הפרת חוק איסור הפליה במקומות ציבוריים, בהקשר של אי פרסום מודעה בעיתון "מקור ראשון"

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת לימור רייך) בתא"מ 44551-11-10, שניתן ביום 28.12.11, במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לקבלת פיצוי הן לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה" או "החוק"), והן לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         המערערת, האגודה לשמירת זכויות הפרט (להלן: "המערערת" או "האגודה"), הינה עמותה ללא מטרות רווח, הפועלת למען הקהילה הגאה בישראל.

המשיב, מקור ראשון (הצופה) בע"מ (להלן: "המשיב" או "העיתון"), הוא עיתון בעל צביון ייחודי המיועד בעיקרו לקהל קוראים דתי-לאומי.

2.         האגודה פנתה ביום 02.03.10 לעיתון, באמצעות אתר האינטרנט שלו, וביקשה לפרסם מודעה בעניין קיומו של קו קשב לחברי הקהילה הגאה.

למחרת, ביום 03.03.10, יצר מר חלמינסקי מטעם העיתון קשר עם מר טל מלחי מטעם האגודה, והסביר לו את התנאים והמחירים המקובלים, כאשר עוד באותו יום סוכם כי המודעה תפורסם במוסף סוף השבוע, ביום 19.3.10, וכי המחיר הוא 1,400 ש"ח בתוספת מע"מ. הזמנת הפרסום נחתמה בהתאם לכך עוד באותו יום. בהקשר זה יצוין כי בטופס ההזמנה מיום 03.03.10 מצויין באשר לתוכן המודעה כדלקמן: "יש עם מי לדבר קו קשב מידע ותמיכה לקהילה הגאה".

לטענת המערערת, ביום 09.03.10 התקשר מר חלמינסקי למר מלחי ואמר לו כי יש ספק בקשר לאפשרות פרסום המודעה, ואולם למחרת ביום 10.03.10 הודיע לו כי בדק את הנושא, והמודעה אושרה.

ביום 16.03.13 שלח מר מלחי, לבקשת מר חלמינסקי, את המודעה למחלקה הגרפית של העיתון.

יצוין, כי מדובר במודעה המביאה לידיעת הציבור קיומו של קו קשב ומידע לקהילה הגאה, שגודלה כ-4 ס"מ X 6 ס"מ, בצבעים צבעוניים, וזו לשון המודעה:

"את מבולבלת? אתה מפחד?

רוצה לדבר על זה?

את/ה לא לבד - יש עם מי לדבר

קו הקשר והמידע לקהילה הגאה

03-6205591

ימים א-ה 19:30-22:30

www.glbt.org.il "

[צילום המודעה כפי שביקשו לפרסמה מופיעה בעמ' הראשון לכתב הערעור].

במועד שבו אמורה הייתה המודעה להתפרסם בעיתון גילתה המערערת שהמודעה לא פורסמה, וזאת בשל ווטו שהוטל על ידי המערכת. גם בקשת האגודה לפרסם את המודעה בעיתון הבא סורבה.

3.         בתביעתה, התמקדה המערערת בשתי עילות עיקריות: האחת, הפרת חוזה שהשתכלל לטענתה בין הצדדים לאור הזמנת הפרסום, וסיכום פרטי הפרסום והמחיר, והופר באי פרסום המודעה. מנגד, טען העיתון, כי לא נכרת הסכם, שכן כל פרסום של מודעה כפוף לאישורו של העורך האחראי, וזה האחרון החליט שלא לאשר את פרסום המודעה, ומשכך לא נכנס ההסכם לתוקף. העילה השנייה, הפרת חוק איסור הפליה, כשלטענת המערערת תחום ההתקשורת נכלל באופן מפורש בהגדרת "שירות ציבורי" שבסעיף 2 לחוק, והתנגדות העיתון לפרסם את המודעה מהווה הפליה בניגוד לחוק. מנגד, טען העיתון כי הוא פעל כדין, שכן במקרה זה חלים החריגים שבחוק, ועל כן לא היה חייב לפרסם את המודעה. עוד טען העיתון כי פרסום מודעות בעיתון איננו "שירות ציבורי" ככוונת המחוקק, שהרי מדובר בציבור מסוים, ואילו ההגדרה בחוק היא "לציבור בלתי מסוים".