מבוא
1. לפניי תביעה עיקרית ותביעה שכנגד.
בתביעה העיקרית, עותר התובע מר ס' ח' (להלן: "
התובע" או "
הנתבע שכנגד 1") באמצעות, אמו ואפוטרופסתו, הגב' ב' י' ז"ל (להלן: "
אם התובע") להורות על ביטול הסכם המכר שנחתם בינו לבין מר יאיר שושני (להלן: "
הנתבע" או "
התובע שכנגד") בתאריך 30.10.2008 למכירת דירת התובע.
לטענת התובע, דין הסכם המכר להתבטל בשל מצבו הנפשי במועד חתימתו. עוד עתר התובע להורות על ביטול ייפוי הכוח הבלתי חוזר שחתם לטובת הנתבע לביצוע הסכם המכר.
התביעה שכנגד עניינה השבת התמורה ששילם התובע שכנגד לנתבע שכנגד 1 עקב ביטול הסכם המכר, ככל שזה יבוטל, וכן בפיצוי התובע שכנגד בגין הנזקים שיגרמו לו בעקבות ביטול הסכם המכר.
2. חברת פרידמן חכשורי, חברה להנדסה ולבניה בע"מ (להלן: "
הנתבעת"), הינה נתבעת פורמלית, בהיותה החברה המשכנת, שהתבקשה על ידי אם התובע לבטל רישום עסקת המכר שנעשתה בשל היות התובע פסול דין. הנתבעת התחייבה להימנע מביצוע כל דיספוזיציה בזכויות התובע, עד למתן צו שיפוטי שיורה אחרת.
כאן המקום לציין, כי הגב' בן י' ב' ז"ל הלכה לבית עולמה לאחר גמר ההוכחות בתיק עפ"י הודעת ב"כ התובע מתאריך 30.9.2013.
השתלשלות עובדתית
3. בתאריך 30.10.2008 נחתם בין התובע לנתבע הסכם מכר (להלן: "
ההסכם") לפיו רכש האחרון את דירת התובע הממוקמת בקומה 15 ב-********, והידועה כחלקות 4, 44, 49, 52, 56, 65, 66, 67, 68, 69, 70, 73, בגוש 6163 וחלק מחלקות 2, 3, 5, 6, 7, 8, 18, 99, 100 בגוש 6137 (להלן: "
הדירה"), תמורת הסך של 160,000$, סכום השווה, אותה העת, לסך של 594,080 ש"ח (להלן: "
התמורה").
4. עובר לחתימת הסכם המכר, ובמהלך השנתיים שקדמו לחתימה כאמור, הדירה הושכרה לנתבע ע"י התובע כאשר הנתבע ובני משפחתו התגוררו בדירה לאורך תקופה זו עד לרכישתה על ידי הנתבע ולמעשה הינם ממשיכים ומתגוררים בדירה עד עצם היום הזה.
5. במועד חתימת ההסכם היה התובע רשום כבעל זכויות הקניין בדירה אצל הנתבעת. על הדירה רבץ משכון בגין חוב של התובע בסך 30,000 ש"ח (להלן: "
החוב") לבני הזוג בדווי (להלן: "
השעבוד"). השעבוד נרשם ברשם המשכונות והוא סולק במעמד חתימת ההסכם, כשבעקבותיו סולק אף המשכון (ר' עדותו של עוה"ד אחיקם גריידי עמ' 46 לפרוטוקול).
6. בתאריך 13.01.2009 מונתה אם התובע, הגב' ב' י', על ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כאפוטרופוס לענייני רכוש על התובע, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 (להלן: "
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות"), וזאת עקב מצבו הנפשי הלקוי (ר' נספח א' לתצהיר אם התובע ת/6).
טענות הצדדים
התביעה העיקרית
7. לטענת התובע, יש לבטל הסכם המכר בהיותו חולה נפש הסובל מסכיזופרניה פרנואידית ולפיכך בעת חתימת ההסכם לא היה כשיר להתקשר בחוזה. התובע סמך ידו על חוו"ד של הפסיכיאטר
ד"ר איליה רזניק מתאריך 12.6.2010 (ת/3) ולפיה הוא אינו כשיר לבצע עסקת מכר במקרקעין וכן על מסמכים רפואיים נוספים שצורפו לתצהיר אמו.
8. עוד טען התובע, כי בשל מצבו הנפשי הוא אושפז לסירוגין בביה"ח לחולי נפש, וזאת בין השנים 1991 ועד 2009. אם התובע הוסיפה, כי בשנת 2008 לאור היכרות מוקדמת בין התובע לנתבע ערב חתימת ההסכם, בהיות הנתבע שוכר הדירה כאמור, הוא ידע היטב אודות מצבו הנפשי הלקוי של התובע.
9. בתאריך 30.10.2008, מועד חתימת הסכם המכר, ניצל הנתבע 1 לטענת התובע את מצבו הבריאותי הלקוי והחתים אותו על ההסכם, לפיו התובע מכר לו את הדירה בסכום של 160,000$. אם התובע טענה, כי התובע לא קיבל כל תמורה בעד מכירת הדירה. ראיה לכך, כך טענה, היתה העובדה ולפיה התובע המשיך וביקש עזרה כספית מבני משפחתו, כאשר במקביל טען כי את התמורה שקיבל בגין מכירת הדירה העביר לארגון דמיוני, גרמני-ישראלי.
10. בחודש פברואר 2009 שלחה אם התובע כאפוטרופסו הודעה לנתבעים בדבר ביטול הסכם המכר בשל היות התובע מי שסובל ממחלת נפש ואינו כשיר להתקשר בהסכם. לטענת התובעים, לא התגבשה אצל התובע גמירות הדעת הנחוצה לשכלול חוזה בכלל וחוזה מכר מקרקעין בפרט, ובשל כך, דה פקטו, "לא נעשה דבר" ודין ההסכם להתבטל.
למעלה מן הצורך ביססה התביעה את ביטול ההסכם גם מחמת עושק, כקבוע בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "
חוק החוזים"), בהיות הנתבע מודע לכך שהתובע לוקה בנפשו לאור היכרותם המוקדמת כאמור וכן בשל היותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל כאשר הדירה נמכרה לכאורה בסך של 594,080 ש"ח בעוד שעל פי חוות דעת שמאי מקרקעין שווי הדירה בעת מכירתה עמד על 900,000 ש"ח (ר' חוו"ד של
השמאי ארז אריה ת/5 מתאריך 16.6.11). במהלך עדותו של השמאי ארז אריה הוא אף תיקן את חוות דעתו וציין כי מחיר הדירה הנכון לעת מכירתה הינו 1.2 מש"ח והסביר זאת בשל הצורך לבצע חתך רבי קומות באזור, דבר שלא עשה בעת כתיבת חוות דעתו (ר' עדותו מתאריך 09.10.2012 עמ' 23 מול 14). מכאן שתנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל ויש לבטלו.