ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
45542-12-11
19/02/2014
|
בפני השופט:
רפאל יעקובי
|
- נגד - |
התובע:
שמואל רחמני עו"ד גילעד רוגל עו"ד ניצן רובינשטיין
|
הנתבע:
1. אלג'זירה אנטרנשיונל לימיטד בע"מ 2. אלג'זירה סאטלייט נטוורק בע"מ
עו"ד אברהים נסאר
|
פסק-דין |
א. התביעה וההליכים שבעקבותיה
1. עניינו של פסק דין זה בתביעה שהתנהלה על יסוד כתב תביעה מתוקן (שהוגש ב-24.4.12) בעניין זכות יוצרים וזכות מוסרית בשני צילומים.
2. בכתב התביעה האמור מציג התובע עצמו כצלם מקצועי בתחום העיתונות והנתבעות מוצגות כשתי חברות תקשורת זרות הרשומות בישראל, אשר מפעילות תחנת טלוויזיה העוסקת בחדשות והידועה בשם "אלג'זירה".
3. הצילומים שבהם מדובר מתייחסים לאירוע "אוטובוס הדמים" בכביש החוף מיום 11.3.78, לפני כשלושים ושש שנה.
4. התובע טוען כי כצלם מקצועי כאמור צילם במקום האירוע ובעת התרחשותו צילומים הכוללים את גופתה של אחת מנפגעות הפיגוע ואת גופתה של המחבלת דלאל אל מוגרבי. לגבי הצילום האחרון טוען התובע כי הוא היה הצלם היחיד שצילם את גופת המחבלת בזירת האירוע.
5. לטענת התובע, ב-15.3.10 שודרה כתבה ב"ערוץ 10" הישראלי בעניינה של המחבלת הנ"ל, אשר במסגרתה הוקרנו שני הצילומים הנדונים. התובע מוסיף וטוען, כי בשולי הצילומים ששודרו בערוץ 10 הופיעה צלמית (אייקון) של הנתבעות, ומכך למד כי הנתבעות הפרו את זכויותיו בצילומים.
6. התובע מציין לגבי צילום המחבלת כי הוא הועתק ע"י הנתבעות מעיתון "מעריב", שם הוא הופיע כאשר שמו של התובע מופיע כצלם שצילם אותו, וכי חרף זאת לא ציינו הנתבעות את שמו של התובע כצלם של צילום זה.
7. התובע טוען כי יש לראות בהתנהלות הנתבעות שתי הפרות של זכות היוצרים שלו ושתי הפרות של הזכות המוסרית שלו ובסה"כ ארבע הפרות. בגין אלה הוא עותר לפיצוי ללא הוכחת נזק בסכום כולל של 80,000 ש"ח (20,000 ש"ח לכל הפרה).
8. כאן המקום לציין להשלמת התמונה שני עניינים נוספים:
ראשית - שבגין הצילומים הנדונים כאן הגיש התובע תביעה נוספת, שהופנתה נגד גורמים הקשורים ב"ערוץ 10" הנ"ל וכללה תביעה בגין צילומים נוספים (ת.א. 28095-11-11). בסופו של דבר פוצה התובע שם בפשרה שפרטיה חסויים (ראו סעיף ז(6) לסיכומי התובע וסעיף 2(א) לסיכומי הנתבעות).
שנית - שבכתב התביעה המתוקן (בסעיף 26) עתר התובע גם למתן "צו מניעה קבוע המורה לנתבעות להימנע משימוש בצילומים, אלא אם כן יינתן על ידן קרדיט נאות לתובע כיוצרם". בסיכומיו שבכתב (בפרק טז) הזכיר התובע סעד האחרון כדי להדוף טענות הגנה דיונית מצד הנתבעות, אך לא עתר למתן סעד זה, אלא עתר לפיצויים בלבד. בנסיבות אלה יש לראות את התובע כמי שזנח את הסעד המניעתי וכמי שמתמקד בסעד הכספי בלבד (וראו למשל ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (1995) 512).
9. בכתב ההגנה המתוקן טוענות הנתבעות כי יש לדחות את התביעה, הן מכח טענות סף והן לגופה.
10. בהמשך הדרך הוקדשו מאמצים מרובים כדי להביא את הצדדים לפשרה, אך אלה לא הניבו פרי. משכך, הושלמו הליכים מקדמיים והוגשו ראיות מטעם הצדדים.
11. במה שנוגע להליכים המקדמיים היו לתובע טרוניות מרובות כלפי הנתבעות והוא עתר מספר פעמים למחיקת כתב הגנתן. בקשותיו השונות נדחו, תוך מתן הוראות מתאימות ותוך שבאחת ההחלטות (מ-2.12.12) חויבו הנתבעות בקשר לכך בתשלום הוצאות בסך 7,000 ש"ח ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך.
12. הראיות שהוגשו היו אלה:
מטעם התובע - תצהיר שלו ותצהיר של נמרוד צ'פני מארכיון מעריב וכן תע"צ של נתי שוברט, מ"מ יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין ותיקי הנתבעות ברשם החברות.
מטעם הנתבעות - תצהיר של וליד עומרי, שהוא מנהל שתי הנתבעות.
13. בדיון ההוכחות (מ-23.10.13) הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כדלקמן: "מוסכם כי המתכונת הדיונית בתיק זה תהיה שיוגשו סיכומים על יסוד מכלול החומר שבתיק, תוך ששני הצדדים רשאים להגיש גם שאלונים ותשובות לשאלונים כפי שיימצאו לנכון וכי לאחר מכן יינתן פסק דין שיכלול הנמקה... מובן שההימנעות ההדדית מחקירות על התצהירים לא תוסיף לזכויות מי מן הצדדים ולא תגרע מהן".
14. בעקבות ההסכמה הדיונית הוגשו סיכומי הצדדים ומשנשלמה הגשתם הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.