פסק דין
רקע
בפני מונחת תביעתו של אלירן סולומון, יליד שנת 1985 (להלן: "התובע"), אודות נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה ממעשה תקיפה אשר אירע בתאריך 03.02.05 (להלן: "אירוע התקיפה"). באירוע הנ"ל התובע הותקף, לטענתו, בידי קבוצה גדולה של נערים וביניהם מר נדב ברוך (להלן: "נתבע 1") מר נתן ישראלי (להלן: "נתבע 2") מר ליאור מלצר (להלן: "נתבע 3") מר מתן גנני (להלן: "נתבע 4") מר כפיר הרשקוביץ (להלן: "נתבע 5") מר עומרי ברוך (להלן: "נתבע 6") מר אבי גרינברג (להלן: "נתבע 7") מרחן מחדון (להלן: "נתבע 8") מר ירדן עסיסי (להלן: "נתבע 9") מר דוד סרוסי (להלן: "נתבע 10") מר דור דוד בוסי (להלן: "נתבע 11") מר הראל קרווה (להלן: "נתבע 12").
הנתבעים 4 ו- 5 הועמדו לדין במישור הפלילי אשר במסגרתו הודו במיוחס להם, כאשר נתבע 4 חוייב בתשלום פיצויים עונשיים על סך 3,500 ₪, אשר חולקו: 1,500 ₪ לתובע, 1,500 ₪ לחברו מר אבי יבלונוביץ' ו- 500 ₪ לאביו של התובע, ונתבע 5 חויב בתשלום פיצויים עונשיים על סך 3,000 ₪, אשר חולקו שווה בשווה בין התובע וחברו הנ"ל. כעת מונחת בפני תביעה זו במישור האזרחי כאמור.
מאחר שהצעתי לצדדים לא השתכללה לכלל פשרה, התיק נקבע להוכחות. בתאריך 07.04.13 העידו מטעם הנתבעים הגב' חיה בכר והתובע. כמו כן העיד הנתבע מס' 2 מר נתן ישראלי. במועד הוכחות נוסף שהתקיים בתאריך 30.09.13 העידו מר אבי יבלונוביץ (להלן: "מר יבלונוביץ") עד מטעם התובע, הנתבע מס' 4 מר מתן גנני, הנתבע מס' 5 מר כפיר הרשקוביץ, הנתבע מס' 8 מר חן מחדון, הנתבע מס' 10 מר דוד סרוסי והנתבע מס' 12 מר הראל קרווה.
טענות הצדדים
בא כוח התובע טען, כי בליל התקיפה קיבל התובע שיחה מחברו אשר בה נאמר לו כי אחותו "הושקתה בוודקה על ידי בחורים מאריאל והיא נמצאת במרכז המסחרי". התובע הגיע מלווה בחברו מר אבי יבלונוביץ על מנת לאוספה לבית הוריו, בעודם מתקרבים לעברה, התקהלו סביב התובע וחברו קבוצת נערים (אשר חלקם זוהו כנתבעים) והחלו מאיימים ומגדפים אותם. התובע התקשר להוריו, אשר באו לאוספה, גם התובע וחברו חזרו לביתם.
בהמשך הלילה בשעה 3:00 לפנות בוקר יצאו התובע, חברתו גברת חיה בכר, וחברו הנ"ל, לטיול ברחבי העיר אריאל - עיר מגורם. בהגיעם לאזור סניף בנק "אוצר החייל" הבחינו באותם הנערים שקודם לכן גדפו אותם, יושבים ב"פיצוציה". כשראו אותם הנערים התחילו לתקוף את התובע וחברו תוך השלכת בקבוק זכוכית לעברם, הסתערו עליהם במקלות ויידויי אבנים, בלא שקדמה לכך שום התגרות מצד התובע וחברו.
חברתו של התובע הזעיקה את המשטרה, ובהגיע ניידת המשטרה, התוקפים נפוצו לכל עבר, השוטר שהגיע למקום הצליח ללכוד אך שנים מבין התוקפים, הנתבעים 4 ו-5, כנגדם הוגש כתב אישום אשר במסגרתו הודו הנאשמים ונגזר עליהם עונשם.
עוד הוסיף לטעון בא כוח התובע כי כתוצאה מאירוע התקיפה התובע נזקק לטיפול רפואי גופני ונפשי, והוא סבל מכאבים בגב, בכפות רגליו, ובשורשי כפות ידיו, כאביו ממשיכים ללוותו עד היום, בעקבות התקיפה נבצר היה מהתובע להמשיך בעיסוקו כעוזר בחברת הגברה, למרות הכשרתו אשר רכש בקורס לסאונד.
את תחשיביו סמך בא כוח התובע על חוות דעתו של ד"ר רון ארבל, מומחה רפואי מטעמו אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מאירוע התקיפה.
הנתבעים 4 ו- 5 הגישו חוות דעת נגדית מטעם ד"ר עוזי אשכנזי ממנה עולה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כלל, בעקבות התקיפה נשואת דיוננו.
בתאריך 06.06.11 מיניתי את ד"ר עופר להב כמומחה אורתופדי מטעם בית המשפט אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 1% שניתן ליחסה לאירוע התקיפה.
דיון בחבות הנזיקית
ראשית, אינני יכול להתאפק מלהביע את מורת הרוח ותחושת הסלידה שבית המשפט רוחש למעשה תקיפה בכלל, ולמעשה תקיפה הגורמים לחבלה בפרט, וברגיל צידוקים לא יימצאו לה - המרים יד על חברו חוטא פעמיים, הן כלפי חברו- על ידי העוול והסבל שגורם לו, והן כלפי עצמו- על ידי כך שמשחית הוא את מידותיו ואת הרגש המוסרי שבו.
חז"ל החמירו מאוד ביחס כלפי התקיפה באומרם (שמות רבה א) :
"ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר אלא תכה, מכאן שמשעה שאדם מרים ידו להכות חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע".
ואם על המרים את ידו הדברים אמורים כן, אזי על המכה את חברו וגורם לו לחבלה, הדברים הם כל שכן.
עוולת התקיפה אשר עניינה תקיפתו של אדם שלא כדין, מעוגנת במשפטינו בסעיף 23 של פקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשר קובעת:
" תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו".