1. המנוח אייל קולביץ' ז"ל רכש בחודש 8/2007 מאת הנתבעת מס' 1 קורקינט חשמלי דו גלגלי, שיוצר ושווק על ידה שלא כדין ומבלי שקיבלה את האישורים וההיתרים הדרושים על פי חוק. ביום 22/9/09 רכב המנוח על הקורקינט ותוך כדי כך התנגש ברכב שחנה בצד הדרך, וכתוצאה מכך הוא נפטר.
2. הקורקינט שוקל 28 ק"ג, בנוי משלדת פלדה כאשר חלקו הקדמי אנכי ובמרכזו ניצב כידון. על פי חוות דעת המהנדס ערן דובדבני מטעם הנתבעות 1 ו- 2, במצב אופטימאלי, טווח הנסיעה האפשרי של רוכב במשקל 75 ק"ג, הוא 15 ק"מ, ומהירותו המקסימאלית במישור, בתנאי מעבדה, מגיעה עד 22 קמ"ש. לקורקינט מצבר בעל הספק של 180 ואט, אשר מגביל את המנוע ל-0.24 כוח סוס. הקורקינט נרכש ב-6,000 ש"ח ועל פי תצהירו של אריה (לאון) יהודה, הבעלים והמנהל של הנתבעת מס' 1, עלות רכישת קורקינט דומה במאפייניו מגורם אחר היא 16,000 ש"ח.
3. בגין הנזקים שנגרמו לה ולמנוח, הגישה אלמנתו של המנוח את התביעה דנן נגד הנתבעת מס' 1, יצרנית ומשווקת הקורקינט ונגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת מס' 2) בהיותה מבטחת הנתבעת 1 בביטוח אחריות כלפי צד שלישי ונגד מדינת ישראל. נתבעים אלה טענו בכתבי ההגנה מטעמם, כי הקורקינט הוא רכב מנועי ולפיכך עילת התביעה של האלמנה כתלויה במנוח יש להגיש נגד קרנית, מאחר שלקורקינט לא היה ביטוח חובה במועד אירוע התאונה. נוכח טענה זו תוקן כתב התביעה וקרנית צורפה כנתבעת בתיק בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, היה וייקבע כי הקורקינט הוא רכב מנועי כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.
4. במהלך ישיבות קדם המשפט הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה ישולם לתובעים סכום של 439,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 11% ומע"מ, כאשר סכום זה מורכב מסכום של 334,000 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד בגין תביעת התלויים ואילו היתרה בסך 105,000 ש"ח היא בגין תביעת העזבון. סוכם עוד, כי הסכום של 105,000 ש"ח נטו ישולם לתובעים ע"י הנתבעות 1 ו-2 ואילו הסכום של 334,000 ש"ח ישולם ע"י הנתבעות 1 ו-2 או ע"י קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בהתאם להכרעה בשאלה אם הקורקינט הוא רכב מנועי, אם לאו. התביעה נגד מדינת ישראל נדחתה בהסכמה ללא צו להוצאות.
טענות הצדדים
5. הנתבעות 1 ו-2 טענו, כאמור, כי הקורקינט הינו רכב מנועי כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים, שכן מדובר בכלי הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לתחבורה יבשתית. להוכחת טענה זו הגישו הנתבעות 1 ו-2 חוות דעת של המהנדס ערן דובדבני, אשר פירט בהרחבה בחוות דעתו את מאפייניו של הקורקינט הספציפי, את מהירותו המקסימאלית, ההספק וטווח הנסיעה שלו. הוא אף ערך השוואה והביא נתונים ממדינות שונות, התייחס לתקן האירופאי ולתקן במדינות שונות בארה"ב, והגיע למסקנה כי עיקר יעודו של הקורקינט הספציפי הוא לתחבורה יבשתית. על סמך חוות דעת זו ביקשו הנתבעות 1 ו-2 לקבוע, כי הקורקינט הוא רכב מנועי, ולכן מוטלת על קרנית החובה לפצות את האלמנה ביתרת סכום הפשרה.
6. קרנית טענה מנגד, כי הקורקינט שהיה מעורב בתאונה ושעליו רכב המנוח במועד אירוע התאונה אינו רכב מנועי, אלא מדובר בכלי אחר (צעצוע) שייעודו המקורי אינו לתחבורה יבשתית וגם לא עיקר יעודו. לטענתה, מדובר בכלי שעשוע שנועד לשימושים במקומות סגורים. לתמיכה בטענתה זו צירפה קרנית חוות דעת של המהנדס עוזי רז אשר קבע, כי הקורקינט, בדומה לאופניים, סקטים, "רולר בליידס" ו"סקייט בורד", הוא משחק לילדים ואינו כלי רכב. לדבריו, במקומות שונים בעולם, מבוגרים משתמשים בכלים אלה לתנועה מהירה, בעיקר בערים צפופות, אך אין בעובדה זו כדי להפוך אותם לרכב מנועי. הוא הוסיף, כי צורתו ומאפיינים של הקורקינט דומים לאלה של אופניים, ואין כל סיבה להגדירו ככלי רכב. קרנית אף הפנתה ל"כתב אישור קבלה והתחייבות" שעליו נהגה הנתבעת 1 להחתים את רוכשי הקורקינטים ושלפיו מצהירים הרוכשים, כי הקורקינט מיועד לשימוש בשטחים ובמסלולים סגורים. על סמך כל האמור, מבקשת קרנית לקבוע כי הקורקינט אינו רכב מנועי ולדחות את התביעה נגדה.
דיון והכרעה
7. הגדרת המונח "רכב מנועי" בחוק הפיצויים זכתה להתייחסות נרחבת במספר פסקי דין שניתנו ע"י בית המשפט העליון, ואינני רואה צורך להידרש לסוגיה זו מבראשית. אציין, כי המחלוקת בענייננו מתמקדת בהגדרה הבסיסית של רכב מנועי שבסעיף 1 לחוק הקובעת, כי רכב מנועי הוא "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע, ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית ...". בענייננו אין רלבנטיות למצבי הריבוי והמיעוט שבאותו סעיף ולכן אתמקד בשאלה אם הקורקינט עונה על ההגדרה הבסיסית של רכב מנועי.
8. לשאלת סיווגו של קורקינט כרכב מנועי אם לאו התייחס בית המשפט העליון בע"א 2606/06
דיווי שפורן נ' זק תורג'מן (11/5/10), שם נקבע, כי הקורקינט הספציפי שהיה מעורב באותה תאונה אינו רכב מנועי, אלא מדובר בכלי שטיבו ויעודו העיקרי מכוונים למשחק ושעשוע. נקבע, כי הקורקינט "
אינו מכוון לשמש ליעוד תחבורתי לאור מגבלותיו האינהרנטיות ברמות הדלק ובמרחק הקצר שאותו הוא יכול לעבור
".
9.
בפרשת שפורן נקבע עוד, כי לצורך סיווג הכלי ככלי רכב אין רלבנטיות לשאלה אילו שימוש עשה בו הנפרע, או אילו שימוש עושה בו הציבור, אלא יש לבחון את ייעודו העיקרי של הרכב על פי טיבו. בעניין זה נקבע:
"יישום מבחנים אלה אינו תלוי בנסיבות המיוחדות בהן הופעל הרכב בעת קרות התאונה, אלא בבחינת ייעודו העיקרי של הרכב על פי טיבו. כלומר, למה נועד הרכב לשמש בדרך כלל (פרשת נחום, שם). השאלה היא, איפוא, מהו אופיו האינהרנטי של הרכב ומהן תכונותיו הבסיסיות".
במקום אחר באותו פסק דין נקבע:
"לצורך רכיב זה (עיקר יעודו לתחבורה יבשתית - ע.ט.) יש להתמקד בבחינת היעוד של הרכב דרך כלל, ולאו דווקא בהקשר לנסיבות המיוחדות שבהן הופעל הכלי בעת קרות התאונה נשוא ההליך".
עולה, אם כן, כי ההתייחסות של המומחים מטעם הצדדים והטענות שהעלו ב"כ הצדדים לעניין השימושים בפועל בהם עושה חלק מהציבור בקורקינט אינם רלבנטיים לצורך סיווג הכלי כרכב מנועי, אלא יש לבדוק ולבחון את יעודו של הרכב דרך כלל, על פי טיבו, אופיו האינהרנטי ותכונותיו הבסיסיות.
10. בחוות הדעת מטעמן ובסיכומיהן התייחסו הנתבעות 1 ו-2 לתקנים הנהוגים במדינות שונות, לרבות לתקן האירופאי ולספר מדינות בארה"ב וכן לפקודת התעבורה אצלנו ולצו התעבורה (פטור קורקינט חשמלי מהוראות הפקודה), תשס"ד - 2004. לטענתן, בהתאם לתקן האירופאי ולתקנים במספר מדינות בארה"ב וכן בהתאם לצו התעבורה ופקודת התעבורה, הקורקינט הוא רכב מנועי והמשתמש בו חייב להצטייד ברישיונות רכב, רישיונות נהיגה וביטוח חובה, ולכן יש לראות בו רכב מנועי גם בהתאם לחוק הפיצויים.
11. טענה זו הועלתה והוכרעה
בפרשת שפורן, שם נקבע כי הגדרת רכב מנועי בחוק הפיצויים שונה מההגדרה שבפקודת התעבורה ולפיכך גם אם הקורקינט נכנס במישור הפורמאלי למסגרת ההגדרה הכללית של רכב מנועי שבפקודת התעבורה, אין בכך כדי להביא למסקנה שאותו רכב מהווה רכב מנועי גם על פי חוק הפיצויים. בהקשר זה נקבע:
"22. עשוי להיות, כי במישור הפורמלי, הקורקינט המכני נכנס למסגרת ההגדרה הכללית של "רכב" או "רכב מנועי" על פי
פקודת התעבורה לענין החובה להצטייד ברשיונות רכב, רשיונות נהיגה וביטוח. הגדרת "רכב" בפקודה מתייחסת ל"רכב הנע בכוח מיכני ... וכן מכונה או מיתקן הנעים ... כאמור, לרבות אופנים ותלת אופן ..." ואילו "רכב מנועי" מוגדר כ"רכב המונע בכח מכני מכל צורה שהיא ולרבות תלת אופנוע ואופנוע עם רכב צידי ... ". הנחה זו מתחזקת לאור צו הפטור לקורקינט חשמלי, אשר הוציא קורקינט חשמלי שמאפייניו מוגדרים שם, מחלותה של
פקודת התעבורה. אולם התייחסותה של
פקודת התעבורה להגדרת "רכב מנועי" אינה מכרעת לצורך סיווג הכלי לצורכי חוק הפיצויים. תכליותיה של
פקודת התעבורה ותכליות חוק הפיצויים שונות זו מזו. הראשונה נועדה להסדיר ברגולציה את תנאי השימוש ברכבים המונעים בכח מכני. השני נועד ליצור מסגרת פיצוי על פגיעה בתאונת דרכים בלא הוכחת אחריות. פועל יוצא מכך הוא, כי גם אם נאמר שהקורקינט המכני מהווה "רכב מנועי" לצורך הגדרת
פקודת התעבורה, ועל כן הוא חייב ברישוי וביטוח, אלמלא היה איסור כללי ביבוא ובשימוש בו, כפי שהמצב בעת זו, גם אז אין בכך כדי להכריע את שאלת סיווגו כ"רכב מנועי" לצורך חוק הפיצויים, המניח דגש על עיקר ייעודו של הכלי לשמש לתחבורה יבשתית. יעודו העיקרי של הקורקינט המכני ככלי משחק בידי ילדים, להבדיל מייעוד תעבורתי, שולל את סיווגו כ"רכב מנועי" לצורך חוק הפיצויים. מסקנה זו מקבלת חיזוק מהעובדה כי, כאמור, הוא אינו מותר כלל ביבוא ובשימוש בישראל, וכי במציאות החיים לא ניתן ככל הנראה לזכות ברישוי ובביטוח השימוש בו כל עוד חל איסור על הבאתו ועל השימוש בו".
עולה, אם כן, כי אין כל רלבנטיות להוראות החוקים והתקנות שצוטטו בחוות הדעת מטעם הנתבעות 1 ו-2 לעניין סיווג הקורקינט כרכב מנועי במדינות השונות, והשאלה אם הקורקינט הוא רכב מנועי נבחנת נוכח ההגדרה של רכב מנועי שבחוק הפיצויים והתכלית שהוא בא להגשים. על כן, יש לבדוק במקרה הספציפי, מהם טיבו ומאפייניו הבסיסיות של הקורקינט שהיה מעורב בתאונה ומהו יעודו העיקרי נוכח מאפייניו וטיבו הבסיסיים. עוד יש לבחון, נוכח קיומה של הלכה פסוקה בעניין זה, האם קיים שונה מהותי בין הקורקינט נשוא פסק הדין
בפרשת שפורן לעומת הקורקינט שהיה מעורב בתאונה נשוא המחלוקת והאם שונה זה מצדיק סטיה מההלכה הפסוקה.