1. התובעת הינה חברה פרטית, הרשומה כיבואן מזון בשירותי המזון והתזונה במשרד הבריאות. אחת מבעלות השליטה בתובעת הנה חברה נוספת, שאף עיסוקה ביבוא ושיווק מזון ושמה "מאנקו יבוא, שיווק ומסחר מזון 2001 בע"מ" (להלן: "
מאנקו"). גם מר יוסף הרצל לוי (להלן "
לוי") רשום כיבואן מזון בשירותי המזון והתזונה במשרד הבריאות.
2. התובעת, יחד עם לוי, ייבאו לארץ צימוקים מארה"ב - מספק בשם קלדק אינטרנשיונל. זאת לאחר שקיבלה לכך התובעת את אישור משרד הבריאות. אישור זה הינו למעשה תעודת רישום יבוא מזון המהווה אישור מוקדם ליבוא הצימוקים מאותו ספק - על פי נתונים הנמסרים מראש למשרד הבריאות.
היבוא נשוא התובענה הגיע לנמל אשדוד ב- 16.02.10 וכלל 42,000 ליברות של צימוקים, ארוזים ב- 1,400 קרטונים.
לאחר הגעת המטען וטרם שחרורו מהמכס, רכשה אותו התובעת מלוי.
3. על מנת לשחרר המטען, נדרשה התובעת להמציא
אישור שחרור מתחנת מעבר. אישור אחרון זה ניתן ע"י גורם במשרד הבריאות - התחנה לפיקוח על איכות המזון המיובא.
לטענת התובעת, הציגה בפני התחנה לפיקוח את כל המסמכים הדרושים על פי סעיף 9 לנוהל "יבוא מזון רגיל- רישום מוקדם ושחרור מהנמל", כאשר מסמכים אלה כוללים: תעודת רישום יבואן בתוקף; תעודת רישום מזון בתוקף; חשבון (invoice) של המשלוח; תעודת שטר (gatepass) של המשלוח; העתק שטר המטען של המשלוח; פירוט רשימת המטען (packing list); כל תעודה שנדרשת בתעודת הרישום המוקדמת ליבוא; והעתק קבלת התשלום של אגרת יבוא המזון.
ביום 03.03.10
ניתן לה אישור שחרור של המטען מהמכס על פי חשבון הספק (invoice) של המטען.
4. לאחר מכן התקבל מאגף המכס רשימון על יבוא טובין, לפיו הועברה הבעלות במטען לתובעת. לאחר קבלת הרשימון, הועבר המטען לאחסון עד תשלום המכס ושחרור המטען.
ביום 07.03.10 שחררה התובעת מחצית מהמטען (700 קרטונים), ללא בעיות.
5. מספר ימים לאחר מכן, כאשר ביקשה התובעת לשחרר את המחצית השניה, דרש
אגף המכס להמציא
אישור שחרור חדש מהתחנה לפיקוח
של משרד הבריאות . כאשר אישור זה נדרש מחדש בשל העברת הבעלות במטען מלוי לתובעת.
יובהר - אישור השחרור שניתן כבר ע"י תחנת הפיקוח מופיע על פני חשבון הספק של לוי.
לטענת התובעת, דרישה זו מהווה שינוי לנוהג שנהג עד אז, בייחוד מאחר ואגף המכס אישר את העברת הבעלות במטען עפ"י אישור השחרור, לאחר שהוצגו בפניו כל המסמכים הדרושים, כאמור בנוהל. חרף זאת, פנתה התובעת למשרד הבריאות וביקשה לקבל אישור נוסף לשם שחרור המחצית השניה של המטען.
משרד הבריאות השיב לתובעת כי הוא מוציא אישור שחרור
אחד בלבד לכל מטען ועל כן די באישור השחרור שניתן על גבי חשבון הספק.
עם תשובה זו פנתה התובעת לאגף המכס שהוציא הדרישה לאישור שחרור חדש. היא נענתה כי הוא מצדו פועל לפי הוראות משרד הבריאות הקובעות כי יש צורך באישור שחרור נוסף בשל העברת הבעלות לפני שחרור המטען מהמכס.
פנתה אפוא התובעת בשנית למשרד הבריאות, ונענתה ע"י הגב' רות שימברג, מנהלת מחלקת שירות המזון הארצי, בתשובה זהה. מאחר והתובעת התעקשה כי אגף המכס אינו מוכן לשחרר את המטען בשלמותו ללא אישור חדש, ביקשה שימברג להמציא לה מסמכים שונים, בין היתר מסמך בדבר העברת הבעלות וחשבון על מכירת המטען.
אולם, גם לאחר שהומצאו כל האישורים, לא נתן משרד הבריאות את האישור האמור, ואף לא נתן לתובעת כל תשובה מדוע לא עשה כן או מה עוד נדרש ממנה על מנת לקבל את האישור.
ביום 09.05.10 פנתה התובעת למר עודד נצר, מעריך ראשי באגף המכס ולגב' רות שימברג, ודרש לשחרר את המחצית השניה של המטען מיידית היות והדבר גורם לה לנזקים כספיים.
נצר השיב ביום 27.05.10 וחזר על דרישת אגף המכס לקבלת אישור משרד הבריאות על שם התובעת כתנאי לשחרור הטובין. משרד הבריאות לא השיב, ועל כן נאלצה התובעת לפנות ליועץ המשפטי של המשרד ביום 15.06.10. גם למכתב זה לא התקבלה תשובה.
6. טוענת התובעת כי המכס היה חייב לשחרר את המחצית השניה של המטען, מבלי לדרוש אישור שחרור נוסף, ולחלופין, היה חייב משרד הבריאות להנפיק לה את האישור הנדרש לשחרור. באי עשותם כן, הפרו אגף המכס ומשרד הבריאות את החובה המוטלת עליהם על פי דין בכך שלא שחררו את המטען בהתאם למסמכים שהוצגו בפניהם או באי המצאת האישור הנדרש. טענת התובעת נסמכת על כך שייבאה בעבר באופן עצמאי צימוקים מאותו ספק עצמו; ולכן טענת משרד הבריאות לגבי חשש לבריאות הציבור כתוצאה מהעדר מנגנון המעיד על הקשר בין היבואן לטובין ובין היצרן לטובין המשוחררים - הינן טענות סרק. הוסיפה התובעת וטענה כי התרשלות הנתבעות היא בכך שבמשך שנתיים וחצי לא הודיעו לתובעת אילו מסמכים נדרשים ממנה על מנת לשחרר את הסחורה והודעה מסוג זה ניתנה רק לעת הגשת התצהירים. לטענת התובעת, התרשלו הנתבעות בהפעלת סמכויותיהן באופן שהסב לה נזק.
7. הנתבעת היא כאמור מדינת ישראל בשני כובעיה (משרד האוצר- אגף המכס, ומשרד הבריאות - מח' שירות מזון ארצי). המדינה טענה כי בעת בדיקת המסמכים הנדרשים לצורך שחרור הטובין מהנמל, התגלתה אי התאמה בין תעודת רישום היבואן לבין תעודת רישום היבוא (עדיין של לוי). מאחר ועל מנת לשחרר טובין מתחנת ההסגר יש צורך במסמכים אשר יצביעו על הקשר בין היצרן ליבואן הספציפי (כאמור
בבג"צ מאנקו אליו אדרש בהמשך), נדרש היבואן לוי להשלים את המסמכים ולהמציא את תעודת רישום היבוא התואמת לתעודת רישום היבואן לפי מספר עוסק מורשה של היבואן הספציפי. לאחר שהובאו המסמכים הנ"ל, שוחררה מחצית מכמות המטען כאמור ביום 07.03.10, על פי רשימון לוגי מס' 30161590, בהתרה אוטומטית, היינו הותר תוך 40 דקות מרגע הגשת הרשימון הלוגי במחשב, ולפני שהרשימון המקורי הועבר לבדיקת מעריך או גורם אחר במכס. ביום 08.03.10 הגיע הרשימון המקורי עם נספחיו לבית המכס במרכז, ובבדיקה שנערכה ביום 11.04.10 התברר כי לא צורפו כל המסמכים הנדרשים לשם שחרור המטען על שם התובעת בהתאם לדרישות משרד הבריאות. לפיכך נדרשה התובעת להמציא את המסמכים החסרים על מנת לשחרר את המחצית השניה של המטען, לרבות אישורים מתאימים ממשרד הבריאות על שם התובעת.
כאמור, לתובעת לא היו את המסמכים הנדרשים על מנת לשחרר את הטובין על שמה לפי נוהלי הנתבעות. חשוב להדגיש- פירוט המסמכים החסרים או מה היה חוסר ההתאמה במסמכים, לא צוין ע"י הנתבעות. בנוסף, מאחר והטובין הועברו למחסן ערובה לאחר ששוחררו מתחנת ההסגר של משרד הבריאות, לא ניתן יותר לבצע בדיקה פיזית או דיגום של המוצר.