1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הש' אלכסנדר רון), בת.פ. 48263-06-11 מיום 22.12.13.
2. המערערת, ילידת 1975, נשואה ואם ל-3 ילדים, מתגוררת ב******, הורשעה על יסוד הודאתה בכתב אישום מתוקן, בעבירה של גניבה ממעביד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").
בגין מעשיה, נגזרו עליה 50 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי בן 6 חודשים למשך שנתיים אם תבצע עבירה לפי פרק י"א בחוק העונשין.
הערעור הופנה כלפי ההרשעה וחומרת העונש.
3. בשנים 2007-1998 עבדה המערערת כפקידה בלשכת השירות בירושלים של לשכת המסחר תל אביב. המערערת מעלה בתפקידה ושלחה יד בכספים שנתקבלו מלקוחות בסך 66,499 ש"ח. המערערת הפיקה רשימוני יצוא ויבוא עבור לקוחות תמורת תשלום, מתפקידה היה להפקיד את הכספים בחשבון הבנק של לשכת המסחר ולהציג ללשכת המסחר את חשבוניות המס שהונפקו ללקוחות בצירוף אישור על ביצוע הפקדות הכספים. בפועל, המערערת הפקידה רק חלק מהכספים והציגה רק חלק מחשבוניות המס, את יתרת הכספים שלשלה לכיסה. לאחר שנחשפה המעילה, השיבה המערערת ללשכת המסחר סך של 30,000 ש"ח והיא פוטרה לאחר 10 שנות עבודה ללא פיצויי פיטורין.
4. בפתח גזר הדין, עמד בית המשפט קמא על מעשי הגניבה של המערערת בסך 66,499 ש"ח ומאידך על השבת הגניבה לבעליה. המערערת שילמה מכיסה סך של 30,000 ש"ח וויתרה על פיצויי פיטורין בסך של כ-40,000 ש"ח. מתחם הענישה ההולם מחייב עונש מאסר עד 10 חודשים, לריצוי בעבודות שירות או בפועל. בית משפט קמא החליט שלא לבטל את הרשעתה של המערערת נוכח חומרת העבירה והיקפה, מה גם שלא ניתנה לכך המלצת שירות המבחן. לעניין קביעת העונש ההולם, לקולא נזקפו הודאה וקבלת האחריות על מעשיה, היעדר עבר פלילי, השבת כספי המעילה, השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום (רק בחלוף 3 שנים ממועד פיטוריה), במהלכו פנתה המערערת לדרך חדשה והיא לקראת סיום לימודיה בתחום החינוך לגיל הרך. כן לקולא נזקפו הערכת שירות המבחן בדבר שיקומה והמלצתו להטלת עונש של עבודות של"צ. לאור כל האמור לעיל, נקבע כי יש לגזור את דינה של המערערת סמוך לרף התחתון של מתחם הענישה. בהתחשב במכלול השיקולים, נגזר עליה העונש כפי שפורט לעיל.
הערעור
5. שיקומה של המערערת, נסיבותיה האישיות והשיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום, הם שעומדים ביסוד הערעור. על יסודם עתרה המערערת לבטל את ההרשעה ולהשית עליה עונש של עבודות של"צ כפי המלצת שירות המבחן. לחלופין, נתבקש לדחות את מועד תחילת ריצוי העונש לאחר סיום התמחותה בחודש אוגוסט 2014.
לשיטתה של המערערת, יש לבכר את שיקול השיקום בעניינה לאור העובדה כי שינתה את דרכיה ופתחה בדרך חדשה, מה גם שאין לחובתה עבר פלילי. בימים אלו הינה מסיימת לימודי תואר ראשון בחינוך ותקבל הסמכה של גננת. הרשעתה תמנע את העסקתה כגננת במוסדות החינוך. עבודה בשירות הציבורי מחייבת את חשיפת הרישום הפלילי. שירות המבחן לא בא בהמלצה לעניין ההרשעה הואיל ונתבקשה חוות דעתו לעניין העונש בלבד. יחד עם זאת, ניתן לגזור את עמדתו מהמלצתו להטיל על המערערת ענישה התואמת אי הרשעה (עבודות של"צ), כך גם נקבע בתסקיר כי הטלת עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות עלולה לחבל במאמצי השיקום. בסיכום, נטען כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומה של המערערת בעוד שסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות העניין על הרשעתה. כמו כן, נטען, כי לא ניתן משקל הולם לשיהוי הניכר בו נקטה המשיבה, העבירה בוצעה בשנת 2007 והתלונה הוגשה בשנת 2008 בעוד שכתב האישום הוגש רק בשנת 2011. להלכה נפסק, כי יש בחלוף הזמן כדי לפגוע באופן מהותי בשיקול של הרתעת היחיד והרבים ועל כן יש ליתן משקל יתר לשיקול האינדיבידואלי, לרבות לנזק שעלול להיגרם כתוצאה מההרשעה. בענייננו, המערערת ניצלה את חלוף הזמן לצורכי שיקומה והרשעתה כיום עלולה לגדוע את מסלול חייה החדש. עוד נטען, כי בחלוף הזמן נוצרה הסתמכות מצד המערערת על מצב הקיים ומתוך כך, היא החלה את לימודיה האקדמיים. אשר על כן, מתבקש בית המשפט לבטל את ההרשעה.
בד בבד, נטען כי מתחם הענישה אינו הולם את נסיבות ביצוע העבירה ועליו להיגזר אף מהחזר כספי הגניבה. בנסיבות העניין, נטען למתחם ענישה הנע בין עבודות של"צ ובין מאסר לריצוי בעבודות שירות. זאת ועוד, נטען כי העונש שנגזר על המערערת אינו הולם בנסיבות העניין, הן נוכח השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום והן בהתחשב בהשבת הכספים במלואם. נטען, כי תלונה הוגשה במשטרה רק לאחר שנבצר הימנה באותו המועד להשיב את מלוא הכספים בהתאם לסיכום עם המעביד. כיום, הושב מלוא הסכום.
6. המשיבה טענה כי בגזר הדין ניתן משקל משמעותי לשיהוי, לא בכדי הוטל על המערערת עונש מקל של 50 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות. המערערת ביצעה עבירות של גניבה ממעביד על פני תקופה ארוכה ובהיקף משמעותי. לא הוכח כי הרשעתה תביא לפיטוריה או תמנע ממנה למצוא עבודה אחרת. מעשיה אינם בגדר זוטי דברים, מדובר בעבירה שאינה קלה ולא ניתן לפתח צפייה שלא לעמוד לדין פלילי בפרט עת במועד הגשת כתב האישום הושבו רק חלק מהכספים. מכל מקום, בית משפט קמא גזר עליה עונש מקל מתוך התחשבות בשיהוי ובנסיבותיה האישיות ואין להתערב בגזר הדין.
דיון והכרעה
7. דין הערעור להידחות. המערערת מעלה באמון שניתן בה במסגרת תפקידה וגנבה כספי ציבור בסך 66,499 ש"ח. הכספים נגנבו טיפין טיפין ובשיטת פעולתה הצליחה המערערת להונות את מעסיקיה במשך שנים לא מבוטלות. מעשי הגניבה נשזרו באורח חייה של המערערת לאורך שנים והפכו לחלק בלתי נפרד בהם. תפיסתה בכף היא שהביאה להפסקת מעשי הגניבה. יחד עם זאת, המערערת לקחה אחריות על מעשיה והשיבה כספים.
"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. ...חריג שבחריגים לכלל זה מותיר בידי בית המשפט סמכות להימנע מהרשעה, במקרים יוצאי דופן" (רע"פ 4079/10
אימן ג'בשה נ' מדינת ישראל). המדובר במקרים בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה לבין חומרת העבירה ובלבד שלא יהא באי ההרשעה כדי לפגוע ביתר שיקולי הענישה (רע"פ 11476/04
מדינת ישראל נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ; ע"פ 2083/96
תמר כתב נ' מדינת ישראל; רע"פ 10259/09
פלוני נ' מדינת ישראל). מהכלל אל הפרט, מעשיה של המערערת אינם בלי ערך והאינטרס הציבורי מחייב את הרשעתה למען יראו וייראו. אין בהשבת כספי הגניבה כדי למנוע את הרשעתה בנסיבות בהן לא מיוזמתה חדלה המערערת ממעשיה והיכתה על חטא. השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום אינו מאיין את האינטרס הציבורי בהרשעתה של המערערת, אלו יהוו שיקול לעניין הענישה. הרשעתה לא תביא בהכרח לגדיעת מטה לחמה. המערערת טרם סיימה את לימודיה בתחום החינוך וכל שכן לא השתלבה במעגל העבודה בתחום. לא מן הנמנע כי תמצא את שכרה בגני הילדים בחינוך הפרטי או בתחום אחר. בנסיבות אלו, לא מצאנו כי נתקיימו נסיבות חריגות שיש בהן להצדיק את ביטול הרשעתה ובפרט נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה.
8.
לעניין מתחם הענישה והעונש ההולם- השבת כספי הגניבה משליכה על היקפו של הנזק הנגרם ממעשיה של המערערת; הנזק מהווה שיקול בקביעתו של מתחם הענישה ההולם (סעיף 40ט(4) לחוק). עיון בפסיקה מלמד על מקרים בהם הוטלו על נאשמים בעבירות כגון דא עונשים קלים יותר ולעיתים עבודות של"צ. יחד עם זאת, ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים של סטייה ממשית ממדיניות הענישה או של טעות מהותית בגזר הדין, לרבות באיזון שבין חומרת העבירה ונסיבות ביצועה ובין הנסיבות האישיות (ראה למשל: ע"פ 5638/13
עזאת אלזידאה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 24.12.13); ע"פ 5974/13
מחמד עודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 16.1.14)). מהכלל אל הפרט, לא מצאנו סטייה קיצונית בקביעתו של מתחם הענישה בנסיבות העניין. בית המשפט שקל את מכלול השיקולים במלואם, לקולא ולחומרא, תוך מתן דגש להודאתה של המערערת, השבת כספי הגניבה, שיקומה והשיהוי בהגשת כתב האישום. עונשה של המערערת נגזר ברף התחתון של מתחם הענישה והינו הולם את חומרת מעשיה ותקופת ביצועם. אשר על כן, לא מצאנו עילה להתערב בגזר הדין.
ריצוי עונש המאסר יתחיל במועד אשר ייקבע על ידי הממונה על עבודות שירות וחזקה עליו שהמועד ייקבע, ככל האפשר, תוך התחשבות בתקופת התמחותה של המערערת.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים וכן לממונה על עבודות שירות.
ניתן היום, ד' באדר ב' התשע"ד, 6 במרץ 2014, בהעדר הצדדים.