שק נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

1. בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף, הן מחמת התיישנותה והן מחמת היעדר עילה.

הבקשה הוגשה על ידי מדינת ישראל – משטרת ישראל (הנתבעת) כנגד פלוני (התובע).

העובדות הצריכות לעניין

2. התובע טוען בכתב התביעה, כי המדינה איפשרה כניסתו לארץ של עבריין מין מורשע, אשר ברח מארה"ב, וזאת תוך כדי הליכי הערעור על הרשעתו, ובכך אפשרה לו להמשיך ולפגוע מינית בתובע ובאחרים, ללא כל הפרעה.

התובע טוען, כי הנתבעים יכולים וצריכים היו לדעת, כי מדובר בעבריין מין מורשע, שנמלט מזרועות החוק בארה"ב, ועל כן אמורים היו למנוע את כניסתו לישראל, דבר שלא נעשה.

בתאריך 1/6/05 גורש העבריין לארה"ב, וזאת מבלי ליידע את התובע לעניין גירושו, ובכך שמו הנתבעים לאל את אפשרויותיו של התובע להגיש כנגד העבריין תביעת נזיקין לפיצוי בגין נזקיו, כתוצאה מהמעשים שביצע בו העבריין.

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעמה של הפסיכיאטרית דר' טטיאנה שכטמן, ממנה עולה, כי נכותו של התובע, כתוצאה מהמעשים שביצע בו העבריין, הינה בשיעור של 50%.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התובענה על הסף – היא הבקשה אשר בפני.

טענות המבקשת

4. המבקשת טוענת כי יש לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנותה, היות שהוגשה בחלוף שבע שנים מיום שהתובע בגר, שכן התובע יליד 24/12/86. אין חולק, כי המעשים שביצע העבריין בתובע, בוצעו בתקופת היות התובע קטין, אשר על כן רשאי היה להגיש את התובענה לא יאוחר מתאריך 24/12/11, ומשהוגשה בפועל בתאריך 26/6/12, הרי שהוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות.

עוד טוענת המבקשת, כי יש לסלק את התובענה על הסף גם בשל היעדר עילה.

לדבריה, גם אם יעלה בידי התובע להוכיח את כל הטענות העובדתיות המפורטות בכתב התביעה, עדיין, לא ניתן יהיה להטיל על המדינה אחריות בגין הרחקתו של העבריין מהארץ. המדינה מבהירה, כי בהתאם לדין הנוהג, אין לתובע פוטנציאלי מעמד בהליכי הרחקה מנהליים, וכן, לא חלה על המדינה כל חובה חוקית, או אחרת, ליידע קורבן תקיפה מינית על הכוונה לגרש את הפוגע מתחום מדינת ישראל, מה עוד, שאין חולק, כי במועד גירושו של העבריין, היה התיק הפלילי בעניינו סגור, לאחר שהפרקליטות הגיעה לידי מסקנה, כי לא התבצעה עבירה פלילית ביחסים שבין התובע לבין העבריין.

המבקשת ממשיכה ומסבירה, כי התובענה כולה נשענת על שתי טענות עובדתיות שגויות ומטעות, אשר נטענו בעלמא, וללא סימוכין: האחת – כי העבריין נכנס לישראל כעולה חדש מכח חוק השבות וכי ניתנה לו אזרחות ישראלית, והשניה – כי העבריין הוסגר לארה"ב.

המבקשת מבהירה, כי העבריין נכנס לתוך תחומי מדינת ישראל כתייר, בתאריך 17/11/01, והוא גורש מישראל כדין, בתאריך 1/6/05, בהיותו שוהה בלתי חוקי, ועל פי החלטה של בית הדין לביקורת משמורת של שוהים בלתי חוקיים, ועל כן, בנסיבות אלו, חוסה ההחלטה על הרחקתו של העבריין מישראל, תחת חסיון שיפוטי.

5. המבקשת מבהירה, כי היא מודעת להמלצת בית המשפט, שניתנה בתאריך 15/1/13, על פיה לא ניתן היה לדון בטענת ההתיישנות באותו שלב מקדמי, אלא שכיום, לאחר שהושלמו ההליכים המקדמיים, פרושה בפני בית המשפט מלוא התשתית העובדתית הרלבנטית, ועל כן יש לדון בבקשה לסילוק התובענה על הסף, כדי לחסוך בזמנו היקר של בית המשפט.

תגובת המשיב

6. ב"כ המשיב הגישה תגובה ארוכה, מייגעת ומסורבלת, אשר חלק ניכר מתוכנה אינו נוגע כלל להנמקה שבבסיס הבקשה לסילוק התובענה על הסף, ומהווה, למעשה תיקון והרחבה של טענות שהועלו בכתב התביעה.

לגופם של דברים, טוענת ב"כ המשיב, כי אין לסלק את התובענה על הסף בשל חמישה נימוקים:

האחד – נוכח הוראות סע' 11 לחוק ההתיישנות;