תביעה לביטול הסכם גירושין בטענת הסכם למראית עין

בפנינו תביעה לביטול הסכם גירושין.

העובדות

הצדדים נשואים כדמו"י, מנישואין אילו נולדו לצדדים שלושה ילדים. הצדדים התגרשו בבית הדין ביום כ,ג טבת תשס"ח (1.1.08). עובר לגירושין, ערכו הצדדים הסכם גירושין שאושר בבית הדין ביום ו' חשון תשס"ח (18.10.07) וקיבל תוקף של פסק דין. הבעל התחייב בהסכם להעביר לאשה את חלקו בדירה. הצדדים חזרו לחיות יחד באותה דירה עוד באותו יום לאחר סידור הגט למשך שנה וחצי, ולאחר מכן נפרדו. לצדדים סודר גט נוסף לחומרא ביום כ"ה חשון תשע"ב (2.11.10). נכון להיום האשה הרחיקה את הבעל מהדירה בצווי הרחקה למיניהם. הבעל שמצא עצמו מחוץ לבית מבקש לבטל את הסכם הגירושין שבו התחייב להעביר את חלקו בדירה ע"ש האשה.

טענות הבעל

לדברי הבעל לא הייתה לצדדים כוונה להתגרש. אלא כל כוונתם הייתה לערוך הסכם גירושין למראית העין, שמטרתו להציל את דירת הצדדים מפני נושים רבים שהיו להם, מחמת הלוואות שנטלו, וזאת ע"פ הצעת האשה. לביסוס דבריו טען הבעל כי העובדה שחזרו לחיות יחד עוד באותו היום מעידה על כך. עוד טען הבעל כי בשנה וחצי שאחרי הגט חיו יחד חיים נורמטיביים ככל זוג נשוי ואף האשה הבטיחה לו כי יחזרו להינשא שנית. עוד טען הבעל כי האשה לא פעלה לקיים את הסכם הגירושין, לא תבעה מזונות הילדים ולא תבעה להעביר את חלקו בדירה על שמה. דברים המוכיחים כי ההסכם לא היה אמתי אלא רק למראית העין.

הלכך טוען הבעל שהסכם הגירושין אנו תקף ומבקש לבטלו ולהחזיר לו את חלקו בדירה.

טענות האשה

לעומת הבעל טוענת האשה כי הסכם הגירושין תקף, והגירושין לא היו למראית העין, אלא שהחליטו לאחר סידור הגט לחזור ולחיות יחד. לביסוס דבריה טענה האשה כי מאז הפירוד ביניהם מאמצע שנת 2009 לא ביקש הבעל לבטל את הסכם הגירושין. ואף כשהתגרשו בפעם השנייה לא העלה הבעל טענה זו. עוד טענה האשה כי גם הבעל התנהג כמי שקיים את הסכם הגירושין, כאשר בשנת 2010 ביקש מבית הדין להקטין את דמי המזונות. ואם היה ההסכם למראית עין, מדוע הגיש בקשה זו, אלא ודאי הסכם הגירושין תקף ולא היה למראית עין.

השאלה העומדת בפנינו

האם יכול הבעל לטעון כי הסכם הגירושין היה רק למראית העין הואיל ובפועל חזרו לגור יחד לאחר הגט.

בנוסף יש לדון האם עצם העובדה שחזרו לחיות יחד הסכם הגירושין בטל.

הסכם למראית העין

בעניין הסכם למראית העין, כתב הרמב"ם פרק י"ד מהלכות מלווה ולווה הלכה ג':

"הוציא עליו שטר מקויים והלוה טוען ואומר שטר מזויף הוא ומעולם לא כתבתי שטר זה, או שטען שחוב זה רבית הוא או אבק רבית, או שטען שהוא שטר אמנה או שאמר כתבתי ללוות ולא לויתי, כללו של דבר טוען טענה שאם הודה בעל השטר היה השטר בטל, והמלוה עומד בשטרו ואומר שזה שקר טוען ואמר הלוה ישבע לי ויטול ה"ז מחלוקת בין הגאונים יש מי שהורה שחייב בעל השטר להשביע כעין של תורה כמי שטען עליו שפרעו, ורבותי הורו שלא ישבע המלוה אלא אם טען עליו הלוה שפרעו בלבד, שהרי הודה בשטר ולפרעון הוא עומד, אבל כל אלו הטענות לא כל הימנו לבטל שטר מקויים אלא ישלם ואחר כך יטעון על המלוה במה שירצה שאם יודה יחזיר לו ואם כפר ישבע היסת ולזה דעתי נוטה.:

מתבאר מדברי הרמב"ם מלווה שהוציא שטר חוב על הלווה, והלווה טוען שהשטר אינו אמתי אלא שטר אמנה הוא שנכתב למראית העין, חייב הלווה לשלם למלווה. ואח"כ אם ירצה הלווה יתבע את המלווה. שאין כוח ביד הלווה לבטל שטר מקוים בטענת אמנה היו דברינו. הרב המגיד כתב כהכרעת הרמב"ם הסכימו האחרונים וכן עיקר. גם מרן בב"י חו"מ סימן פב כתב: "לעניין הלכה כיוון שהרמב"ם והר"י הלוי והרשב"א והרב המגיד מסכימים לדעה אחת הכי נקטינן". וכן פסק מרן בשו"ע חו"מ סימן פב סעיף י' שאין טענת אמנה נשמעת כשיש שטר מקוים ביד המלווה, ואין יכול הלווה להשביע את המלווה אלא חייב הלווה לשלם. ואח"כ אם ירצה יתבע את המלווה ואם יכפור המלווה יוכל להשביעו.

לגבי נ"ד הסכם הגירושין נחתם ע"י הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין, וא"כ דינו כשטר מקוים ואין אחד הצדדים יכול לומר שההסכם נכתב למראית העין.

אולם ע"פ הרמב"ם יכול הלווה להשביע את המלווה לאחר ששילם לו. וא"כ יוכל הבעל להשביע את האשה לאחר שיעביר את חלקו בדירה ע"ש. אלא שבזמן הזה לא משביעים אלא מפשרים בין הצדדים, כמבואר בשו"ע חו"מ סימן יב סעיף ב' ובפת"ש ס"ק ג' שדרך הפשרה היא על דרך חיוב שני שליש מהתביעה. וא"כ בנ"ד יצטרך בית הדין לפשר בין הבעל והאשה על חלקו של הבעל. אולם בשו"ת לחם רב סי' קל"ג דן בשבועת היסת הנ"ל וכתב ששבועה זו קיימת רק בשטר הלוואה כשטען הלווה ששטר אמנה הוא. אז חייב הלווה לשלם למלווה, ורק אח"כ יכול הלווה להשביע את המלווה. כיוון שאחרי ששילם קורעים את השטר וטענה על שטר אמנה היא טענה חדשה ולכן יכול להשביעו. אולם בשטר מכירה כשטוען המוכר לשטר אמנה, חייב המוכר ליתן את המכר לקונה. ואין המוכר יכול להשביע את הקונה הואיל והיה קניין בדבר והשטר עומד בעינו ולא נקרא ימים רבים.

בנ"ד הסכם הגירושין שאושר בבית הדין וקיבל תוקף של פסק דין הוא כדין שטר כמכירה או כקניין שקיים לימים רבים ואינו נקרע, וממילא אין יכול הבעל להשביע את האשה גם לאחר שיעביר את חלקו בדירה ע"ש.

האם ההסכם בטל כיוון שחזרו לחיות יחד