פסק דין
מבוא
התובעת, ילידת שנת 1951, נפלה ביום 29.8.10 בעת שהשתתפה בשיעור "זומבה" במכון הכושר בו היא מנויה. כתוצאה מהאירוע (להלן: התאונה) היא נפגעה בקרסול שמאל. בתביעתה היא תובעת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה.
התביעה הוגשה נגד נתבעת 1, מכון הכושר בו התאמנה (להלן: הנתבעת), ונגד נתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת את הנתבעת בביטוח אחריות. המחלוקות בין הצדדים נסובות על נסיבות התאונה, האחריות לה וגובה הנזק.
התשתית העובדתית
התובעת הצהירה כי ביום האירוע היא הגיעה למכון של הנתבעת על מנת להתאמן בחדר הכושר. היא נכנסה לסטודיו הסמוך לחדר הכושר וראתה שמתחיל שיעור. היא שאלה את המדריכה באיזה שיעור מדובר ונענתה כי מדובר בשיעור זומבה. המדריכה הפצירה בה להשתתף בשיעור. התובעת סירבה תחילה שכן סברה כי סוג זה של פעילות גופנית אינו מתאים לגילה. היא שיתפה את המדריכה בחששותיה והבהירה לה כי מעולם לא השתתפה קודם בשיעור מסוג זה. המדריכה המשיכה להפציר בתובעת והבהירה כי מדובר בפעילות המתאימה לכולם. התובעת מודה כי לא הכריחו אותה להיכנס לשיעור, אולם לדבריה "לחצו עליה" לעשות כן. היא היתה סקרנית לגבי השיעור ולאור הסברי המדריכה לפיהם מדובר בפעילות המתאימה לגילה, היא נכנסה לשיעור חרף חששותיה. במהלך השיעור נדרשה התובעת לבצע תנועה סיבובית. כתוצאה מכך היא החליקה ונפצעה. עוד הצהירה התובעת כי רצפת הכיתה עשויה מפרקט חלק אשר אף הוא תרם להחלקתה ולפציעתה.
לפי הכלל הנוהג במשפטנו, על התובעת, הנושאת בענייננו בנטל השכנוע, מוטל גם נטל הבאת הראיות הדרושות להוכחת כל היסודות המקימים את עילת תביעתה במידה הדרושה לביסוס פסק דין לזכותה. ייאמר מיד כי איני סבורה שהתובעת עמדה בנטל זה ולפיכך דין התביעה להידחות.
נסיבות התאונה ושאלת האחריות
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נפלה במהלך שיעור זומבה. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם רצפת הכיתה היתה חלקה וכן בשאלה האם התובעת שוכנעה על ידי המדריכה להשתתף בשיעור שאינו מתאים לאשה בגילה שאין לה ניסיון קודם בפעילות מסוג זה. מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבעות העידה גב' דפנה כהן המשמשת כמנהלת הסטודיו של הנתבעת משנת 2000.
לטענת התובעת, רצפת כיתת הריקוד הייתה עשויה מ"פרקט חלק", דבר שתרם להחלקתה. התובעת לא תמכה טענתה זו בחוות דעת בטיחותית. אף לא צורפה על ידה כל ראיה אחרת בנוגע לטיב החומר ממנו עשויה הרצפה ומידת חלקלקותה. גב' כהן הצהירה כי הרצפה היתה רצפת דמוי פרקט (PVC) אשר ידוע כחומר מחליק פחות מפרקט. עוד הצהירה כי פרט למקרה של התובעת, לא נפלה אף מתאמנת נוספת על הרצפה. בעדותה הבהירה גב' כהן כי לא מנקים את הרצפה עם ווקס. כמו כן היא חזרה על האמור בתצהירה כי במהלך השנים הרבות בהם היא מלמדת בכיתת לימוד זו שיעורים מורכבים בהרבה משיעורי זומבה, לא נתקלה באף מקרה נוסף של מתעמלת אשר החליקה על הרצפה.
העובדה שהתובעת החליקה במסגרת השיעור במהלך "תנועה סיבובית" אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על כך שהרצפה היתה חלקה. בהעדר ראיות התומכות בטענת התובעת בנדון ובשים לב לעדותה של גב' כהן כמפורט לעיל, לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה ולפיכך אין בידי לקבלה.
אשר לטענות התובעת לפיה הפעילות בשיעור זומבה אינה מתאימה לה, בשים לב לגילה בעת התאונה (59 שנה) ולהיעדר ניסיון קודם. על מנת לבחון טענות אלה יש להבין תחילה מהי טיבה של פעילות זו. אין מדובר בעניין שהוא בגדר "ידיעה שיפוטית". על התובעת היה לפרט במה כרוכה פעילות זו אשר הופכת אותה לפעילות שאינה מתאימה לה. ברם כל שנאמר בעניין זה בתצהירה של התובעת הוא שסברה כי לא תעמוד באימון זומבה שכן הוסבר לה שמדובר באימון המשלב "ריקוד קצבי מהיר עם אימון אירובי בקצב מהיר" אשר ברור שאינו מתאים לבני גילה. לא הובהר בתצהיר מי הסביר לתובעת לגבי טיב הפעילות המתבצעת במסגרת אימון זומבה ועל סמך מה התבססה סברה זו. כמו כן, וזהו העיקר בעיני, התובעת לא תיארה מה היה טיב הפעילות שהתבצעה בפועל במהלך האימון בו נטלה חלק לפני שנפלה. התובעת הסתפקה בכך שהצהירה כי "ניסתה לעשות מה שכולם עושים". לגבי השאלה מה בדיוק עשו כולם במהלך השיעור – סתמה התובעת ולא פרשה. בעדותה הבהירה כי במסגרת האימון צריך "לעשות תנועות עם הרגלים ואת זה אני לא מכירה" (עמוד 3 שורה 12). לא פורט באלו תנועות מדובר ומדוע אין הדבר מתאים לגילה. אף לא זומנו אנשים אחרים שהיו עמה באותו שיעור לצורך תיאור הפעולות הרלבנטיות.
לעומת זאת, גב' כהן הצהירה כי אימון זומבה הוא אימון יחסית פשוט אשר אינו מצריך קואורדינציה גבוהה. בעדותה חזרה והבהירה כי מדובר ב"אחד השיעורים הכי קלים לעקוב אחריהם" (עמוד 7 שורה 8 לפרוטוקול) וכי מדובר בפעילות קלה יותר מאימון אירובי. כמו כן העידה כי מדובר בפעילות המתאימה לכל הגילאים ולכל הרמות "זה מתאים לבחורה בת 20 ולאשה בת 70" (שם שורות 13-14).
בהעדר ראיות, פרט לעדותה של גב' כהן, בנוגע לסוג הפעילות המתבצעת במסגרת אימון זומבה על דרך הכלל, ובהעדר עדות סדורה לגבי הפעילות בה השתתפה התובעת בעת שנפלה בפרט, לא ניתן לבסס מסקנה לפיה פעילות מסוג זה אינה מתאימה לאנשים בגילה של התובעת. אף לא הובאה לפני כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי לצורך השתתפות בשיעור זומבה נדרש ניסיון קודם. יתרה מכך, מעדותה של התובעת עלה כי היא התאמנה מספר חודשים אצל הנתבעת בחדר כושר לפני שנכנסה לשיעור זומבה. כמו כן, התובעת העידה, הן בתצהירה הן בעדותה בבית המשפט, כי התאמנה בעבר במכון כושר בשכונת גילה והשתתפה במסגרת זו גם בשיעורים אירוביים. מכאן שאין מדובר באשה נטולת ניסיון ספורטיבי קודם. כמפורט לעיל, גב' כהן העידה כי שיעורי אירובי מורכבים יותר משיעורי זומבה, אשר אינו כולל תנועות מורכבות. לאור האמור, אין בידי לקבל את טענות הנתבעות לעניין אי התאמת פעילות זו לאשה בגילה ובמצבה. בנסיבות אלה, אין גם חשיבות לשאלה האם המדריכה "לחצה" על התובעת להשתתף בשיעור – אם לאו.
נותרה אפוא הטענה לפיה התובעת לא קיבלה הדרכה לגבי הסיכונים הכרוכים בסוג פעילות זו. הנתבעות לא טרחו להגיש תצהיר מטעם המדריכה אשר לפי הנטען שכנעה את התובעת להיכנס לשיעור. לטענתן, מדריכה זו אינה עובדת יותר אצל הנתבעת והיא לא שתפה עימן פעולה. באמור אין כדי להצדיק את אי הבאתה לעדות וברגיל היה מקום לזקוף זאת לחובתן. ברם בנסיבות העניין, אין בפגם זה כדי להטות את הכף לטובת התובעת. כאמור לעיל, התובעת לא טרחה להבהיר מה היו הפעולות אותן נדרשה לבצע במהלך השיעור, פרט לביצוע פעולות עם הרגליים. התובעת אף לא הבהירה האם היה בתנועות שנדרשה לבצע כדי להגביר את הסיכון לנפילה כזו. בהעדר ראיה אחרת על סוג הפעילות המתבצעת בשיעורי זומבה בכלל ובשיעור הספציפי בו השתתפה התובעת בפרט, לא הוכח קשר סיבתי בין נפילתה של התובעת להיעדר ההדרכה הנטענת. לשון אחר, לא הוכח כי מתן הוראות כאלה או אחרות על ידי המדריכה עשוי היה למנוע את התאונה שאירעה לתובעת. מהראיות שהוצגו לפני עולה, על פני הדברים, כי נפילת התובעת היא פרי סיכון רגיל של פעילות ספורטיבית אשר למרבית הצער לא ניתן למנעו באופן הרמטי, גם כאשר ניתנת הדרכה מלאה ומקיפה לגבי סוג הספורט הרלבנטי. כאמור, התובעת הצהירה כי היא נפלה במסגרת ביצוע תנועה סיבובית. גב' כהן העידה כי "סיבוב זה לא תנועה מורכבת" (עמוד 8 שורה 3 לפרוטוקול), ודומה כי הדבר הוא מן המפורסמות. מטבע הדברים, בכל סוג של פעילות ספורטיבית טמון סיכון מסוים, ברמה זו או אחרת, אשר הנוטלים בה חלק מודעים לו ומסכינים עמו. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש פ"ד לז(1) 113, 119-120 (1982). אין מקום להטיל אחריות בגין סיכונים טבעיים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. במקרה דנן מדובר בפעולה שאינה חורגת ממתחם הסיכונים הרגילים במסגרת פעילות אשר לפי טענת התובעת משלבת גם צעדי ריקוד.
במסגרת סיכומיו העלה בא כוח התובעת טענות לגבי רישיון הנתבעת לנהל את עסקה ולגבי הסמכתה של המדריכה להדריך שיעור זומבה. גב' כהן העידה כי לכל המדריכות הפועלות אצל הנתבעת יש תעודות הסמכה מתאימות וכי ללא תעודה מתאימה לא היתה המדריכה מתקבלת לעבודה. בעניין קיומו של רישיון לניהול מכון כושר גב' כהן העידה שאין הדבר במסגרת אחריותה ולפיכך אין בידה תשובה לכך, אולם היא סומכת על מנהלי הנתבעת כי יש להם האישורים הנדרשים לניהול העסק. לא הובאה על ידי התובעת ולו ראשית ראיה לפיה הנתבעת פועלת ללא רישיון עסק או לפיה המדריכה פעלה ללא הסמכה מתאימה. מדובר בטענות בעלמא אשר בהעדר כל ביסוס אין לקבלן. למעלה מהנדרש אוסיף כי אף לא הוכח כל קשר סיבתי בין טענות אלה לנזק שנגרם לתובעת.
נוכח מסקנתי כי דין התביעה להידחות מחמת העדר אחריות, מתייתר הדיון בשאלת גובה הנזק. אציין בתמצית כי התובעת לא צרפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית ולפיכך ההנחה היא כי לא נגרמה לה נכות צמיתה. עוד יצוין כי התובעת העידה שחזרה להתאמן אצל הנתבעת באופן מלא, כולל הרמת משקולות ושיעורי ספינינג. כמו כן, העידה התובעת כי היא מתפקדת באופן מלא בעבודתה. לעניין הפסדי שכר העבר להן טוענת התובעת, לא צורפו ראיות קבילות התומכות בטענותיה. בנסיבות אלה, ככול שהתובעת היתה עומדת בנטל להוכיח את עילת תביעתה, היה על הנתבעת לפצותה בעיקר בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה.
סיכום
התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אחריותן של הנתבעות לפציעתה. בשל כך דין תביעתה נגדן להידחות.
בשים לב לטיב ההליך, ולכך שלא הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים, התובעת תישא בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. התשלום ישולם לנתבעות תוך 30 יום.