האישום ובתום הדיון קבעה הנשיאה סלע שהתיק ייקבע להוכחות. הצדדים זומנו לדיון הוכחות בפני ליום 3.5.16.

2.ביום 16.2.16 קבעתי שדיוני ההוכחות יתחילו ביום 7.3.16 ויימשכו ביום 3.5.16. ביום 18.2.16 ביקש ב"כ המאשימה לזמן את עדי התביעה מס' 1, 2, 3, 4 ו-6 והודיע שאין צורך לזמן את עד תביעה 5 מאחר שהעיד עדות מוקדמת עוד ביום 6.5.13 בפני השופט סופר. ב"כ הנאשמת 3 ביקש לדחות את הדיון מסיבות בריאות והגיש בקשה מוסכמת עם ב"כ המאשימה לדחות את הדיון. לאור בקשה זו קבעתי את הדיון ליום 22.3.16.

3.ב"כ המאשימה הודיע ביום 20.3.16 שלא ניתן לזמן את העדים בהתראה כה קצרה ולכן קבעתי את התיק לתזכורת בתאריך 22.3.16, במעמד ב"כ הצדדים והנאשמים.

4.בישיבת בית הדין ביום 22.3.16 התייצבו מטעם המאשימה עוה"ד קורן ועמו עו"ד שניאור, הנאשמים 2 ו-3, כאשר נאשם 2 התייצב גם בשם נאשמת 1, וב"כ הנאשמת 3. נאשם 2 הודיע שהוא פושט רגל אך לא הומצא לבית הדין, לא מטעמו של הנאשם 2 ולא מטעמה של המאשימה, כל מסמך לפיו הנאשם 2 הוכרז פושט רגל. ב"כ הנאשמת 3 טען טענות כנגד העדות המוקדמת של עד תביעה מס' 5 וקבילותה. הנאשם 2 ביקש לזמן את העובדים המפורטים כעדים בכתב האישום. עוה"ד שניאור הודיעה שהמאשימה שקלה את העניין הציבורי והציעה הסדר בהתחשב בנסיבות האישיות של הנאשמים 2 ו-3 אך מאחר שהנאשמים 2 ו-3 לא הביעו נכונות להגיע להסדר - המאשימה עומדת על ניהול התיק. בתום ישיבה זו קבעתי שדיון ההוכחות יתקיים ביום 3.5.16, שהיה המועד המקורי ובמועד זה יישמעו כל העדים.

5.ביום 21.4.16, יום לפני תחילת פגרת הפסח, ביקש ב"כ המאשימה לדחות את הדיון הקבוע ליום 3.5.16- שלושה ימים לאחר סיום פגרת הפסח, כשהסיבה שהציג היתה שעדי התביעה מס' 1 ומס' 2 לא יוכלו להתייצב למועד שנקבע עקב נסיבותיהם הבריאותיות והאישיות. בבקשה כתב שעד תביעה מס' 1 אמור לעבור ניתוח ביום 1.5.16 ואביה של עדת תביעה 2 צפוי לעבור ניתוח ביום 3.5.16. לבקשה לא צורפו אישורים רפואיים. דחיתי את הבקשה מהסיבה שלבקשה לא צורפו אישורים רפואיים וכן מהסיבה שלא ברור מדוע הבקשה מוגשת רק במועד זה.

6.ביום 25.4.16 המציא ב"כ המאשימה לבית הדין אישור לפיו עד תביעה מס' 1 מיועד לעבור ניתוח ביום 1.5.16, וכן צירף אישור לפיו אביה של עדת התביעה מס' 2 אמור לעבור ביום 3.5.16 בדיקה לקראת ניתוח. לאור זאת קבעתי באותו יום: "למרות האמור בבקשת המאשימה מיום 21.4.16 אביה של עדת התביעה 2 אינו צפוי לעבור ניתוח ביום הדיון. ב"כ המאשימה יודיע מדוע לא ניתן לשמוע את כל עדי המאשימה ביום 3.5.16 למעט עד תביעה 1 שעדותו תישמע מיד לאחר החלמתו. בשלב זה וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת, ביום 3.5.16 יישמעו כל עדי המאשימה למעט עד תביעה 1". למחרת, ב-4.5.16, נתקבלה הודעת ב"כ המאשימה: "משיחת בירור עם עד תביעה 5 הובהר כי העד צפוי לעבור בדיקה רפואית ביום 2.5.16 וככל הנראה גם הוא לא יוכל להתייצב למועד שנקבע לאור מצבו הרפואי. לא הומצא מסמך רפואי מטעם העד". קבעתי שהנאשמים יתייחסו לבקשה עד ליום 2.5.16 כשבאחריות ב"כ המאשימה להמציא את הבקשות וההחלטות לנאשמים. ביום 2.5.16 הודיע ב"כ הנאשמת 3 שלנאשמת 3 אין התנגדות לדחיית הדיון. מכיון שלא הוגשה עמדת הנאשמים 1 ו-2, קבעתי שמועד הדיון נותר בעינו.

7.ביום 3.5.16 התייצבה מטעם המאשימה עוה"ד ליבי תורן שאמנם הודיעה תחילה שהיא מטעם היועמ"ש לממשלה, אך בהמשך הסבירה שאין לה יפוי כח מטעם היועמ"ש לממשלה, אלא היא באה מטעם המשרד של ב"כ המאשימה וכי מי שהיה צריך להגיע, עו"ד יצחק ששון, שהוא אחד מאלה שבידם יפוי כח מהיועץ המשפטי לממשלה, חולה, וכי ביקש ממנה להעביר את הדברים מאחר שעדי התביעה לא יכלו להתייצב (וזאת למרות ההחלטה מיום 21.4.16 שעל עדי התביעה, מלבד עד התביעה מס' 1, להתייצב ולהעיד בדיון שנקבע ל-3.5.16). עוה"ד תורן הודיעה שהיא שוחחה עם הנאשם 2 וביקשה ממנו להגיע ובאשר לב"כ נאשמת 3 שוחחה עם משרדו, שם הודיעו לה שהוא חולה ולא יוכל להתייצב לדיון. עוה"ד תורן הוסיפה במעמד הדיון שהיא הגיעה רק כדי לבקש דחייה, היא איננה מכירה את התיק אך היא יודעת שהיו נסיונות להגיע להסדר.

8.הנאשמים 2 ו-3 ביקשו למחוק את כתב האישום. הנאשם 2 ביקש להבין מדוע "התאילנדים" (עדי התביעה 3 ו-4) לא התייצבו. על כך השיבה ב"כ המאשימה שהיא לא מכירה את התיק ואין מנוס מדחיית הדיון, והתיק ינוהל אלא אם הצדדים יגיעו להסדר כלשהו. בתום הדיון, קבעתי:

"1.בהתאם לסעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי אם לא התייצב תובע במועד שנקבע למשפט על בית המשפט לנהוג כאמור בסעיף 94.