1. המערער פנה יחד עם המשיבה 2 (להלן:
האם) לבית משפט קמא בבקשה לבטל את רישומו כאביו של קטין (להלן:
הקטין) בטענה כי למרות שהיה נשוי לאם בעת שהרתה את הקטין. לשיטתו, אין חולק כי אביו של הקטין הינו אדם אחר, אשר זהותו ידועה (להלן:
האב הנטען).
עוד הפנו המערער והאם לפרוטוקול בית הדין הרבני בעת הגירושין, שם צוין כי אין להם ילדים משותפים.
2. בית משפט קמא סירב להיעתר לבקשה ונימק כי טובתו של הקטין שלא ישונה הרישום.
3. המערער הגיש ערעור על פסק הדין של בית משפט קמא, כשעיקר ערעורו נסוב על הטענה כי טעה בית המשפט שלא נעתר לבקשה, לרבות לעריכת בדיקה גנטית, כל זאת לאור ההסכמה ולאור זאת שידועה זהותו של האב הנטען.
4. בכל הקשור לנושא עריכת הבדיקה, דומה כי אין צורך להרחיב, וזאת נוכח הוראותיו של חוק מידע גנטי, תשס"א-2000, אשר קבע מפורשות בסעיף 28ד' כי אין לערוך בדיקה שכזו אלא בכפוף להוראותיו של סעיף 28ה' לחוק האמור. לאור עמדת נשיא בית הדין הרבני הגדול במקרה דנא, די בקביעתו על-מנת לשלול את האפשרות לעריכת הבדיקה.
ודוק, כפי שציינו גם בעבר, תיקון החוק לא הותיר שיקול דעת לבית המשפט, לאחר שהתקבלה חוות דעתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול.
5. עם זאת, ובניגוד לנטען על-ידי ב"כ המשיב 1 (להלן:
המשיב) אין אנו סוברים כי בעת שנשללה אפשרות לבדיקה גנטית, לא ניתן להידרש לשאלת אבהות במדרג ראיות אחר, אף זאת כפי שצוין בעבר במספר פסקי דין בסוגיה זו.
6. עם זאת, ברור כי תנאי להבאתן של ראיות אחרות ועצם האפשרות להביאן, מותנית בכך שאכן מדובר במקרה מיוחד אשר טובתו של הקטין הספציפי שעניינו נדון בפני בית המשפט, מחייב הבאת ראיות שכאלו, וזאת מול אותו חשש בנושא הממזרות.
ודוק, גם המחוקק בחוק האמור בסעיף 28ד' הבחין הבחן היטב כי שינוי רישום, גם בעת שלא מדובר בעריכת בדיקה גנטית, וכשאין חשש לממזרות, עדיין מחייבים כי בית המשפט ישוכנע
"שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה...". דהיינו, עצם שינוי רישום יש בו משום פגיעה בקטין הדורשת בחינה ובדיקה.
7. בנסיבות אלו, היה על המערער והאם להציב תשתית עובדתית ראשונית בפני בית משפט קמא על-מנת לבסס את אותם נתונים עובדתיים שבית המשפט אמור היה לבחון, לרבות אם לאור תשתית זו יש מקום לבקש תסקיר וכד', והכל עוד בטרם מתן החלטה להבאת ראיות אלו או אחרות.
8. יתר על כן, בצדק נטען על-ידי ב"כ המשיב כי האב הנטען לא צורף כלל להליך, וברור כי לא ניתן להיעתר לבקשה מבלי שאותו אב נטען יביע עמדתו.
ודוק, אין באמור להסיק כאילו די בהסכמת המערער והאם, בין לחוד ובין יחד עם האב הנטען, כדי להכריע את הכף, הואיל והמבחן אינו טובתם הם או טובת מי מהם, אלא אך ורק טובת הקטין.
בלשון אחרת, אותה טענה שנטענה כי הרישום נחוץ לאור מערכת היחסים שבין המערער לבת-זוגו, אינה מן העניין.
9. עוד אוסיף, כי קצת קשה להבין הכיצד האם מעת שמדובר בבנה, לא התייצבה לדיון היום, חרף החלטה מפורשת, וכשמצאה לתרץ זאת בתירוץ שקשה לקבלו.
בלשון אחרת, דומה כי יש מקום לבחון בחון היטב אם האם מודעת באופן ברור לחשיבות נושא שינוי רישום על כל המשתמע מכך.
לא למותר, כי גם נושא זה לא נבדק עד עתה.
10. למעשה, אין לבוא בטרוניה לבית משפט קמא, מעת שהאב הנטען לא צורף, ומעת שלא הוצבה כל תשתית עובדתית אלא נטענו טענות כלליות אשר אינן קשורות בהכרח לקטין הספציפי, וכשלמעשה אותו עיקרון ואותו חשש מממזרות, גם אם מדובר רק בשינוי רישום ללא צורך בבדיקה גנטית, לא נסתר, ועל כן קבע בית משפט קמא את אשר קבע.
11. למעשה, ניתן היה להורות על דחיית הערעור, ובאופן שהמערער יידרש להגיש תביעה חדשה. אולם, מעת שעסקינן בטובתו של הקטין הנצרכת לבדיקה, אנו מורים כי פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל, וזאת אך ורק לאור הצורך לבדוק מה היא אכן טובתו של הקטין, ולא מאחר ונפלה טעות בידי בית משפט קמא בנסיבות שעמדו בפניו.
האמור כפוף לכך שעד ליום 15.1.14 תוגש תביעה ראויה על-ידי המערער יחד עם המשיבה או בלעדיה, וכשהתביעה ערוכה כדבעי, ולאור כל המפורט לעיל, תוך צירופו של האב הנטען, וכשלאחר מכן, יבחן בית משפט קמא את כל הנדרש ובהתאם לאשר פורט לעיל.