הכרעת דין בתיק ת"פ 35933-04-12

1.                  הנאשמת הודתה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב-האישום המתוקן ובביצוע העבירות הבאות:

א.                  עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") בכך שביום 12.7.11 לאחר שקצינת ביטחון בקניון רחובות עיכבה את הנאשמת וביצעה חיפוש בתיקה, איימה הנאשמת על קצינת הביטחון ואמרה לה "חכי חכי, את עוד תצטערי על זה".

ב.                   עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, בכך שבמועד האמור תקפה הנאשמת את קצינת הביטחון בכך שתפסה את ידה הימנית ודחפה אותה.

2 .         כאמור הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולפיו הנאשמת תחזור בה מכפירתה, תודה בכתב-        האישום המתוקן, תורשע ויתקבל בעניינה תסקיר מבחן אשר יבחן, בין היתר, את שאלת       ביטול ההרשעה, כאשר עמדת המאשימה היא להרשעה והצדדים יטענו לעניין העונש. 

תסקיר שירות המבחן

3.         בתסקיר שירות המבחן מיום 21.10.13 צוין כי הנאשמת כבת 27, נשואה, ילידת אזרביז'אן, עלתה לארץ בשנת 1997 בהיותה כבת 11. בתסקיר צוינו נסיבותיה האישיות של הנאשמת   (ראו פסקה 4, עמוד 1 וכן פסקה 1, עמוד 2).

הנאשמת סיימה 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות.  בהמשך גויסה לצה"ל ושירתה שירות     צבאי מלא בתפקיד מאבחנת ביטחונית, כאשר במהלך שירותה נידונה לריצוי מאסר בכלא        צבאי בשל נפקדות. במהלך השנים עבדה בעבודות שונות ולאחרונה סיימה קורס התמחות             בקוסמטיקה ונכון להיום הינה בעלת עסק עצמאי בתחום זה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשמת גדלה בסביבה משפחתית עבריינית מורכבת ובלתי יציבה           אשר השפיעה על התפתחותה ומהווה עבורה גורם סיכון להתנהגות חסרת גבולות נוספת.      עם זאת, שירות המבחן ציין כי תפקודה החיובי של הנאשמת במסגרות, העדר עבר פלילי ושאיפותיה הנורמטיביות לעתיד כמו גם היותה בעלת ערכים חיוביים, מהווים גורם מפחית       סיכון להישנות מקרה אלימות נוסף.

ביחס לעבירות נשוא כתב-האישום המתוקן ציין שירות המבחן, כי התרשם שהנאשמת        הפיקה לקחים מהאירוע. הנאשמת תיארה בפני שירות המבחן את האירוע נשוא כתב           האישום כאירוע חריג שנבע מתוך מצוקה רגעית ונוגד את ערכיה והתנהגותה הנורמטיבית.

באשר לסוגיית הימנעות מהרשעה ציין שירות המבחן כי לא התרשם מפגיעה קונקרטית במידה והנאשמת תורשע בפלילים. עם זאת, המליץ על ביטול הרשעתה וזאת על-מנת להעביר לנאשמת מסר של שיקום. לצד זאת המליץ שירות המבחן להטיל צו מבחן למשך שנה וזאת בשל התרשמותו כי הנאשמת מצויה בסיכון על רקע חשיפתה לסביבה עבריינית ולאור קשייה הרגשיים.

•  
• טענות הצדדים

4.         המאשימה טענה כי המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים בהם יש להימנע מהרשעה וזאת, בהעדר פגיעה קונקרטית בנאשמת במידה ותורשע בפלילים. לפיכך, עתרה להרשיע את הנאשמת ולהטיל עליה מאסר על תנאי ושל"צ, כאשר לטענתה מתחם הענישה בעבירות נשוא כתב-האישום המתוקן נע בין מאסר מותנה ושל"צ לבין שישה חודשי מאסר.

5.         הסנגור עתר מנגד לאמץ המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשמת ולהטיל עליה צו מבחן למשך שנה. לטענתו, הרשעה בפלילים עלולה לפגוע פגיעה עתידית בפרנסתה של הנאשמת וכן בתדמיתה העצמית והפנה בעניין זה לאמור בתסקיר. הסנגור טען עוד כי העבירות נשוא כתב-האישום מצויות ברף הנמוך של עבירות האלימות והאיומים כאשר בתי-משפט נמנעו מהרשעת נאשמים במקרים חמורים יותר. הסנגור ציין את נסיבות חייה של הנאשמת כאשר לאורך השנים ניהלה אורח חיים נורמטיבי ולא הייתה מעורבת בפלילים והדגיש כי שירות המבחן ראה חשיבות להעביר לנאשמת מסר של שיקום.

            לחילופין, עתר הסנגור להטיל על הנאשמת מאסר מותנה.

דיון והכרעה

ביטול הרשעה

6.         הלכה פסוקה היא משהוכח שבוצעה עבירה, יש להרשיע את הנאשם בדין, ואילו הימנעות    מהרשעה תהא בגדר מעשה יוצא דופן וחריג שבחריגים.

            ברע"פ 5115/13 מנחם שרון נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 8.9.13) קבע בית-המשפט העליון כי הימנעות מהרשעה תתאפשר בהתקיים שני תנאים מצטברים והפנה בעניין זה להלכה שנקבעה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב (3) 337 (21.8.97):