ת"א
בית משפט השלום נתניה
|
7493-07
07/01/2014
|
בפני השופט:
חנה שניצר-זאגא
|
- נגד - |
התובע:
פלונית
|
הנתבע:
1. ברכת הארץ בע"מ 2. 3.מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א 3. 2."אורלי מירב" - חברה לחשמל ותקשורת בע"מ
|
פסק-דין |
1. התובעת פלונית, ילידת 1980, הגישה תביעה לנזקי גוף, בגין ארוע תאונה שהתרחש לטענתה מיום 18.12.2006 במקום עבודתה אצל הנתבעות.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי הקובעת נכות צמיתה בשעור 30%.
בכתב ההגנה הוכחשו נסיבות הארוע, האחריות וגובה הנזק וצורפה חוות דעת רפואית הקובעת כי לא נותרה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי.
מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע נכות צמיתה של
10%
בתחום הפסיכיאטרי.
המוסד לביטוח לאומי הכיר בארוע כתאונת עבודה וקבע כי לא נותרה נכות צמיתה.
הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, האחריות וגובה הנזק.
2. נסיבות הארוע:
בסעיף 4 לכתב התביעה המתוקן נטען כי :
"בתאריך ה-18.12.06, בשעות הבוקר, במהלך עבודתה של התובעת, ברשת "ברכת הארץ" (להלן: "מקום העבודה"), אשר מוחזק על ידי הנתבעת מס 1, בסמוך למקום הימצאותה של התובעת, התבצעו עבודות לתחזוקת מערכת המחשוב והתקשורת במקום, אשר במהלכן נפלה דלת המתכת הכבדה של ארון התקשורת מאזור מיקומו בגובה, היישר על ראשה של התובעת בעוצמה אדירה. כתוצאה מכך סבלה פגיעה קשה בראשה, ונגרמו לה נזקי גוף שיבוארו להלן (להלן-התאונה).
3. התובעת מתארת בתצהיר עדות ראשית, כיצד הגיעה בבוקרו של יום 18.12.06 למקום העבודה בסופר של נתבעת 1, שם עבדה כקופאית ואחראית משמרת.
באותו יום היה במקום טכנאי שעסק בהקמת תשתית אינטרנט ובין השאר טיפל בארון תקשורת אשר הותקן יום קודם מעל העמדה של הקופאית הראשית, שם עבדה התובעת.
במהלך העבודה של הטכנאי אשר פתח את דלת הזכוכית של ארון התקשורת:
"...לאחר מספר שניות הרגשתי בפתאומיות חבטה כואבת ועמוקה. ממש זעזוע ו"בום" - לא ראיתי דבר ולא יודעת כמה זמן עבר -צללתי לאיזה מקום והרגשתי ממש ממש רע. לאחר מכן נפתחו עיני וראיתי כי דלת הזכוכית נפלה
עלי והתנפצה לחלקים.."
(סעיף 9 לתצהיר
).
בחקירה נגדית נדרשה התובעת לספר מה קרה:
"בעבודה, אני הייתי על הקופה הראשית כאילו...
אני כל בוקר הייתי פותחת את הסניף. אני בכלל הייתי כמה ימים קודם התקינו ארון תשתית.
אני כשהגיע טכנאי אח"כ כנראה משהו לטפל בזה...
צנח לי על הראש הזכוכית הענקית משוריינת ענקית צנחה לי על הראש ואני לא יודעת מה קרה לי שם וכמה זמן הייתי ככה..." (עמ' 24 לפרוטוקול).