שמש ואח' נ' עיני ואח'

פסק דין

בפתח הדברים אציין, כי אני מוצאת לחסות את שמותיהם של הנתבעים 1 ו- 2 במסגרת פסק דין זה מפאת פרטיותם ומשכך שמותיהם מופיעים במסגרת פסק דין זה כ"פלונית" ו"פלוני" בהתאמה.

לפני תביעה כספית וכן למתן צו עשה, תביעה שכנגד שהגישו הנתבעים 1 ו- 2 וכן הודעת צד ג' שהגישה הנתבעת 3, כולן פרי מצב רפואי-אנושי מורכב של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שלוקה בהפרעה נפשית המאופיינת בדחף כפייתי לאגור חפצים ובהקשר זה היא חסרת תובנה למעשיה ובעלת שיפוט מציאות לקוי. כתוצאה ממצבה הנפשי אוגרת הנתבעת-1, חפצים מסוגים שונים בביתה ובתחומי הבית המשותף.

התובעים 1 – 4 כולם שכנים בבית משותף בו מתגוררת הנתבעת. כפי שניתן היה להתרשם במהלך הדיונים שנוהלו בתיק, הם סובלים ממצוקה רבת שנים, כאשר הם נאלצים לחיות בצל הגרוטאות והחפצים שאוספת הנתבעת 1, באופן שפוגע באיכות חייהם. התובעים 1-4, תבעו פיצוי כספי ובעיקר צווי עשה, הן כנגד הנתבעים 1-2 והן כנגד הנתבעת 3, כאשר דרישותיהם היו מגוונות ובמידה מסויימת בלתי מציאותיות, כגון פינוי הנתבעים 1 ו-2 מביתם, אישפוזה של הנתבעת 1 ובעיקר דרישה בסיסית סבירה של פינוי האשפה, הגרוטאות והזבל מתחומי הבית המשותף והחזקת דירתה של הנתבעת 1, באופן שלא יגרום למפגעי ריח ומזיקים.

הנתבעת, הגישה תביעה שכנגד וטענה טענות שונות נגד הדיירים ואופן התנהלותם בבית המשותף.

הנתבעת 3, הגישה הודעת צד ג' נגד הנתבעים 1 ו-2, בטענה שככל שתוטל עליה אחריות, הרי שיש לשוב ולהטילה על הנתבעים 1 ו- 2.

התביעה החלה להתנהל כתביעה קטנה, אולם בשל מורכבותה העברתי את ההליך לגדר תביעה אזרחית ומשכך הוגשו תצהירי התובעים והנתבעת 3 והתנהל דיון לגופו של עניין כמו גם ביקור במקום. הנתבעים 1 ו- 2 נמנעו מהגשת תצהירים, אולם, בנסיבות, היתרתי את עדות הנתבעת בלא תצהיר.

אעיר, כי לאורך כל ההליך האצתי בנתבעת, לפנות ללשכת הסיוע המשפטי, על מנת שינתן לה ייצוג משפטי בגדרי תביעה זו ואולם על אף מתן הזדמנויות חוזרות ונשנות הנתבעת לא השכילה לעשות כעצתי ומשכך, לא הייתה מיוצגת בתביעה זו, עד תום ההליך.

בדיון ההוכחות התייצבה מבין התובעים, אך התובעת 3, כועד הבית וכנציגת הדיירים ונשמעה רק עדותה. בעדותה חזרה התובעת 3, בהתרגשות רבה, על הטענות הקשות והמפגעים הקיימים במקום לאורך השנים. כמו כן, הוסיפה טענות לגבי התנהלותה של עיריית חולון, שלטעמה אמנם עורכת פינוי של האשפה מדי פעם על חשבונה אולם זאת לא בתדירות מספיקה, אולם לא שיתפה פעולה בניסיון של הדיירים לפעול אצל הפסיכיאטר המחוזי, בכך שפקיד הרווחה לא הסכים לצרף את התייחסותו. בנסיבות אלה, אפשרתי שמיעת עדים נוספים מטעם העירייה על מנת שיתנו תשובתם לנושא הפן הטיפולי בנתבעת.

הנתבע 2, לא התייצב בדיון ההוכחות, אולם מי מהצדדים לא העלה כל טענה בעניין זה.

בהמשך לדיון ההוכחות, נערך סיור בבניין בו גרים הצדדים, כאשר אין חולק, כי קודם לסיור בוצע נקיון מאסיבי הן מצד הנתבעת עצמה והן מצד הנתבעת 3, עיריית חולון, כאשר לפי מה שנמסר ואושר גם על ידי הנתבעת, האזור פונה באמצעות משאית אשפה ומנוף, בסיוע של 5 פועלים.

בסיור המצב נראה סביר והצדדים כולם לרבות הנתבעת, הסכימו, כי תוצאת ההליך תהא פסק דין שיכלול צווים אופרטיביים שעיקרם כלפי נתבעת, המורים לה להותיר את המצב בעינו ולהימנע מלאסוף חפצים שונים ולאחסנם בשטח הבית המשותף, לפיכך איני רואה צורך להאריך, מלבד התייחסות קצרה לעובדות שהוכחו כמו גם לסוגיית אחריות הנתבעת 3.

מהעדויות שנשמעו, התמונות הרבות שהוגשו, ההליכים הפליליים הלא מעטים שנוהלו נגד הנתבעת, הצטיירה תמונה ברורה, לפיה הנתבעת אוגרת גרוטאות ואשפה באופן כפייתי ומאחסנת אותם בשטח הבית המשותף – בשטח החצר, חדר האשפה, בעבר גם בשטח המקלט ובחדר המדרגות, תוך מטרד קשה לדיירים במקום. מדובר ללא ספק במפגע של ממש, הפוגע באיכות חיי הדיירים ומהווה מטרד ממשי.

עיריית חולון שמודעת לבעיה, מטפלת בה במספר מישורים, במישור האחד באמצעות פעולות אכיפה נגד הנתבעת ובין היתר, מתן התראות, דרישות לפינוי, דוחות ברירת משפט וניהול הליכים פליליים לא מעטים, ביניהם כאלה שתלויים ועומדים גם כיום. בעבר הוטלו על הנתבעת קנסות, וניתנו צווים שמאפשרים לעירייה לפנות את הפסולת והחפצים גם מתחום ביתה של הנתבעת. הנתבעת אינה מתנגדת לביצוע הפינויים ואף משבחת את פעולות העירייה ועובדיה המסייעים בידה. בחלק מאותם הליכים פליליים, פנתה הנתבעת בבקשה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים. לאחר קבלת המלצת שירות המבחן, החליט היועץ המשפטי לממשלה לעכב את ההליכים נגד הנתבעת ולהעמידה במבחן המחייבה לקחת חלק בטיפול נפשי ובפגישות עם קצינת מבחן.

כפי שהוכח, הן בעדות הנתבעת והן בעדות פקידת הסעד והעובדת הסוציאלית שעדותן נשמעה בתיק ואף הציגו לפני בית המשפט מסמכים מן הפסיכיאטרית המטפלת בנתבעת, הנתבעת, אכן מקבלת טיפול נפשי בתקופה האחרונה, לוקחת את התרופות מגיעה לפגישות ולשיחות.

מישור נוסף בו נקטה העירייה בפעולה, הוא פינוי אקטיבי של הפסולת המצטברת מדי תקופה וזאת יש לאמר לזכותה מבלי לחייב את הנתבעת, או את השכנים האחרים בגין עלות הפינוי אף שמדובר בשטח הבית המשותף. העדויות של העובדים העושים במלאכה, כמו גם המסמכים הרבים שצורפו מלמדים על פינוי של הפסולת במקום באמצעות מנופים, משאיות אשפה ופועלים בתדירות של אחת למספר חודשים ובשנה האחרונה אפילו כמעט אחת לחודש, כך לדוגמא בשנת 2013, בוצעו 11 פינויים. סדרי גודל העלויות של העיריה לפי טענות בא-כוחה מגיעים לכדי מאות אלפי שקלים.

העירייה גם לא זנחה נסיון לטפל בנתבעת עצמה, הן פקידת הסעד והן העובדת הסוציאלית שהעידו מכירות את המקרה של הנתבעת, פקידת הסעד נמצאת במעקב מול הרופאה המטפלת במחלקה לבריאות הנפש והעובדת הסוציאלית נפגשת עם הנתבעת מדי תקופה בנסיון לסייע למצוקתה.

בשים לב לפעולות שאכן נוקטת בהן העירייה, כפי שהוכחו בעדויות ובמסמכים הרבים שהציגה, ובשים לב לעובדה שהמדובר בשטח פרטי בבית משותף, לא מצאתי, כי עלה בידי התובעים להוכיח שהעירייה התרשלה בפעולתה. פינוי האשפה שמבצעת העירייה הוא אמנם חלק מתפקידה, אך בהתחשב בכך שמדובר באשפה חריגה הנצברת בשטח הבית המשותף, העירייה עשתה, עושה ויש לשער שגם תאלץ לעשות בעתיד מעל ומעבר וזאת מבלי להטיל את העלויות על הדיירים כפי שיכלה לנסות לעשות.

בניגוד לטענות התובעים, לא מצאתי, כי העירייה הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעים בכך, שנמנעה מלטפל בנתבעת עצמה. מן העדויות עלה, כי הנתבעת שסובלת מבעיה נפשית ממשית, מוכרת לגופי הרווחה בעירייה, הייתה מטופלת במהלך השנים במחלקה לבריאות הנפש, טיפול שלאחרונה הפך למאסיבי וקבוע יותר בעקבות מעורבות שירות המבחן והחלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את הנתבעת במבחן. כפי שהסבירו פקידת הסעד והעובדת הסוציאלית בדיון, הן אינן פונות לפסיכיאטר המחוזי ביוזמתן וככל שקיימת הצדקה לפנייה כזו, המחלקה לבריאות הנפש תבצע את הפנייה הנדרשת באמצעות הרופאה המטפלת, ביוזמתה, שכן זו חובתה המקצועית.

אדגיש, כי לא התרשמתי שהנתבעת מסכנת חלילה את סביבתה, אף שהיא גורמת לחוסר נוחות לסביבתה ופוגעת פגיעה של ממש באיכות חייהם של שכניה, בגלל התנהגותה האובססיבית הבלתי נשלטת, באיסוף גרוטאות וחפצים שונים וצבירתם בשטח הבית המשותף. אדגיש עוד, כי ניכר שמדובר באשה חמה וטובה, אם לילדים ולנכדים, ששכלה, בנסיבות קשות, את אחד מבניה ושבהיבט הזה של חייה, אינה מסוגלת בשל בעייה נפשית להשתלט על התנהגותה, אף שהיא יודעת שהדבר פוגע בה ובסביבה. הנתבעת שנמצאת כאמור בטיפול, מבטיחה לנסות ולהשתנות, ואין אלא לקוות, לטובת הכל, שאכן תצליח.