השופט י' עמית:
1. המערער, יליד 1983, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.12.1997, לאחר שנפגע ממכונית בה נהג המשיב 1 תוך כדי נסיעה בקורקינט ממונע (לפסק הדין לפיו הקורקינט עליו נסע המערער אינו נחשב ל"רכב מנועי" ראו ע"א 260/06 פלוני נ' תורג'מן (11.5.2010)).
המערער נפגע באיברים שונים בגופו, ובין היתר בראשו, איבד הכרתו ואושפז בבית החולים שניידר, משם שוחרר לאחר 24 ימי אישפוז, כשהוא מגובס בשתי רגליו. המערער הגיש תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), ובית המשפט מינה ארבעה מומחים רפואים לבחינת נכותו.
בתחום הא.א.ג - פרופ' דואק העמידה נכותו הצמיתה של המערער על 20% לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרכת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), כלהלן: 10% בגין פגיעה בעצב הפנים לפי סעיף 29(5)(ב)(2) לתקנות, ו-10% בגין פגיעה באוזן התיכונה משמאל לפי סעיף 72(3)(ג) לתקנות.
בתחום האורטופדי - פרופ' וולפין העמיד נכותו הצמיתה של המערער על 35.2% לפי התקנות, כלהלן: 10% בגין הגבלה בתנועות סיבוב פרק ירך שמאל לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות; 10% בגין חיבור שבר במנח גרוע של עצם ירך ימין לפי סעיף 47(2)(א) לתקנות; 10% בגין צלקות בירכיים לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות; 5% בגין נזק קל לפיקה בברך ימין לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות; 5% בגין קיצור של 2.5 ס"מ של רגל ימין, לפי סעיף 47(5)(ב) לתקנות.
בתחום הנוירולוגי - פרופ' אבינועם רכס העמיד נכותו הצמיתה של המערער על 20% לפי סעיף 34ג לתקנות, בגין הפרעות קוגנטיביות מוכחות שלאחר חבלת ראש עם אובדן הכרה ושבר בבסיס הגולגולת ובעצם הפריאטלית.
בתחום הנפשי - ד"ר מיקי בלוך העמיד את נכותו הצמיתה של המערער על 15% בגין הפרעות התנהגותיות לפי סעיפים 33(א)(2)-(3) לתקנות, בהתאמה.
סה"כ נכות רפואית משוקללת - 65%.
אקדים ואומר, כי בניגוד לטענת המשיבים, הנכות הנוירולוגית אינה חופפת את הנכות בתחום הנפשי, כפי שעולה מהבהרת פרופ' רכס לפיה אחוזי הנכות שקבע אינם כוללים את החלק ההתנהגותי הנובע מפגיעת הראש. דהיינו, הנכות הנפשית בשיעור של 15% נקבעה בגין הפרעות בהתנהגות, בעוד שהנכות בתחום הנוירולוגי נקבעה בגין הפגיעה הקוגנטיבית.
2. המערער, שהיה בן 30 בעת מתן פסק הדין, לא השתלב בכל עבודה סדירה מאז התאונה (יצויין, כי המערער הוא תושב ישראל אך בעל אזרחות גרמנית ולא שירת בצה"ל). המערער ניסה את כוחו במספר מקומות עבודה (שיוף מדרסים, טכנאי מחשבים) ומספר קורסים מקצועיים (ליטוש יהלומים, תחום המט"ח) אך עד היום לא נכנס כלל למעגל התעסוקתי.
בית משפט קמא העמיד את הנכות התפקודית של המערער על 32%, לאחר שהתרשם כי המערער מתקשה לקום בבוקר ולהגיע בשעה סבירה ומקובלת למקום העבודה, מאחר שהוא בוחר ללכת לישון מאוחר ולשחק במשחקי מחשב או לצפות בטלויזיה ולא בשל סיבות אובייקטיביות אחרות. בהתאם לכך חישב בית משפט קמא את הפסד ההשתכרות של המערער לעבר ולעתיד לפי 32% מהשכר הממוצע במשק, ופסק לזכותו את הסכומים הבאים: כאב וסבל - 121,636 ש"ח. אציין, כי בית משפט קמא קבע כי אין מקום להוסיף ריבית מעבר לסכומים הקבועים בחוק; הפסד שכר בעבר - 382,780 ש"ח; הפסד שכר לעתיד - 657,779 ש"ח עד גיל 67; עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 25,000 ש"ח; הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 80,000 ש"ח; ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 40,000 ש"ח. סך הכל נפסק לזכות המערער סך של 1,307,195 ש"ח.
על כך נסב הערעור דכאן. המערער הלין על כל אחד ואחד מראשי הנזק, ואומר כי מצאתי ממש בשלוש נקודות אליהן אתייחס להלן.
3. ריבית על כאב וסבל - הפיצוי בראש נזק זה קבוע בחוק ובתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976. קשה להלום כי הסכום יישחק באופן משמעותי בשל התארכות ההליכים (פסק הדין במקרה דכאן ניתן 16 שנים לאחר התאונה). לכן, מקובל כי על סכום שנפסק בגין כאב וסבל יש להוסיף ריבית כחוק מיום התאונה. הדברים כה מוטמעים וברורים, שחישוב "המשערכת" בראש הנזק של כאב וסבל כולל ריבית כדבר מובן מאליו.
יש להוסיף אפוא סך של 70,000 ש"ח לפיצוי שנפסק.
4. שיעור הנכות התפקודית - פעמים רבות נאמר בפסיקה כי קביעת הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ששמעה את הצדדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהנפגע (ראו, לדוגמה, ע"א 7871/10 חורי נ' כלל חברה לביטוח פסקה 8 (לא פורסם, 22.5.2011)).
אלא שבמקרה דכאן, בית משפט קמא התעלם מההלכה הנוהגת לגבי קטינים, ולפיה, על דרך הכלל ובהיעדר אינדיקציות סותרות, יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך, באשר הנכות הרפואית היא הכלי המרכזי לחילוץ הנכות התפקודית בעניינם של קטינים (ראו, לדוגמה, ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (20.2.2008); ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו בפסקה 7 (22.3.2009); ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' עבד אלקאדר בפסקה 14 (7.9.2010)). המערער לא השתלב לאחר התאונה בלימודים, ואף נסיון לשלבו בחינוך המיוחד לא צלח, לצבא לא גוייס כיוון שאינו אזרח ישראלי, ועל אף השנים הרבות שחלפו מהתאונה לא נכנס כלל למעגל התעסוקה. מחוות הדעת ומדו"ח הנוירופסיכולוגי עולה כי הממצאים מצביעים על פגיעה פרונטלית, שגרמה בתורה להצטמצמות קוגנטיבית ופגיעה ביכולת היזימה. מכאן טענת המערער כי יש קשר ישיר בין תוצאות התאונה לכך שאינו עובד, הולך לישון מאוחר ומתעורר מאוחר. מאחר שלא מצאתי בפסק דינו של בית משפט קמא התייחסות לסטייה מההלכה הנוהגת לגבי קטינים, וגם בהנחה שהנכות התפקודית אינה זהה לנכות הרפואית, יש מקום לתוספת משמעותית בראש נזק זה. עם זאת, בהתחשב בכך שיש ליתן משקל להתרשמות הערכאה הדיונית, איני רואה לערוך חישוב אריתמטי, ואעמיד את התוספת בגין ראש הנזק של הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד על סכום גלובלי של 250,000 ש"ח.
5. פנסיה - בית משפט קמא לא פסק למערער בגין ראש נזק זה, למרות שנזכר על ידי המערער הן בכתב התביעה והן בסיכומיו. יש אפוא להוסיף בראש נזק זה סך של 130,000 ש"ח, סכום המשקף כ-10% מהפסדי השכר (לאופן חישוב הפסדי הפנסיה ראו פסק דינה של השופטת וילנר בת.א. (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר. (31.12.2013)).
6. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שלפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא ייווסף הסך של 450,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 13% בצירוף מע"מ כדין.
ניתן היום, כ"ו בשבט התשע"ד (27.1.2014).