עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין בשל נפילה במתחם תחנת דלק.
נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:
התובע יליד 31/3/70, בן 37 במועד התאונה וכיום בן 43, נשוי ואב ל-8 ילדים.
עפ"י הנטען בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית של התובע, ביום 21/3/07 הגיע התובע עם רכבו לתחנת הדלק של הנתבעת 1 כדי לתדלק את רכבו. לאחר שהתובע החנה את רכבו ליד משאבת הדלק הקדמית מצד ימין הוא ירד מהרכב, בקש מהמתדלק לתדלק את הרכב ואילו הוא עצמו ניגש לכיוון 'הקולר' שתה מים ומילא את הבקבוק שהיה ברשותו. תוך כדי חזרתו לרכב החליק התובע על כתם שמן שהיה במקום ובסמוך לרכב, נתקל בצינור הדלק שלפניו ונפל על זווית של הבטונדה שליד המשאבה.
לטענת הנתבעות, התובע נפגע בנסיבות העונות על הגדרת התאונה כתאונת דרכים, לפיכך ומכוח ייחוד העילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן -
"חוק הפלת"ד") יש להורות על דחיית התביעה אשר הוגשה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש). לחילופין, יש להורות על דחיית התביעה משום שהתובע נפגע בצינור הדלק בסמוך לרכבו, מאחר והסתכל לכיוון אחר - לכיוון שעון הדלק - ולא בשל נסיבות המקימות אחריות בנזיקין לפתחה של הנתבעת.
הנתבעות הוסיפו וטענו, כי התובע ידע כי לרכב לא היה ביטוח חובה נכון ליום התאונה, והוא יודע היטב כי אם יתברר שמדובר בתאונת דרכים הוא לא יקבל פיצוי כלשהו בשל העדר ביטוח - כפי שאישר זאת במהלך החקירה הנגדית - ולכן ברור כי התובע מנסה להתאים את גרסתו באופן שישלול תחולת חוק הפלת"ד על התאונה.
במסגרת הדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ומר עיסאם שופאני, המתדלק שעבד בתחנה בעת התאונה (להלן -
"המתדלק שופאני"), וכן חוקר מטעם הנתבעת 2, מר דובי בירן.
כל העדים הקדימו הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. התובע והמתדלק שופאני מסרו בתצהיריהם גרסה זהה לזו המפורטת בכתב התביעה. המתדלק שופאני הוסיף בתצהירו, כי לאחר הנפילה של התובע הוא בדק את מקום הנפילה וראה כתם גדול של שמן וניקה אותו מייד.
לעומת זאת טוענות הנתבעות, כי גרסת התובע לפיה הוא החליק כתוצאה מכתם שמן ורק אז נתקל בצינור הדלק, היא גרסה לא נכונה וסותרת את גרסתו הוא עצמו לחוקר. לעניין זה בקשו הנתבעות להפנות לדברי התובע בהודעה בכתב אשר נגבתה ממנו על ידי החוקר ובה ציין, כי לאחר שביקש מהמתדלק שופאני לתדלק את הרכב הוא ניגש לקולר לשתות מים ומילא את הבקבוק שהיה ברשותו. לאחר מכן
"הסתכלתי על שעון משאבת הדלק ולמרות שראיתי את צינור התדלוק שהיה בין המשאבה לרכב שלי, הסתכלתי על השעון ואז מעדתי עם הצינור, עם הפנים ונפלתי עם הזווית על הבטון".
הנתבעות מפנות גם לדברי התובע בחקירתו הנגדית, כאשר העיד כי סגר את הפקק של בקבוק המים והסתכל לעבר שעון התדלוק, או אז מעד על הצינור ונפל (עמ' 8-9 לפרוטוקול).
אשר למתדלק שופאני טוענות הנתבעות, כי מסתבר שעדותו בעניין אינה אלא עדות סברה משום שהוא לא יודע למעשה למה התובע נפל. בהקשר זה מפנות הנתבעות לדבריו של העד בחקירתו הנגדית כלהלן:
"ש. אתה לא יודע למה הוא נפל, ראית שם כתם שמן לאחר שהוא נפל ומזה הסקת מסקנה.
ת. כן.
ש. אבל אתה לא יודע בוודאות כי לא ראית ממה הוא נפל.
על בסיס האמור לעיל טוענות הנתבעות, כי התובע החליק בתחנת הדלק בעת שנתקל בצינור התדלוק משום שבאותה עת הסתכל על שעון התדלוק, ולא כפי שהוא טוען, כי החליק בגלל כתם שמן.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי לעומק את התשתית הראייתית המונחת לפניי אני מוצאת כי, בניגוד לעמדת הנתבעות, גרסת התובע הוכחה מעל למאזן ההסתברות, ולהלן אפרט את נימוקיי לכך.
בחקירתו הנגדית מסר התובע כי בעת הליכתו לכיוון הרכב הבחין אומנם בכתם אך לא ידע באותו רגע באיזה חומר מדובר. רק לאחר שדרך עליו הוא החליק, נתקל בצינור ונפל. מההודעה בכתב וגם מתמליל השיחה המוקלטת בין התובע לחוקר עולה, כי כבר אז מסר התובע גרסה זהה לזו שמסר בבית המשפט. התובע אמר לחוקר, כי הבחין בכתם על הרצפה מבלי לדעת באיזה חומר מדובר ולכן לא נתן את דעתו לאפשרות כי ייפול, לפיכך המשיך בהליכה תוך שהוא מסתכל על שעון התדלוק ורק לאחר מכן החליק בשל אותו חומר, נתקל בצינור התדלוק שהיה עדיין מחובר לרכבו ונפל על פניו.
הגם שהחוקר חקר גם את המתדלק שופאני, הנתבעות בחרו משום מה שלא להגיש את תמליל השיחה עמו ולא לעמת את המתדלק שופאני עם תוכנו. בנסיבות אלה טוען התובע כי הימנעות הנתבעות מהגשת התמליל פועלת לרעתן וכי הנחת המוצא היא כי הימנעות זו נובעת מהמסקנה כי דבריו של העד לחוקר תומכים בגרסת התובע.