הכרעת דין
כתב האישום שבפניי מייחס לנאשם נהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, זאת לאחר שלפי הנטען ביום 28.5.13 הנאשם נהג בקטנוע נסיעה רציפה בעודו מחזיק ילד קטן בידו השמאלית, ללא קסדות לו או לקטין.
הנאשם כפר במיוחס לו וטען שהוא ישב עם הילדה על הקטנוע אך זאת בלא בנסיעה, אלא לצורך שעשוע בלבד, כאשר הקטנוע אינו מונע כלל.
ביום 11.2.14 שמעתי את עדויות הצדדים. לאחר ששמעתי את העדויות, התרשמתי מהעדים ושבתי ובחנתי את החומר שבתיק, השתכנעתי מעל לספק הסביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, ולפיכך אני מרשיע אותו בביצועה.
ככלל, עדויותיהם של השוטרים אמינות בעיניי ועקביות. הם כולם נכחו במקום במהלך הפסקה בעת מילוי תפקידם ומבלי שדעתם תוסח ע"י שום אירוע או גורם אחר. העבירה התרחשה מול עיניהם והם יכלו להתרשם ממנה ולחוות אותה באופן ישיר לגמרי. הן מעדויותיהם והן מהדוחות שכתבו אין לי ספק שהם ראו את הנאשם מבצע את העבירה המיוחסת לו. מיקום בית הקפה בו ישבו כעולה מצילום האויר - ת/5 - איפשר להם לראות את הנאשם בעת ביצוע העבירה עוד לפני שחצה את הכביש, החל מסמוך לאחר יציאתו מהבית ועד שהשוטר חכמון עצר אותו.
המדובר בשלושה שוטרים שישבו יחד להפסקה כאמור, שוטרים שאינם רושמים דוחות תנועה באופן קבועה, הגם שעוסקים בתחום מתוקף תפקידם כבוחני תאונות. אני מקבל במלואה את עדותו של השוטר חכמון כאמינה, מהימנה ומתארת אל נכון את עובדות המקרה:
"פתאום הבחנתי בנאשם עם ילדה קטנה כבת שנה בערך, מחזיק אותה ביד אחת וביד השנייה רוכב על האופנוע. הנאשם נסע בנסיעה איטית על המדרכה, נכנס לתוך הכיכר ורצה להשתלב בצומת. לא יכולתי לדלג על זה. רצתי לבחור, לפני שהוא נכנס לרחוב החוצה, אמרתי לו למה אתה רוכב בצורה כזו. הוא התנהג בצורה "מה אתה רוצה. למה מה עשיתי, מה הבעיה". הייתה לו תגובה מזלזלת והוא לא הבין את חומרת המעשה. אמרתי לו אתה עוצר כאן ואתה לא ממשיך עם הילדה בנסיעה בצורה כזו."
עדותם של שני השוטרים האחרים, משלימה את עדותו של חכמון, עקבית אליה ומבססת את העבירה המיוחסת לנאשם.
מנגד, לא מצאתי לתת אמון בגרסת הנאשם. מעבר לאי האמון הנובע מהתרשמותי הישירה מעדותו, אין להתעלם מסתירות ותמיהות העולות מעדותו של הנאשם.
כך למשל, טען הנאשם כי הקטנוע אינו שלו אלא של לקוח שלו שהיה בבית הקפה הסמוך באותה עת. הנאשם הסביר שהוא בעל עסק לתיקון ומכירה של אופנועים שנמצא בשוק בעיר והלקוח רצה שהוא ימכור לו את הקטנוע. כאשר התבקש ע"י התובע לתת הסבר מדוע הקטנוע היה בבית הקפה, לטענתו, ולא בבית העסק שלו, הנאשם התחמק מתשובה ישירה והסתפק בתשובה שהלקוח שלו היה בבית הקפה באותו זמן. הנאשם לא ידע לומר מתי הלקוח הביא לו את הקטנוע, ידע לומר רק את שמו הפרטי ("ז'קי") וגם העיד שלא נערך עימו הסכם.
הנאשם לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא הצביע על הלקוח שלטענתו היה בבית הקפה כאשר נעצר ע"י השוטרים. על כך השיב שלא נשאל מיהו בעל הקטנוע ושהוא "לא עונה על תשובות סתם... לא יודע למה לא אמרתי... לא חשבתי על זה" (עמ' 7), לא הסביר מדוע לא ביקש התערבותו של אותו אדם לטובתו ומובן כי לא דאג להבאתו לעדות בבית המשפט ולא נתן לכך כל הסבר.
מנגד, הנאשם בחר לערב בעניין את אחיו, שהינו שוטר, ככל הנראה בתקווה שישפיע על חבריו שלא לרשום דוח. לטענת הנאשם הוא ביקש מאחיו – שלא נכח במקום – "שיסביר את ההיגיון שלא נסעתי עם הקטנוע"(!) .
ש.מה הסברת לאחיך ?
ת.אמרתי לו דבר עם השוטרים. הסברתי לו קודם מה קרה, שלא נסעתי עם הילדה על הקטנוע. אולי הוא מכיר אותם, הם עובדים יחד, הם שוטרים.
ש.לא היה פשוט יותר להגיד בעל הקטנוע פה ?
ת.לא. לא חשבתי על זה.
אין להתעלם כי הנאשם אף לא הביא לעדות את אחיו, שיכול היה לפחות להעיד על הדברים שמסר לו הנאשם "בזמן אמת". כמו כן לא הביא הנאשם לעדות אף אדם אחר, למרות שלפי עדותו כל ההתרחשות הייתה בסמוך למקום מגוריו, ליד בית קפה המוכר לו היטב, אשר הוא מכיר אף את בעליו, אשר לכאורה יכול היה להעיד לטובתו.
אשר על כן השתכנעתי כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, ואני מרשיע אותו בביצועה.
ניתן היום במעמד ב"כ המאשימה.
אבישי קאופמן, שופט