ביה"ח "כרמל" ומד"א לא התרשלו באי ביצוע אינטובציה והנשמה במטופל

מבוא וטיב המחלוקת

1. הצורך בביצוע הליך אינטובציה- הכנסת צינור לקנה הנשימה, עומד במרכז המחלוקת בתיק זה. יובהר כבר עתה כי פעולת האינטובציה הינה פעולת הכנה שנועדה ליצור אפשרות של הנשמה באמצעות אותו צינור ואין מחלוקת כי הנשמת חולה ישירות באמצעות צינור בתהליך שכזה מסדירה ומבטיחה בדרך כלל אספקת חמצן תקינה למוח.  השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא האם חובה היה על המטפלים השונים שטפלו בתובע לבצע הליך אינטובציה (ולהנשימו בהתאם באמצעות אותו צינור).

2. ביום 17.9.98 נחבל התובע בתאונה שארעה בביתו, הוא פונה לבית חולים כרמל, אושפז לטיפול ושוחרר לביתו  ביום  19.9.98 במצב כללי טוב. ביום 25.9.98 בשעה 00:19 הגיע התובע לחדר המיון של בית החולים כרמל בטענה כי בערבו של אותו יום, הוא הקיא, סבל מכאבי ראש וטשטוש ראיה ואף איבד הכרתו בפתאומיות. בחדר המיון התובע גם פרכס מספר פעמים. לאחר מספר שעות של טפול, מעקב ובדיקות בחדר המיון, על מנת לשלול אפשרות של מפרצת בכלי דם במוח ודמם  תת עכבישי, הוחלט להעביר התובע להמשך בירור ומעקב במיון הנוירוכירורגי, (בבית חולים כרמל לא קיימת מחלקה נוירוכירורגית). לשם ביצוע ההעברה הוזעקה ניידת טפול נמרץ של מד"א והתובע הועבר באמצעותה לבית החולים רמב"ם. שם אושפז, טופל ונמצא כי לא קיימת מפרצת בכלי הדם במוח וכי לתובע נגרם אוטם בגזע המוח משמאל.

3. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין רשלנות בטפול הרפואי אותה הוא מייחס הן לבית החולים כרמל והן לצוות מד"א, רשלנות המתמקדת בשאלה מרכזית אחת בלבד, האם חובה היה על הנתבעים (בחדר המיון ולאחר מכן בעת העברתו בנט"ן) להנשימו, הנשמה המבוצעת בעזרת תהליך האינטובציה- החדרת צינור לקנה הנשימה, (התובע בסכומיו מעלה טענות נוספות אליהן אתייחס בהמשך).

4. על מנת למקד המחלוקת חשוב לדעת כי סמוך לאחר הגעת התובע לחדר המיון, בשעה 00:30 ועד לשעה 3:20 בוצעה לתובע אינטובציה. בשעה 3:20 בוצע תהליך של אקסטובציה והתובע נשם באופן עצמאי. בשעה 4:57 יצאה ניידת טפול נמרץ של מד"א ביחד עם התובע מבית החולים כרמל אל בית חולים רמב"ם וגם במהלך הנסיעה בנט"ן לא הוחדר צינור לקנה הנשימה והתובע  לא הונשם.

5. לטענת התובע אי ביצוע ההנשמה בחדר המיון של בית החולים כרמל (בין השעה 3:20 לבין השעה 4:57) ובמהלך דקות הנסיעה בנט"ן עד ההגעה לבית חולים רמב"ם, הוחמר הנזק שנגרם למוחו, החמרה שהוערכה ע"י התובע ב-50% מתוך הנזק שנגרם לו בגין אותו אוטם בגזע המוח.

6. מאחר ואין מחלוקת כי התובע הגיע למיון בית חולים כרמל כשלו אוטם בגזע המוח, דהיינו כי לתובע פגיעה מוחית שאינה קשורה במי מהנתבעים ומאחר ואין מחלוקת כי ההחלטה להעביר התובע לבית חולים רמב"ם היתה החלטה נכונה, יש לבחון האם התרשל בית חולים כרמל כלפי התובע בעת שהופסק הליך האינטובציה (וההנשמה) והאם התרשל מד"א בעת שהסיע את התובע אל בית חולים רמב"ם במצבו ללא אינטוביציה (והנשמה). בעת בירור חבותו של בית חולים כרמל תשאל השאלה האם רשאי התובע לעורר טענה זו בשל אי איזכורה המפורש בכתב התביעה או שמא מדובר בהרחבת חזית.
7. יש לבחון שאלה נוספת והיא האם קיים קשר סיבתי בין אי ביצוע האינטובציה וההנשמה בהתאם (גם אם היתה חובה לעשות כן) לבין מצבו הרפואי של התובע, או במילים אחרות האם הנזק שגרם אותו אוטם בגזע המוח התגבש לכל המאוחר בשעה 3:20 המועד בו הופסקה ההנשמה לקנה. במידה ותקבע רשלנות, יש לבחון חלוקת החבות בין הנתבעים ואת גובה הנזק שנגרם לתובע.

8. בשאלת הרשלנות והנכות הסתמך התובע על חוות דעת המומחים דר' ז'אן סוסטיאל ופרופ' פרידמן שגם נחקרו על חוות דעתם. 

9. בשאלת הרשלנות והנכות הסתמך בית חולים כרמל על חוות דעת המומחה דר' משה הוברמן ומד"א הסתמך על חוות דעתו של פרופ' מרין שגם הם נחקרו על חוות דעתם.

10. בנוסף למומחים, העידו התובע, דר' אלכסנדר סולבייצ'ק המרדים מבית חולים כרמל שביצע את פעולת האינטובציה, דר' לב גיזונטרמן הנוירולוג שטפל בתובע בחדר המיון, הרופא הניורולוג שהיה בנט"ן ד"ר אלכסיי סטריגין והפרמדיק מר בני קציר. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

כרונולוגיה לפי שעות של ארועי יום 25.9.98

00:19- הגעת התובע לחדר מיון כרמל.

00:30- התובע נבדק ע"י נוירולוג דר' גיזונטרמן וע"י דר' סולבייצ'יק רופא מרדים אשר בשלב זה ביצע פעולת אינטובציה-הכנסת צינור לקנה, (נספח א' לנ/5).

1:03- בוצע צילום C.T.  (נספח י' לת/3).

1:04 -הגיעו תוצאות בדיקת דם, (נספח י' לת/3).

1:12- תוצאות בדיקות דם באמצעות radiometer , (נספח י' לת/3).

1:24- הגיעו תוצאות בדיקות דם,  (נספח י' לת/3).

2:30 -בוצע עירוי נוזלים, (נספח י' לת/3).